שר התרבות מיקי זוהר נפגש היום (רביעי) עם כתבי תרבות בקריית הממשלה בתל אביב, בין השאר כדי להתייחס לתיקונים המוצעים לחוק הקולנוע שעוררו סערה בתעשיית הקולנוע. "אם לפני שהתחלתי את התיקון הזה לא הייתי בטוח שהוא נכון, עכשיו אני בטוח שהוא נכון", אמר. "התעמקתי, ראיתי שכל שנה מושקעים מעל מאה מיליון שקל מכספי המסים לעולם הקולנוע. הגענו לתובנה שמסתבר שהרבה מכספי משלמי המסים הישראלים עברו לסרטים שאיש לא צפה בהם. השאלה שנשאלת האם כספי משלמי המסים נועדו לסדר סרטים לאנשים שמכירים טוב יותר את הקרנות או שמחוברים - או לסרטים שהישראלים אוהבים? אמרתי שהמדד הבולט צריך להיות כמה אנשים צפו בזה".
עוד אמר: "אני מתכוון לבטל את הלקטורה. התיקון שאני רוצה לעשות יהפוך את הלקטורה לבלתי רלוונטית. מי שיקבע זה הציבור הישראלי. כל קרן שחפצה להצליח תפעל בעצמה לאתר כמה שיותר סרטים ותסריטים. מי בוחר את הלקטורים? הקרנות. והם בוחרים את אותם הלקטורים". בהתייחסו לקודמיו בתפקיד, אמר: "אני לא רוצה לדבר על קודמיי בתפקיד שעשו רפורמה, לקודמתי זה פשוט לא עבד ולא הביא את התוצאה הרצויה שהקהל הישראלי צריך להיות הברומטר. וזה התיקון שאני רוצה לעשות".
"אני לא רוצה לפגוע באף במאי ואף מפיק. הרבה סרטים קיבלו מיליונים וראו אותם בארץ רק 4,000-5,000 איש. מה שיקבע זה כמה ראו אותם בישראל". לדבריו, לא צריך לתמוך בסרט רק בגלל שהשתתף בפסטיבל בחו"ל, אלא לתמוך בו רק אם יזכה בפסטיבל ולא על עצם ההשתתפות בפסטיבל. הוא הוסיף ותהה: "אם הסרט הגיע לפסטיבל בחו"ל ובישראל אף אחד לא ראה אותו - למה שמשלמי המסים ישלמו עליו?".
השר זוהר נשאל שוב ושוב איך השיטה תעבוד, שכן בלתי אפשרי לנבא אילו סרטים יצליחו. השר התעקש שניתן לנבא: "ראשית כל, דרך תסריט שהמרכיב שלו ידבר לקהל רחב ככל הניתן והוא לא נישתי אלא יכול לדבר להרבה ציבורים. שנית, גודל ותקציב ההפקה. זה מעלה מאוד את רמת הסרט. ושלישית, הבמאי. מה לעשות, אם זה במאי באיכות גבוהה יש יותר סיכוי שהסרט יצליח".
בתשובה לשאלת וואלה תרבות אם ראה את הסרט "שבע ברכות" שזכה בפרס אופיר, השיב בשלילה. "לא", אמר, "אני לא רואה הרבה סרטים לצערי הרב. מאז המלחמה לא ראיתי אף סרט".
איך שר התרבות לא ראה את המנצח הגדול ביותר של פרסי אופיר בשנה שעברה על משפחה מרוקאית, שרובו בשפה המרוקאית, לא איזה "סרט שמאלני". איך קרה שלא ראית את הסרט הזה? אתה לא מפגין בכך חוסר כבוד למורשת התרבות המרוקאית?
"מאז השבעה באוקטובר לא הלכתי לאף גמר גביע, לא הלכתי לאירועים, לא הלכתי לסרטים".
אתה לא חוטא בכך בתפקידך? זה סרט זוכה פרס אופיר שמתעסק בליבת אחד הנושאים שמעסיקים אותך.
"מאז השבעה באוקטובר לא ראיתי אף סרט ולא הלכתי לקולנוע. אני לא מתבייש בעובדה שאני מזדהה עם הקושי שיש למדינה, עם החטופים שנמצאים בעזה ועם חיילינו שלוחמים בחזית לכן לא הלכתי לסרטים מאז השבעה באוקטובר. אני לא חושב שיש בזה טעם לפגם, להפך, זה מראה שקצת אכפת לי. זה לא כזה נורא שבתקופה כזאת גם שרים ונבחרי ציבור יביעו סולידריות במצב הנוכחי. מאז השבעה באוקטובר לא הלכתי לאירועי ספורט ולא הלכתי לאירועי תרבות. המדינה בחצי אבל. אין יכולת נפשית להתרגש ולשמוח".
במפגש עם העיתונאים, ציין השר כי במסגרת השינויים במבחן הקולנוע שהוא מקווה להעביר, יתווספו לתקציב הקולנוע בישראל 50 מיליון שקלים על ה-100 מיליון הקיימים; הודיע כי קרנות הקולנוע יפתחו לתמיכה גם בסדרות טלוויזיה בתקציב ייעודי נוסף של 20 מיליון שקלים שלדבריו לא יפגע בתקציב הסרטים; ומסר כי תכנית המלגות, עליה פורסם לראשונה בוואלה תרבות, תחל משנת הלימודים הבאה (2024-2025) ובמסגרתה יועמדו מלגות לימודים לסטודנטים לאמנות בגובה חצי משכר הלימוד השנתי בבתי הספר לאמנויות. לא ניתנה תשובה לשאלה מה הסכום שיוקצה לתכנית. עוד הודיע זוהר על "תכנית הטאלנטים" במסגרתה המשרד יתמוך בבוגרים מצטיינים של בתי הספר לאומנויות, במענק של 10 אלף ש"ח למשך שנה.
בתשובה לשאלה מה חשב על תחקירו של רביב דרוקר על מירי רגב, ענה: "אני לא חושב שמתפקידי ומשאת נפשי לבקר חברים שלי מהמפלגה. אני לא נהנה מהסיטואציה. אם יש משהו שאני צריך להגיד למירי - אני אגיד לה ישירות".
היו דברים שהטרידו אותך בתחקיר?
"היו דברים שהטרידו את מירי רגב בתחקיר הזה".
בשבוע שעבר פורסם כי משרד התרבות הוציא מסמך המפרט את המהפכה שמעוניין השר זוהר לחולל בקולנוע הישראלי. רבים בתעשיית הקולנוע כעסו גם על התיקונים המוצעים וגם על עיתוי קידומם - דווקא בזמן שהתעשייה נמצאת בקשיים גדולים מאז טבח 7 באוקטובר ומלחמת עזה. לאחר שהענף התחיל להתאושש ממשבר הקורונה הוא נכנס לשיתוק במידה רבה, בין השאר בגלל פגיעה שהמלחמה הובילה לכך שמשקיעים זרים מצמצמים את השקעותיהם בהפקות ישראליות ופסטיבלים בינלאומיים דוחים סרטים ישראליים.
הרפורמה של השר זוהר, הבאה לידי ביטוי במסמך שפורסם בתחילת החודש להערות הציבור, כוללת תיקון למבחני התמיכה לפיהם מחולק תקציב הקולנוע. בהארץ פורסם כי השר זוהר מבקש בכך לדחוק את רגליו של הקולנוע הישראלי האיכותי, האמנותי והחדשני, שלא פעם מעז להיות פוליטי ולבחון את המציאות בישראל במבט ביקורתי, כפי שמתבקש שאמנות תעשה, ונטען כי בכוונת השר לפגוע בו ובמקביל לסייע לקומדיות עממיות וסרטים מסחריים. עוד פורסם בהארץ כי לשם כך הקריטריונים החדשים מבטיחים לקרנות את הניקוד הגבוה ביותר על תמיכה בסרטים מסחריים מן הסוג הזה. השר זוהר קיים בשבועות האחרונים פגישות עם אנשי תעשיית הקולנוע ואמר להם בין השאר שכספי ציבור צריכים לחזור אל הציבור בצורת סרטים שיגיעו לכמה שיותר צופים. בתעשייה הועלה החשש מפגיעה בסרטים אמנותיים ומהמשך הצלחת הקולנוע הישראלי בחו"ל.
בשבוע שעבר פורסמה עצומה, עליה חתמו עד כה כ-2,500 אנשים ובהם אנשי תעשיית קולנוע מובילים רבים, שקוראת לשר זוהר לעצור את הרפורמה שהוא מתכנן בענף הקולנוע, בטענה שהיא עשוייה לגרום לחיסולו. על העצומה חתמו בין השאר ערן קולירין, אסתי זקהיים, ארי פולמן, גיא נתיב, מנשה נוי, טליה לביא, דנה מודן, ניר ברגמן ולירן עצמור. בעצומה נכתב: "בחודשים האחרונים מוביל משרד התרבות הפיכה קולנועית דרך תקנות חדשות לחוק הקולנוע, שמשמעותן סופו של הקולנוע הישראלי. במסווה של תיעדוף הצלחה מסחרית מאיים שר התרבות להשתלט על תוכן היצירה ועל קרנות הקולנוע. ההפיכה הזו דורסת את כל סוגי הקולנוע, החל מקולנוע עלילתי ודוקומנטרי וכלה בסרטים קצרים, סרטי סטודנטים, סרטי אנימציה ומועדי פיתוח. עבור היוצרות ויוצרים, בין אם הם בעלי ותק או בתחילת דרכם, תיחנק כל אפשרות ליצירה. במשך שנים הקולנוע הישראלי סיפר את הסיפור של כולנו. לאחר הרפורמה ייעלם הסיפור ואיתו גם תעשיית הקולנוע שמפרנסת מאות אלפים. כל אלה נעשים בזמן מלחמה, כשאין לציבור קשב או יכולת אמיתית לבחון את הדברים בקצב המתאים. אנו, החתומים מטה, דורשים ממשרד התרבות והעומד בראשו לעצור את ההליכים ההרסניים האלה לתעשיה קטנה - הנאבקת ממילא לשמר את התרבות הישראלית - ושמצליחה לזכות בלב הקהל הישראלי ומביאה הצלחות וכבוד לעולם התרבות בישראל".
שלשום (רביעי) פנו איגודי היוצרים, האמנים ועובדי ענף הקולנוע לחברי מועצת הקולנוע, בעקבות דיון שקיימו בנושא, והביעו את חששותיהם מהרפורמה בתבחיני חוק הקולנוע. במכתב שהעבירו נכתב בין השאר: "מעל הכול, ברורה המבוכה של כל תעשיית הקולנוע, בכלל זה אנשי מועצת הקולנוע, אל מול כוונות הרפורמה מרחיקות הלכת בעת הזו. עת מלחמה, כשהקולנוע הישראלי יחד עם יתר התעשיות המקומיות מתמודד עם קשיים רבים, בין היתר חרמות סמויים והפסקת השקעות בינלאומיות, לצד קושי כלכלי, תזרימי ואנושי שמטילה עלינו המלחמה. האם אין זה הזמן לדאוג לפיצויי מלחמה לתעשייה המקומית במקום להפוך אותה על פניה? האם אין זה הזמן לדאוג שיוזרמו כספים לתעשייה המקומית על מנת שתוכל לפעול ולתעד את המציאות שנרקמת לפנינו דווקא בעת הזו או שמא זה הזמן להחזיק את הכספים - פרנסה של רבים, יצירה ישראלית ותרבות מקומית, כלואים עד תעבור רפורמה זו או אחרת? כולנו יודעים שזה לא הזמן! זה הזמן לסייע לתעשיית הקולנוע לחצות את המים הסוערים, לשלוח אליה חבל הצלה ולא לזרוק עליה אבנים".
"בנוסף לכך ברור היה שיש תמימות דעים בקרב אנשי תעשיית הקולנוע מכל קצוות התעשייה שהרפורמה כפי שהיא מנוסחת כעת אינה עוסקת בתיקונים נקודתיים אלא בשינויי עומק משמעותיים, וכי היא תגרום נזק משמעותי לתעשייה: בין היתר היא תקשה על דור העתיד של יוצרי הקולנוע, תסגור דלתות בפני הסטודנטים, תוביל לפגיעה משמעותית במגוון התרבותי ותפגע ביכולתם של סיפורים שאינם 'מיינסטריימיים' להגיע למסכי הקולנוע הישראליים. בניירות העמדה שהגישו אנשי ונציגי התעשייה הדברים מפורטים באריכות".