בדיוק כמו בניינטיז, שמו של אביב גפן עולה לאחרונה לכותרות בהקשרים פוליטיים לא פחות מאשר בהקשרים מוזיקליים. לאחרונה פורסם בתחקיר "המקור" שאנשי משרד התחבורה אובססיבים לציוצים של גפן, ואף ניסו לפגוע בו סתם כי הוא העליב את בנו של הקיסר. עוד לפני, בפסח האחרון, פרסם אביב גפן כי לראשונה בחייו הוא לא יחגוג את ליל הסדר, מכיוון שהוא לא רואה לנכון לציין את "חג החירות" כל עוד יש חטופים בעזה. זה הספיק בשביל אנשי מכונת הרעל כדי לסמן את גפן על הבחירה האישית שלו.
שמעון ריקלין הגיב: "השנאה הזאת ליהדות. אין לתאר". טל מאיר, גם היא אשת ערוץ 14, תקפה בשידור: "ללונה פארק אפשר ללכת, לקיים הופעה בפארק הירקון זה גם בסדר, אבל לחגוג את ליל הסדר אסור?". גם פעיל הימין יואב "הצל" אליאסי פנה לגפן ברשתות החברתיות ושאל בתמימות מזוייפת למה הוא לא מבטל את ההופעה שלו בפארק.
המעריצים של גפן, אלה שקונים בכל שנה את כל הכרטיסים ל"נשף רוק" המסורתי, לא ממש מתרגשים ממה שאומרים בערוץ 14. למעשה, סביר להניח שמי שעוקב אחרי הקריירה מספיק זמן יודע גם לא להתרגש מכל דבר שאביב גפן עצמו אומר בין הופעה להופעה. קשה להאמין שהוא לא נהנה לעצבן אנשים כמו שמעון ריקלין. זה ב-DNA שלו.
אלא שיותר מכל שנה אחרת, קשה היה להתייחס לחגיגה השנתית של גפן כעוד הופעה גדולה. כן, הייתה שם מוזיקה נהדרת (כרגיל); היו שם אורחים גדולים (עוד נגיע אליהם); והיו שם כנראה הכי הרבה אנשים שאי פעם היו בהופעה של אביב גפן - שזה די מדהים כשלעצמו. אבל הדבר הכי גדול בהופעה אתמול היא עצם קיומה. בשמונת החודשים האחרונים שום דבר במדינה הזאת לא היה נורמלי, ולמשך שעתיים וחצי אמש אביב גפן החזיר את הנורמליות לתל אביב. זה לא מובן מאליו זו לא עוד חינגה משמחת של עומר אדם, שכבודו במקומו מונח, זה אירוע. התכנסות משותפת של רגשות, מחשבות והיסטוריה. לא מדובר ב"מעריצים", מדובר בקהילה. עשרות אלפי ישראלים חייבים לגפן את הרגע הכי טוב שהיה להם בשנה האחרונה. ביניהם היו הורים לקורבנות ה-7 באוקטובר. אלה דברים שאנשים כמו ריקלין כנראה פשוט לא יודעים להעריך.
בכל הופעה של אביב גפן, ובוודאי באירועי "נשף רוק" יש את הקטע שאביב מוריד את החולצה וחושף את גופו לקול תשואות הקהל. זה קטע בלתי מזיק ברובו, שמקבל ככל שהשנים נוקפות יותר ויותר תגובות ציניות בקהל. בכל זאת, יש הבדל בין ילד בן 17 שמוריד את החולצה לבין גבר בן 51 עם שני ילדים. אמש בפארק הירקון, זה היה דווקא הרגע שביטל את כל הציניות שאולי עדיין הייתה שם.
כשהוא עלה עם חולצה פתוחה לבמה, גופו החשוף הציג "שיזוף צבאי", משהו שגפן נמנע ממנו בגיל 18. החזה שלו היה לבן כסיד, אך הצוואר שזוף כאילו נרדם בשמירה. זה לא שגפן גויס למילואים במפתיע, אבל זה כן סימן של אדם שעובד בחוץ. זה סימן של זמר שהופיע בקצת יותר מדי הלוויות בשנה האחרונה. זמר שהגיע לשמח נפגעים. זמר שעבד קשה בחזרות לקראת החזרה שלו לבמה הכי גדולה בישראל.
ואולי לפני שנגיע כבר לדבר על המופע עצמו זו הזדמנות לתת עוד סופרלטיב אחד לאביב גפן. במשך שנים הוא עבד קשה כדי להיפטר מהתואר "הבן של", במשך שנים הוא עבד קשה כדי להוכיח שהוא לא גימיק, במשך שנים הוא עבד קשה כדי לנסות ליצור מעבר לים, במשך שנים הוא הצליח לשמר את קהל המעריצים הכי נאמן ועקבי בישראל - או בקיצור, אביב גפן הוא אחד מהאמנים הכי חרוצים בישראל. השיזוף הזה הוכיח את זה למי שעדיין היה צריך הוכחה. הבנאדם בא לעבוד.
60 או 70 אלף איש הגיעו לפארק הירקון. תלוי את מי שואלים. ובכל מקרה הפארק היה מפוצץ, ולהבדיל מהופעות קודמות שהיו בפארק נראה שבכל מקום בדשא אפשר היה לשמוע את הסאונד בצורה פנטסטית. מדהים כמה שזה לא מובן מאליו. בשעה שמונה עלה לבמה מאור כהן למופע חימום קצר וחמוד, שכלל להיטים כמו "הכי יפה בעולם" וגם את "השכן" של זקני צפת. כמה שעות אחרי אותה הופעה הותר לפרסום כי דן תורן, שותפו של כהן ללהקת הזבובים, נכנע למחלת הסרטן. ככה זה.
דן תורן עצמו, המוכשר והמקסים, יכול היה להשתלב בקלות ברשימת האורחים של הנשף של גפן. ברגע אחד היו על הבמה יחד כמה גיבורי ניינטיז כמו נמרוד לב, ג'וני שועלי (רעש), אייל שכטר (אבטיפוס), שי להב ואורן ברזילי (מופע הארנבות של ד"ר קספר) וזאב נחמה ותמיר קליסקי (אתניקס). תורן היה משתלב יפה על הבמה הזאת.
עוד התארחו בועז שרעבי בביצוע מרגש של "ברית עולם" של מתי כספי ואהוד מנור, דני סנדרסון ומזי כהן במיני-איחוד של להקת גזוז ללא גידי, עמיר בניון בביצוע מופתי של "מלאך" של גפן - ואז הגיע שלמה ארצי. אני אישית הולך ל"נשף רוק" מהשנה הראשונה שהאירוע נערך, ואני לא זוכר מעולם כזאת קבלת פנים לאמן אורח במופע של אביב גפן - וכזכור או לא, הופיעו אצל גפן גם כוכבי ענק מחו"ל כמו סטיבן ווילסון, ברט אנדרסון וסמנתה פוקס.
הפעם האחרונה ששלמה ארצי הופיע בפארק הירקון הייתה ב-1986, שנת המצווה של אביב גפן. בתחילת שנות ה-90 שניהם שרו על הירח. אתמול, לראשונה, שניים מהיוצרים הכי גדולים בתולדות ישראל שיתפו פעולה יחד. ארצי זכה לכבוד גדול מהמארח שלו, כשנשאר איתו לבמה לארבעה שירים וחצי, הרבה יותר מכל אורח אחר. היחיד שקיבל אצלו כבוד כזה בעבר היה שלום חנוך.
שלמה ארצי, שאמור היה להופיע השנה בפארק הירקון אך ביטל לבסוף, נראה נינוח מאוד מול עשרות האלפים. הוא התבדח וסיפר לקהל שגפן מסמס לו מדי שנה ו"עושה לי את התרגיל הזה, שאני אבוא לנשף, וכל שנה אני אומר: ת'שיב זה גדול עליי, אני לא בגיל שלך, וגם הקהל נורא צעיר, אני לא יודע אם יאהבו אותי". הקהל הגיב בתשואות. ארצי אמנם נראה כמו גבר שהולך לאיבוד דרך מרפסת בביצוע המשותף ל"אור הירח", אבל פיצה על כך בגדול בביצוע הכי טוב שנשמע ל"יומן מסע" מאז לכתו של הגדול מכולם.
בין לבין היו כמה נאומי בחירות לא מספיק משוייפים של גפן, שאף פנה מהבמה לארה"ב ובריטניה והזכיר להם שהם סבלו פיגועים קשים בעבר והם צריכים לעמוד עכשיו לצד ישראל. הקהל הגיב במחיאות כפיים כי זאת התקופה, אבל קשה לברוח מהתחושה שלאביב הצעיר היו בטח מסרים יותר מורכבים אל מול התקופה הקשה שאנחנו נמצאים בה.
לוואקום שהשאיר אביב גפן הצעיר נכנסו שני בחורים צעירים בשם דילן גפן והילל גזית, שביצעו יחד את השיר שאבא של דילן כתב כשהיה צעיר לאמא של הילל. זה היה מקסים, כמו כל הערב כולו. שעתיים של בריחה ממציאות מחורבנת לנחמה הכי יפה שיש בעולם הזה - מוזיקה. אביב גפן הוא לא מהחומרים שמייצרים פרסי ישראל, אבל יש לא מעט ישראלים שחייבים לו תודה על המזור שהמוזיקה שלו נתנה להם בתקופות קשות. זה היה נכון כשהוא היה בן 18, זה נכון גם כשהוא בן 51.
בקטנה
הלוואי ולא הייתי צריך להתעסק בזוטות שכאלה בביקורת על הופעת מוזיקה, ובוודאי הופעה משובחת, אבל אמנים עושים הופעות גדולות בפארק הירקון כבר יותר מ-50 שנה וזה לא ייאמן איך משטרת ישראל עדיין לא יודעת איך להתמודד עם הקיבולת של הפארק ועם הסדרי החניה והיציאה מהמקום. השוטרים אמש מנעו מהקהל לצאת מהמופע לכיוון צפון, יצרו פקקי תנועה אנושיים מיותרים שכללו צפיפות ומחנק, והוסיפו לכך את התרומה המיותרת כל כך של פרשים שגרמו לכל האירוע להרגיש כמו הפגנה שיצאה משליטה ולא בחבורה של אנשים שמחים שיצאו כרגע מהופעה ורק רצו להגיע הביתה. תוסיפו לזה גם בלאגן שממש אפשר היה למנוע מראש במזנונים, כאשר אנשים שכל רצונם היה לקנות בקבוק מים קטן ב-8 שקלים נאלצו לעמוד בתור כדי להוכיח שהם מעל לגיל 18 כחלק מפרוצדורה מוזרה שחילקה את המתחם למספר תורים ארוכים שאף אחד לא ידע לאן הם מובילים בסופם. חלק מהקופות קיבלו רק אשראי, חלק רק מזומן, ונראה שלא היה אף רגע במופע שלא היו תורי ענק של אנשים שבסך הכל היו צמאים ורצו לשתות משהו בזמן הופעה. הייתי באינספור הופעות ענק כאלה בחיים, מעולם לא נתקלתי בכזאת פארסה.