כמו אבטיח עם גבינה בולגרית, כמו קפה של בוקר וסיגריה, כמו להתנגב אחרי שיצאתם מהמקלחת בחודש יוני רק בשביל להיות רטובים מזיעה דקה אחר כך, כך גם לירון ואורית טנג'י נראו כמו צמד בלתי ניתן להפרדה. והנה, לירון הפכה למודחת השנייה של העונה ולקחה איתה הביתה לאשקלון את דרכו של הבודהה ואת כל האור והאהבה שהיא ניסתה לפזר בבית. חבל. סתאם, על מי אני עובד, בפחות משלושה שבועות בנווה אילן לירון הצליחה להתברג גבוה גבוה ברשימת הדיירים האגרסיביים ביותר שהיו בבית "האח", איפשהו בין רוני מיילי, פרידה הכט ושי חי. המשפטים שהיא אמרה בתוכנית יישארו איתנו עוד תקופה ארוכה והם כוללים קלאסיקות כמו "אני לא צועקת, ככה אני מדברת" ו"לא, את צבועה!!!!". הנה, רק בפרק של אתמול היא עלתה על דבר גאוני - הדר היא בול "חשש" ואיזה מדהים זה שיש מילה שמתארת אותה במדויק. תרגום לשפת בני האדם: "חשש" היא מילה שלירון טוענת שמשמעותה נחש ובגלל שהיא טוענת שהדר מתנהגת בנחשיות היא החליטה שהיא עלתה כאן על משהו. האם מישהו מחוץ לבית יספר לה שמשמעות המילה חשש היא אחרת לגמרי? תכל'ס, כבר לא בעיה שלנו.
שיהיה ברור, האובססיה של חבורת הטנג'יות ואור להדר הולכת להוביל את הדר אל הגמר. הדר, דיירת סבבה בסך הכל אבל ממש לא מישהי שהיינו מדברים עליה כל כך הרבה בעונה רגילה, קצת טליה לעניים. מהרגע הראשון ובלי שום הסבר הגיוני, החליטו בחבורת הטנג'יות + אור שהדר היא השטן הגדול ומאז הם עסוקים בעיקר בלדבר עליה, הם מעבירים את יומם בלהמציא לה כינויים שמתאימים לגן חובה ומנסים להוביל עליה חרם שבינתיים הסתיים בזה שהם יושבים מבודדים בנסט ומפרקים חבילות סיגריות. כמו ב"כינורו של רוטשילד, של צ'כוב, נראה שלירון שונאת את הדר בעיקר כי היא מזכירה לה גרסה של עצמה שהיא לא יכולה לשאת. היא שונאת את השיזוף המלאכותי שלה, את השפתיים מלאות החומצה ואת השיער המוחלק - כל הדברים שיש בה רק בגרסה קצת פחות מוצלחת. והדר? במקום לבחור ביהב החכם, המרגש והכל כך אמיתי, הולכת שוב על המזויף והצעקני ומתאבססת על תום, מי שנראה שהפעם היחידה שגידל בה ביצים הייתה כשעשה פירסינג בשתי הפטמות (אלוהים, זה כואב). תום היה מספיק "גבר" כדי לעזוב את פרידה לאנחות בלי שום סנטימנט אבל לעמוד מול החבורה שמתעללת בבת הזוג שלו? את זה הוא עושה רק בצעקות במרכז הבית שמסתיימות בזה שהוא ואור יושבים על סיגריה לשיחת פיוס. איזה מאוס.
ועכשיו? עכשיו נותרנו רק עם טנג'ית אחת אבל לא סתם, נותרנו עם הטנג'ית-האם! אורית שבכלל באה לתוכנית בשביל הבת שלה וכדי שתוכל למסור ד"ש לבעלה ולחבר'ה מאשקלון דרך הטלוויזיה כאילו הייתה שורת הד"שים בתוכנית שישי שמח עם ירון אילן. אורית טנג'י היא ערוץ 14 בבן אדם. את הזמן שלה בבית - כלומר, הזמן שאחרי השעות שש עד שמונה בבוקר בהן היא עובדת כמשק בית - היא מעבירה בהסתה, סכסוך וצעקות על שאר הדיירים. האויבים שלה מגוונים ומשתנים לפי דף המסרים, כרגע הדר נמצאת בראש הרשימה אז היא מקפידה לא לקרוא לה בשמה ולדבר עליה רק בשמות החיבה שהמציאה לה כמו "הקלמנטינה" - אני בטוח שהיא מתבאסת שאין לה שם שמתחרז עם "בלעה סבון" - ולספר לכל מי שמוכן לשמוע שהיא זאת שמסכסכת בין דיירי הבית. החלוקה אצלה ברורה: או שאתם אומרים "אמן" לכל מה שיוצא לה מהפה (אז מה אם רוב המילים שלה לא מתחברות למשפטים) או שאתם אויבים וכדאי שלא תבואו לה בזווית של העין. אפילו עינב שרי, הדיירת שמצליחה להיות יותר קטנה ושברירית מהפירות שמרכיבים את שם שלה, חטפה ממנה רק כי ניסתה לעמוד לפניה במקלחת.
באולפן "הפטריוטים" - סליחה, המוח של אורית - ברור לה לחלוטין שהיא זאת שצודקת אז העובדה שבמחנה שלה נותרו רק אור ("חיימשלי") ודנה, מעוררת בה אי נוחות ופשוט לא מתחברת לה. אם כבר הזכרתי את דנה, מי שבחרה להיצמד לטנג'יות ולאור מההתחלה ומנסה להישאר נאמנה גם כשהבטן שלה צועקת לברוח, אז אולי כדאי שמישהו יגיד לה שכדאי להתפנות גם מהחזית הזאת כי בקצב הזה היא תאכל מהשניים האלה יותר מרורים מאשר מביטוח לאומי כשהיא תבוא לבקש את הכסף שמגיע לה על הבית שהשאירה בקיבוץ אילון. דנה מנסה להיות הקול השפוי בחבורה הזאת אבל היא לא מבינה שהקול היחידי שהם מסוגלים לשמוע הוא שלהם.
בצעד חריג אורית הסכימה להיפגש לשיחת פיוס עם יהב. היא חשבה שהיא תוכל לשחק על קלף "תראה איך הדר משחקת לך ברגשות ואתה זוכר מי שטפה לך את הכלים, כן?" ולצרף אותו למחנה אבל כשהוא אמר לה שהוא לא מסכים עם הדרך שלה היא עלתה להתקפה ואמרה לו שהוא בכלל לא רוצה שלום ובאלגנטיות האופיינית אפילו לא הגיעה לחבק אותו בטקס האזכרה המרגש שעשה לזכר אמא שלו. אני מניח שבקרוב היא תאשים אותו גם באוסלו וזה ממש לא משנה שהוא לא נולד אז.
יהב, מי שהדיירים בבית החליטו שנכנס רק כדי לארח חברה לקורלי - לא, מה פתאום בקטע גזעני - מסתמן כפייבוריט שלי העונה. מפרק לפרק הוא מוכיח שיש בו עומקים שלא הכרנו קודם, הוא רגיש לאחרים, יודע להקשיב ולא מפחד לעמוד על שלו. הבחירה שלו להיצמד להדר אמנם מרגישה כמו אסטרטגיה שנועדה להשאיר אותו במרכז העניינים אבל בסדר, אנחנו צריכים גיבורים שהם לא רק טובי לב אלא גם חכמים ואסטרטגיים. למעשה, יהב הוא תמונת הראי של אורית ואור, הם מסתובבים בבית נפוחי חזה בטענה שהם מייצגים את "ישראל האמיתית" כשבפועל הם מייצגים מיעוט גס וקולני שחושב שמותר לו להתנהג איך שהוא רוצה רק בשם איזו "עממיות" ערטילאית. בשונה מהם, יהב מכיר את כל הצדדים המכוערים של ישראל: גזענות, עוני, התעלמות של הממסד ועדיין בוחר להתנהל בבית באלגנטיות, סבלנות וקלאס.
ליבי ליבי עם עידן, כמה רציתי לראות את המילואימניק עם העיניים הטובות והריבועים בבטן שנכנס לבית כדי להתאושש מהתופת של עזה, מקבל קצת הרמות לאגו ואולי איזה מיליון שקלים על הדרך. בפועל הוא מצא את עצמו בעיקר נואש להשתלב בקו עלילה כלשהו. נראה שלעידן יש חוש מיוחד שיודע לשים אותו במקום הלא נכון בזמן הלא הנכון. אחרי שהאינסטינקטים שלו הובילו אותו להתאהב מכל הדיירות דווקא בגאיה/מלאני "דיירת ה-AI" שעזבה תוך יומיים ואפילו לא השאירה לו מספר (אפילו לא את המספר הפיקטיבי שלה, רבאק), הוא טעה שוב ובחר באמילי קופר, בחורה שהדבר היחיד שיותר גנרי מהשם שלה הוא האישיות שלה. כשעידן ואמילי יושבים יחד ומנסים לדמות מתח מיני סביב הבריכה, אפשר להרגיש את המצלמות בבית מפהקות ומתחילות לסגור צמצם.