רבבות מפגינים נגד הממשלה ולמען השבת החטופים יצאו לרחובות הערב (שבת) בתל אביב ובשורת מוקדים ברחבי הארץ, ובהם ירושלים, קיסריה, חיפה ובאר שבע. בהפגנה המרכזית ברחוב קפלן בתל אביב, אותה מארגן "מטה המאבק חופשי בארצנו", נשא דברים בין השאר הסופר וחתן פרס ישראל דויד גרוסמן. הוא הקריא שיר שכתב ובו נאמר בין השאר: "אם לא נָקום מהאֵפֶר כעת, אמר הבן, לא נקום כבר, לעולם" ו"עכשיו הזמן להילחם, אנשים, נשים - עכשיו הזמן לצאת לרחובות ולכבישים".
זהו השיר המלא שכתב והקריא גרוסמן בהפגנה:
"פתאום טסה זְעָקָה,
מִשום-מקום, בצליפה
חדה וחריפה,
הֵעירה אותנו מִשינה טרופה -
זעמה -
'תגידו, אתם השתגעתם או מה?'
על כל זה לוותר?
ככה, כבר, להתייאש
בלי להילחם ממש?'
'עזבי', אמרנו,
'תני להיאסף אל תוכנו,
'לְבַכּוֹת את מתינו,
'לחכות שייגמר כבר
הדבר הזה, שאין מילים לתארו,
כאילמים אנחנו מול כובד צערו,
מול הזוועה של חטופינו -
אז תני להיות, רק להיות,
בלי להבין בלי לחשוב
עד שתפסיק לכאוב
הארץ הנִבְזזת, הנִרְמֶסֶת
הארץ הנֶאֱנֶסֶת
לרגע רעדו אורות, לרגע יִלְּלוּ מנהרות
והעולם היה שחור לבן.
והעולם היה פחם וקרח.
ובאמצע הלילה קמנו לברוח,
אשתי, ואני והילד,
והזעקה על כתפִי מוטלת,
והתקווה על כתפִי האחרת,
מונשמת ומורדמת -
'כי כמה אפשר ככה', אמרה אשתי בשקט,
שהילד לא ישמע,
שלא תכה בו האימה,
'היינו הכי הייטק שבעולם, וסטארט-אפ נֵיישן היינו,
וכעת מסתבר שהיה בנו מום,
שבעצם היינו רק
להקת החימום -
של ההוא בכיכר שצעק, 'סרק! סרק!'
'תראה', לחשה אשתי,
'הנה ככה זה קורה,
'ככה זה נראה כשזה ממש קורה' -
ראינו -
ראינו שיירות ארוכות, דוממות,
זורמות מן ההרים אל העמקים,
ונבלעות באוניות, שנבלעות בימים,
'כאילו ביום אחד של זוועה נעשתה הארץ הזאת
תובענית מדי, מעל לאמצעים שלנו', אמרה אשתי בתימהון.
'לא לא', לגלג בחור חולף על קורקינט,
עם אקדח באַבְנֵט,
'לא, לא, אלא שביום אחד של אימה דעכה בכם, אולי אבדה לכם, אולי מעולם לא הייתה לכם,
התשוקה לְאֶרֶץ משלכם' -
'וזה לא שאנחנו בורחים'
אמרתי לאשתי,
'אנחנו רק משנים מצב-צבירה,
רק עושים רי-לוקיישן, פנימה - -'
פתאום דיבר הילד: 'יאללה, קומו, הורים, מהאֵפֶר -
הפחד והייאוש עושים לכם בצפר -
כך דיבר בְּנֵנוּ, ומול עינינו הלך והתעצם,
הציג תמונות שלו מאלבום שלא היכרנו, של ילדות מדממת, ילדות מלחמה, עריסה הרוסה,
פה ושם גם תמונות של-
ילדות עצימה...
'כי אם לא נָקום מהאֵפֶר כעת', אמר הבן,
'לא נקום כבר, לעולם' -
'או שנקום כל כך שונים' -
אמרה אשתי, 'כל כך זרים ונוראים,
כל כך קשים ומָרים,
'ושונאים -
- 'עד שלא נהיה שוב לעולם
הדור הלא נכון".
"'עכשיו זה רגע אחרון',
נהם הבן, 'וגם אם זה נשמע כמו קלישאה,
כלומר 'כלי לשעה',
הרי ממש כעת הכללים נכתבים:
'אנשים שנעזבו- עוזבים.
'אנשים שננטשו- נוטשים. דבר אלי, אבי,
תנשים,
'אני הולך ומזדקן, אבי, אני על הקרשים,
'עייפה נפשי לסבבים, עייפה.
'תן לי תקווה, תן לי סיבה -
'אתה שותק, אבי, אוֹמַר זאת במקומך:
עכשיו הזמן להילחם, אנשים, נשים -
'עכשיו הזמן לצאת לרחובות ולכבישים,
'ויש למען מי להילחם, ויש על מה,
'כי מתנה כזאת, מהחיים,
'לא נקבל שוב לעולם,
'ולא תצמח לנו שוב מדינה
מתוך המְדָנים.
'ויש למען מי להילחם,
'הכול כעת תלוי בכם,
'עכשיו הזמן לקום, לחיות,
להיות לעם או לא להיות,
להיות אדם או לא להיות -
ויש למען מי, ויש למען מה,
והכול תלוי
על בלימה".
מטעם המטה נמסר כי אל ההפגנה הגיעו כ-150 אלף מפגינים, והיא התקיימה במקביל לכ-70 מוקדי הפגנות נוספות נגד הממשלה ובעד הקדמת הבחירות שהתקיימו ברחבי הארץ. בהפגנה בקפלן בתל אביב נאם גם ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין. הוא קרא למפגינים נוספים להצטרף למחאה. "חברים וחברות, אלו שעדיין מהססים. לא נותר עוד זמן להציל את המדינה. הצטרפו למחאה להחלפת הממשלה", אמר דיסקין. "צאו לרחובות עד שיוחלט על בחירות מיידיות ועל הקמת ממשלה חדשה! אני מתחייב להיות כאן עימכם, עד שנחזיר את השפיות למדינה, ועד שנביא את השינוי המיוחל! זה הצו 8 האזרחי שלנו. של כולנו. אין לנו ארץ אחרת, אבל הגיעה העת שתהיה לנו מדינה אחרת. כולנו יחד, נדאג שזה יקרה. ביבי, אנחנו לא נתיניך. קצנו לחלוטין בשקריך, בנרקיסיסטיות שלך, ביוהרה האינסופית, ובניתוק המוחלט שלך מהמציאות".
בהרצליה נאם הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ, ותקף את נתניהו על התנהלותו לאורך המלחמה. בחיפה, בנוסף לרוני מועלם, ששכל את בתו נעמה ב-7 באוקטובר, נאמו הסופר איל מגד, שהיה בעבר חברו הטוב של בנימין נתניהו והסופרת ליהיא לפיד, אשתו של ראש האופוזיציה. חברת הכנסת נעמה לזימי (העבודה) המלווה את הפגנות המחאה מקרוב עם ח"כ גלעד קריב (העבודה), נאמה הערב בצומת כרכור. בנאומה היום, שלוש שנים לכניסתה לכנסת, אמרה כי "ראינו השבוע את הצביעות הגדולה ביותר כשחוק הרבנים המושחת כמעט הפיל ממשלה אבל הפקרת האחרים והאחיות שלנו, והמצווה החשובה ביותר של פדיון השבויים לא מזיזה להם, חורבן הצפון והרס חבלי הארץ המופלאה שלנו אפילו לא בסדר היום - אבל הג'וב לאח של או האבא של - זה כן". היא קראה, "הם לא כשירים. הם לא באירוע והם חייבים ללכת"