אני מקווה שייסלח לי החיבור בין דימוי מתחום הספורט לאחד הנושאים הכאובים ביותר שעל סדר יומנו, אבל מאחר שרבים מצופי הטלוויזיה הופתעו אמש מהאייטם שפתח את החדשות - סרטון החטיפה של שלושה גברים צעירים מתוך מה שזכה כבר לכינוי הנורא "מיגונית המוות" - נדמה שאין ברירה אלא להקביל בין משפחות החטופים לקבוצת כדורסל שנמצאת בפיגור, רואה איך השעון סופר לאחור לקראת הפסד, רואה גם איך שום תרגיל שניסתה במשחק מסודר לא עובד לה - ובייאושה מתחילה לזרוק מחוץ לקשת, בתקווה שמשהו ייכנס.
אז אמש זרקו משפחות החטופים ממרחק (הלוואי שזה היה רק "מהשלוש", זה יותר קרוב למחצית המגרש) במה שביטא, יותר מכל דבר אחר, ייאוש. למה ייאוש? כי מאחר שהמשא ומתן על עסקה כלשהי נראה תקוע, עברנו לעסוק בשלנו. בפתח החדשות עדיין מונים את מניין הימים והחטופים (טור הימים עולה, מספר החטופים פוחת - ולצערנו לרוב לא מהסיבות הנכונות), אבל זה הפך לפעולה אוטומטית, כמו ברכה לאדם דתי לפני לגימה של כוס משקה. עברנו לעסוק בצוללות ובאפשרות להקדמת הבחירות, בחוק הגיוס, בשוד הקופה הציבורית בוועדת הכספים, במצב המסלים בצפון ואפילו בעניינים איזוטריים יותר - מהיורו ועד לנחילי המדוזות בחופי הים.
בעיניים כלות מביטות משפחות החטופים על סדר היום הציבורי ההולך ומשתנה לנגד עיניהם ומגלות שאחרי כמה שבועות "טובים" (כלומר מבחינת העיסוק בעניינן-ענייננו) מאז נאום ביידן שפלש אל ארוחת השבת של עם ישראל, נדחק הנושא שמונע מהם לעצום עין אל תחתית החדשות.
מה עושים? מייצרים חדשות בכוח. ואכן כבר משעות אחר הצהרים הפכה הציפייה לפרסום הסרטון לנושא המרכזי במשדרי האקטואליה של הערוצים 11,12,13, אם כי מיכל פעילן, אולי כתבת הטלוויזיה שהכי מעורה בין המשפחות, מעריכה בצער (אצל רפי רשף, אחרי שצפתה בסרטון טרם פרסומו): "זה לא ירעיד את האדמה". כך העריכה, ולמרבה הצער צדקה.
מהי עמדת נתניהו?
דחיקת הנושא מראש סדר העדיפויות הציבורי לא הייתה הסיבה היחידה לפרסום הסרטון. ערב קודם לכן, באותו ריאיון שערורייתי (מבחינת סטנדרטים עיתונאיים) של נתניהו בערוץ 14, הוא הבהיר שהוא מוכן להסכם ביניים עם חמאס, אבל לא כזה שמשמעותו עצירת המלחמה. לכאורה עמדה לגיטימית, אלמלא הייתה עומדת בסתירה מוחלטת לעמדה הרשמית של ממשלתו, כפי שהובאה לשולחן המשא ומתן ונחשפה על ידי נשיא ארה"ב.
לכאורה הוויכוח הזה מתקיים בחלל ריק, כיוון שגם לפי גרסת מבקריו החריפים ביותר של ראש הממשלה, חמאס הוא זה שדחה את ההצעה מרחיקת הלכת ביותר שישראל יכולה להגיש לו (כך מאשרים גם האמריקנים) - ובכל זאת הפער בין שתי הגרסאות מקומם ומזמין ביקורת, שכן ברור שלאחר שחמאס דחה על הסף את ההצעה, יש לנתניהו אינטרס להצטייר בפני בוחריו מימין, כמי שמעולם לא הציע את סיום הלחימה (מדהים שהוא עושה זאת במקביל להכרזתו על סיום הלחימה, הלכה למעשה).
אלא שככל ש"גרסאות נתניהו" מקוממות (כמו גם ההיתממות של דוברו הבלתי רשמי, עמית סגל באולפן: "אני באמת לא מבין על מה המהומה". כלומר, זכותו לתמוך בקו הניצי, אבל לשחק אותה מופתע מהעניין שמגלים חבריו בנושא? נו, באמת), מקומם גם הטיפול בנושא, כפי שבא לידי ביטוי באולפני החדשות - מזה של עודד בן עמי שעלה לשידור מיד אחרי רפי רשף ועד לזה באולפן של נגה ניר נאמן.
אצל בן עמי מביאה דנה וייס את תגובתו של "גורם מדיני", כשהיא מסבירה לצופים בדיוק מיהו אותו גורם. אצל ניר נאמן, מרצדות כותרות על המסך: "ויתר עליהם" וכן "נתניהו נסוג מעסקת נתניהו". יכול להיות שהכותרות של ערוץ 13, ממש כמו ההתייחסות של דנה וייס, הן נכונות, אבל דווקא משום כך יש לשים לב שבאותה שעה ממש, בערוץ הכנסת, הבהיר נתניהו בקולו: "אנחנו מחויבים להצעה הישראלית שהנשיא ביידן בירך עליה". ההצהרה הזאת, שאין מפורשת ממנה, נשמעת כבר בשעה 18:04.
לו היה מישהו במערכת שתי התכניות צופה בזמן אמת בערוץ הכנסת (בכלל, אני ממליץ לכולכם לצפות בו יותר: מי שבחר בו במקום בפאנלים המשעממים בערוצים "הרגילים", זכה לשמוע את יאיר לפיד בנאום הטוב ביותר שאני זוכר מראש אופוזיציה), הוא היה יכול לדייק את גרסת נתניהו במועד, במקום לתת לדנה וייס להתקשקש על "גורם מדיני" (עת אפילו הערוץ שלה כבר הוציא פוש מעודכן, עוד לפני שעלתה לשידור) או לתת למתדיין מימין, עורך הדין אילן בומבך, בפאנל של ניר נאמן להיות זה שמביא לראשונה את ההצהרה הרשמית של ראש הממשלה בנאומו.
לכאורה זה נשמע כדקדוקי עניות, למעשה זאת רמת הדיוק הנדרשת במיוחד ממי שבוחרים לאתגר את הקו הרשמי של נתניהו, שכן אחרת הוא יסתער על אי הדיוקים הקטנים האלה כמוצא שלל רב. נחדד: אם ראש הממשלה, בקולו ובנאום מעל במת הכנסת, מבהיר מהי עמדתו הרשמית, מוכרחים להביא אותה בזמן אמת. בדיוק בשביל זה יש לכם מערכת עם יותר מעיתונאי אחד. אם לא עושים זאת, משחקים לידי המנגנון שלצד נתניהו וטוען שמציגים אותו באופן לא הוגן "בתקשורת".
בינתיים בערוץ 14
דוגמה לדרך שבה פועל המנגנון של נתניהו באימוץ אמת חלקית והפיכתה לחזות הכל, אפשר היה לראות באותה שעה ממש באולפן של ריקלין וסג"ל בערוץ 14.
תכף נגיע לעצם העניין, אבל קודם כל ניכנס קצת לאווירה בעזרת אורות מעומעמים, כוס יין, נר ריחני והכתובית שרצה בתחתית המסך. אתן לכם שלושה ניחושים באשר לתוכנה: הסרטון של החטופים שעומד להתפרסם? אולי סקר מנדטים חדש? אולי אפילו ענייני השעה הבוערים כמו חזית הצפון המופגזת? אל תצחיקו את ערוץ "פסע מניצחון" 14, שלדידו הכותרת הבוערת היא: "דאגה למצבו הנפשי של העציר המנהלי עמרם בן אוליאל. אשתו: 'השב"כ קוברים אותו'".
אחרי שהזדעזענו כולנו, שימו לב למנגנון המופלא של ערוץ 14. הכותרת מכריזה: "הפער בין עלילת הצוללות לממצאי הוועדה" כך קורא הצופה ומגרד בראשו, הרי הוא שמע בערוצים האחרים כי נתניהו נחשד על ידי הוועדה כמי שפגע בפעולותיו בביטחון ישראל, היש קביעה (במסקנת ביניים, חובה להזכיר) חמורה מזו?
מבחינת ריקלין וסג"ל יש, שכן הפרשה החלה כזכור בחשד שמא נתניהו שלשל גם עמלה לכיסו, באמצעות מקורבו שהיה גם עורך הדין של נציגו הישראלי של הקונצרן הגרמני. מבולבלים? כך גם היועץ המשפטי לממשלה דאז, אביחי מנדלבליט, שהורה לא לחקור בכיוון הזה. בכך בעצם זוכה נתניהו מראש מהחשד - והוועדה כלל לא בדקה אותו! זה לא מפריע להשתמש במסקנות הביניים שלה, חמורות ככל שיהיו כלפי נתניהו עצמו, כמעין כתב זיכוי מכיוון חקירה שהיא לא הלכה בו מראש.
אבל החלק הטוב ביותר במופע הזה עוד לפנינו, שכן בעוד ריקלין וסג"ל "מזכים" את נתניהו מאותה "עלילה", הם מיד מדגימים עלילה משלהם. לא נכניס אתכם לדקויות, אבל סג"ל שמנתח את ממצאי הוועדה בניסיון להוכיח שאפילו מה שמיוחס לנתניהו עתה הוא בבחינת עורבא פרח, טוען שהעדפת הגרמנים על פני הקוריאנים קשורה בכלל בהחלטה קודמת של ישראל להפר חוזה עם דרום-קוריאה.
למה? את זה הוא משאיר לדמיונם של הצופים, עם יותר מרמז למי שכן, לכאורה כמובן, היה עשוי להפיק רווח מהביטול ההוא. אלא שכנראה בערוץ 14 לא סומכים על ההיגיון של צופיהם, שכן ריקלין מתנדב מיד לתרגם: מכוון את המצלמה לשפתיו, מניח את ידיו משני הצדדים ולוחש לחישה רועמת "אהוד ברק, אהוד ברק", באופן שבו נראה שאפילו עמיתו להגשה מסתייג מהדברים.
"עלילת הצוללות" מתה, תחי העלילה החדשה. כטוב לבו בהאשמות כלפי ברק, מנסה ריקלין להמשיך את הקו של עמיתו על כך שמסקנות הביניים של הוועדה עוסקות יותר בטכניקה מאשר במהות. הוא מבהיר לצופים שמותר לראש הממשלה לחשוב אחרת ממערכת הביטחון (אמת ויציב!), אבל אז הוא מוסיף שהמסקנות מזכות את נתניהו "מעניינים של פגיעה בביטחון המדינה".
כאן נאלצתי לחזור לפרסום הטרי משולחנה של הוועדה ולקרוא שוב שזה בדיוק במה שהוועדה מאשימה את ראש הממשלה: "פגיעה בביטחון המדינה"! כלומר, לפחות בכל הקשור למסקנות הביניים, אין כאן בכלל מקום לפרשנות באשר למה שחושבים חברי הוועדה על תפקודו של נתניהו.
מפסטיבל אהבה לתהום של שנאה
הנה כי כן, בניסיון לזכות את נתניהו מ"עלילה", גם רקמו עלילה משלהם וגם עיוותו את האמת (גם אם מדובר באמת לשעתנו). זה חבל, כי לסג"ל דווקא הייתה סקירה היסטורית מעניינת אודות התחמשות מדינת ישראל בצוללות מימי רבין ועד ימינו, אבל כאשר שאון השופר התוקע לצידו מחריש את האוזן, אי אפשר להתרכז אפילו במה שעל פניו מצדיק הקשבה. זה אולי חטאו הגדול של ערוץ 14, בעיקר אגב כלפי מי שמחזיקים בדעות ימניות: שיעבוד אג'נדה ימנית לגיטימית ומנומקת לטובת דברור של איש אחד, לא ערוץ של ימניים אלא ערוץ של שבתאים.
ורק כדי שלא נחטא גם אנו בבריחה מהנושא שלשמו התכנסנו: בשבע בערב פורסם התיעוד של שלושת החטופים. צדקה מיכל פעילן - במדרג הזוועות שאליהן נחשפנו, לא מדובר בגיים-צ'יינג'ר. אלא בשלושה אנשים צעירים שחייהם התהפכו באחת ממסיבה של טבע, מוזיקה ואהבה, לתהום של אימה ושנאה.
הלוואי שזה היה הופך לנו את הבטן, הלוואי שנעשה כל שאפשר כדי להחזירם בחיים, הלוואי שלא היו הופכים כלי משחק לא רק בידי שוביהם, אלא גם בפיו של ראש ממשלה שמחליט בקבינט כך ובאולפן אחרת - נכלוליות שעומדת בסתירה כה גדולה לאצילות המאופקת שהפגינה משפחת פולין באולפן חדשות 12.