ראש הממשלה בנימין נתניהו נכנס לאולפן ערוץ 14 לכבוד ריאיון, שאזרחי ישראל מחכים לו כבר למעלה משמונה חודשים. למראיין המנוסה, ינון מגל, היה מספיק זמן להתכונן לאירוע. למעשה, הריאיון היה אמור להיערך בשבוע שעבר ונדחה. ובכל זאת, זו הייתה השאלה הראשונה של מגל. לפניכם תמלול מדויק, מילה במילה, לא נגענו: "טוב, קודם כל, אההה, כבוד ראש הממשלה, תודה רבה שבאת ל'פטריוטים'. הכנו הרבה שאלות אני מקווה שנספיק אההה… את חלקן. דבר ראשון מה שלומך? אתה מנהל את המערכה של עם ישראל. זו מערכה קשה. אההה.... עם מחירים גדולים ו… אהההה אנחנו כבר עם… היא נמשכת כבר שמונה חודשים הרבה אנשים מפונים מהבתים שעוד לא חזרו… הרבה נופלים, הרבה כאב אההההההם… ספר לנו אתה… איך אתה… לא דיברת עד היום בתקשורת הישראלית. איך אתה… ואיך אתה… האם אתה מספיק... אתה יודע מה השאלה שלי? שאלו אותי לפני כמה זמן מה תהיה השאלה. האם אנחנו יכולים לסמוך עליך? האם אתה מספיק חזק כדי פעם אחת לסיים את האירוע הזה ולהגיע לניצחון מוחלט על חמאס, חיזבאללה והאיום האיראני?". התשובה של נתניהו הייתה שכן, הוא חזק.
שיהיה ברור. לא מדובר בהסתלבטות על חשבונו של מגל. מדובר בתמלול מדויק. אלה המילים האמיתיות שהוא בחר לפתוח איתן את הריאיון הראשון של ראש הממשלה מאז ה-7 באוקטובר. וזה מוזר. תאהבו אותו או לא, מגל הוא אחד המנחים הרהוטים והכריזמטיים בישראל. האמת, הלוואי עליי חצי מיכולת המשחק שלו מול מצלמה. הגמגום הזה, שלא מאפיין אותו, לא מקרי. מדובר במקצוען. אין סיכוי שהוא לא התכונן כמו שצריך לריאיון כל כך מדובר. ובמקום, הוא פשוט בחר לפתוח את השיחה בהתרפסות מביכה בפני המרואיין. למען הסר ספק, המשך הריאיון לא היה טוב יותר.
המם הוויראלי ביותר בעולם בשבוע האחרון הוא של אישה אנונימית בעלת מבטא אמריקני דרומי אסלי, שמסבירה למראיין רחוב מה "הדרך לשגע גבר". התשובה שבהחלט שיגעה את הרשת מתארת צליל יריקה ("hawk tuah") שאחריו המשפט: "את צריכה לירוק על הדבר הזה, אתה מבין?". והמבין יבין. מי שבטוח הבין, וגם הסיק מסקנות, היה ינון מגל, שניצל את 45 הדקות שניתנו לו עם ראש ממשלת ישראל לצרכי עינוג האגו השברירי כל כך של בנימין נתניהו ותומכיו הרבים. אפס שאלות קשות, הרבה חנופה ושורה תחתונה מדכאת אחת: הפוליטיקאי הציני הזה, שמפחד לענות על שאלות של הילה קורח או יונית לוי, הוא זה שאמור להנהיג את המדינה בתקופה הקשה ביותר בתולדותיה. מי שמפחד מקושמרו ואודי סגל אמור להוביל אותנו לניצחון על נסראללה ואיראן. שיהיה לנו בהצלחה.
זה באמת די מדהים להבין שעברו כמעט 9 חודשים מאז תחילת המלחמה, וראש ממשלת ישראל, שבהחלט פינה את הזמן כדי להתראיין באנגלית ברחבי העולם, טרם ישב לדבר בכלי תקשורת ישראלית. העובדה שזה קרה דווקא בערוץ 14 לא צריכה להפתיע. העובדה שהוא לא עשה את זה אצל אנשים שיכולים לאתגר אותו מימין, או אצל אנשים שאשכרה יודעים לראיין (כמו מגי טביבי למשל, שעשתה לאחרונה בית ספר לבני גנץ), גם לא צריכה להפתיע. אין ספק ש"הפטריוטים", תכנית הדגל של הערוץ שמשום מה מוגדרת כתכנית סאטירה, זה בדיוק המקום המתאים לשקרן פתולוגי שלא מעוניין שיחשפו את שקריו.
יותם זמרי, יקי אדמקר (גילוי נאות: עיתונאי באתר שאתם גולשים בו עכשיו) ואיתמר פליישמן עוד ניסו לאתגר מעט את רה"מ עם שאלות ראויות, אבל שועל הקרבות הוותיק ידע לנפנף אותם בקלות, ובכך החזיר את המיקרופון כל פעם לינון מגל, שפשוט הגיע בהחלטה מודעת לעשות אהבה עם האגו של ביבי. הוא שאל כמעט את כל השאלות "הקשות" בריאיון (למשל: "ממה אתה עשוי?"), התיר לנתניהו לנאום, ולא פצה את הפה כשהאיש שהעביר מיליוני דולרים במזומן לחמאס פשוט שיקר לו בפרצוף. למען הסר ספק: ינון מגל אינו טיפש. הוא גם מראיין לא רע. הוא יודע מתי משקרים לו, וגם אם זה לא מתאים לאג'נדה שלו הוא בדרך כלל יתקן מרואיין שישקר לו בפרצוף. לנתניהו מותר הכל. ריאיון שנתפר בצורה אישית למרואיין אחד בלבד. תזכורת: מדובר ב"עיתונאי" שהבהיר בריאיון לאחרונה שהוא כלי להעברת מסרים מנתניהו לציבור. פלא שרה"מ הסכים להגיע להתראיין דווקא בתכנית הזאת?
ואם זה לא מספיק, אז בשורה התחתונה זה גם היה ריאיון ממש משעמם, ולא באשמת נתניהו. כהרגלו הוא היה חד, העביר את כל המסרים שהוא רצה מראש, התעלם מכל עובדה והציג מציאות אלטרנטיבית שמותאמת לבייס שלו. למעט נפילה מביכה אחת בה הוא ציין את שמם של שני "ידידים קרובים" שלו, ואז נאלץ להקריא את שמות הידידים מהדף, הריאיון עבר ללא תקלות מצדו. הבעיה הייתה בפלטפורמה, שאפילו לא ניסתה לגרום לו להתאמץ.
זה היה פחות מבאס אם לא היינו יודעים שכשהם רוצים, הפאנל של הפטריוטים הוא אחד מהמקומות הכי פחות משעממים בטלוויזיה הישראלית, בטח כשמגיעים לאולפן פוליטיקאים מהימין. חפשו את ההקלטה של הריאיון של חברת הכנסת טלי גוטליב באולפן, או את אחד הביקורים של איתמר בן גביר בפאנל. כביכול אנשים שאמורים לקבל את אותו טיפול מלטף, אבל בפועל נגררו לקרבות סוערים וצעקניים, בין השאר כי מדובר בתגרנים מקצועניים, אבל גם בגלל שתאהבו אותם או לא, לחברי הפאנל של "הפטריוטים" יש אידיאולוגיה מבוססת, ומעט מאוד פילטרים - התוצאה לרוב היא ההצגה הכי טובה בעיר. אתמול קיבלנו את גרסת הפרווה של "הפטריוטים".
דווקא אחרי הריאיון הזה עוד יותר מתחדדת ההבנה שמאחורי הפסאדה הצ'רצ'ילית של נתניהו עומד פחדן. צל של מנהיג. מה עוצר בעדו מללכת לאולפן חדשות 11 או 12 ולהגיד למראיינים את אותם שקרים? היכולת הטלוויזיונית קיימת, אז מה החשש? שיפגישו אותו חלילה עם אמא שכולה? אבא לחיילת חטופה? שיעזו לעמת אותו עם השקרים שלו? מישהו שיעצור אותו בזמן שהוא טוען שגנץ ואיזנקוט נטשו את קבינט המלחמה בזמן "מלחמת קיום", ויזכיר לו שכבר באפריל הוא הבטיח שאנחנו נמצאים "פסע מניצחון"? אז מה האמת ביבי, אנחנו במלחמת קיום או פסע מניצחון? להאמין לנתניהו או לביבי? לזה שהבטיח למוטט את שלטון חמאס או לזה שהבטיח לנו כבר לפני שנים שחמאס "מורתע ומפחד מישראל"?
בתוך כך, מזל שבאולפן של "הפטריוטים" עדיין יודעים לעשות קצת צחוק מהמצב. בפתיחת התכנית, רגע לפני שנתניהו נכנס לאולפן (בלי הזמנה, פשוט נכנס וקטע את השיחה שהתנהלה בפאנל), איתמר פליישמן הבהיר לצופים כי "כדאי להישאר. יהיו שאלות קשות: 'מה שלומך', 'מה העניינים', כאלה". קצת הומור עצמי זה חשוב. סחטיין על פליישמן, שבמהלך הריאיון דווקא ניסה להשחיל שאלה רצינית על "הקונספציה" הביטחונית בתקופת נתניהו (ואף השתיק יפה את ינון מגל, שניסה להעביר את האחריות לתקופת שלטון בנט). הבעיה הייתה שלבדיחה של פליישמן הגיב ינון מגל ב"שאלת דאחקה" משל עצמו ואמר: "ממה הוא עשוי". זה היה מצחיק, אלמלא כמה דקות מאוחר יותר הוא אשכרה ישאל את השאלה הזאת ברצינות, ולא כבדיחה.
בספרו החדש, "מה שהקומיקאי הזה אמר הולך לזעזע אתכם", כותב ביל מאהר כי עד לאחרונה הוא האמין שהסיבה שהוא לא רואה על המסך של "פוקס ניוז" פוליטיקאים מהשמאל האמריקאי היא כי הם לא מוזמנים לשם. לאחר בדיקה, הוא הסביר, הוא גילה שהם דווקא מוזמנים, אבל פשוט לא מגיעים. להבדיל, רפובליקנים מגיעים לכל מקום, כולל לתכנית הליברלית שלו. "והם מגיעים עם חיוך על הפרצוף, למרות שהם יודעים שרוב הצופים שלי נגדם. לא אכפת להם, בגלל שזו הזדמנות בשבילם לחשוף את הציבור לצד שלהם של הסיפור".
בישראל המצב הפוך. בני גנץ הגיע להתראיין בערוץ 14, וחטף בראש. אפילו יאיר לפיד, שק החבטות הכי גדול של הפטריוטים, התראיין לערוץ, עוד בשבתו כ"ערוץ 20". לעומתם, נתניהו, האיש הכי חזק בפוליטיקה הישראלית, מסרב לתת ריאיונות לאף כלי תקשורת ישראלי עצמאי, שאינו תלוי בו. כן, יש פה יחסי תן וקח ברורים. זה לא אני אומר אגב, זה הוא. בספק פליטת פה - ספק איום - נתניהו הבהיר שאם השמאל יקים פה ממשלה, אז ערוץ 14 ייסגר. זו טענה מדהימה שמזכירה תקופות אפלות. לא אספר לכם איזה "מומחה" טען שהדרך הכי יעילה לשלהב המון נגד מתנגדי שלטון היא להעליל עליהם טענות שנכונות לגביך. תזכורת: נתניהו עומד בראש ממשלת הימין-על-מלא-מלא שניסתה לסגור את תאגיד השידור הציבורי, שאיימה לא פעם לסגור את גלי צה"ל ומנסה להפוך את ערוץ 13 לעוד ערוץ תעמולה שלטוני. איך אין לו בושה לטעון שממשלת שמאל דמיונית תסגור את ערוץ 14.
וכל זה עוד לפני שדיברנו על הדמגוגיה המדהימה של לדבר על כך שזה לא הזמן לוועדות חקירה אלא זמן של אחדות, ובאותה נשימה לרמוז שיש קשר בין "הסרבנות" של השמאל לבין ההתקפה של חמאס ב-7 באוקטובר. מי שהאמת קרובה ללבו לא יכול לצפות ב-45 דקות של בנימין נתניהו מדבר בערוץ 14 בלי להרגיש כאילו הוא עובר התקפה על כל החושים. אונייה עמוסה בשקרים שאף קרחון של אמת לא יכול לעצור.
ובכל מקרה, החוצפה הכי גדולה של "הפטריוטים" ונתניהו בכלל לא הייתה על המסך, אלא מאחורי הקלעים. מור קורנגולד, שאחיו טל שהם חטוף בעזה מזה 261 ימים, ביקש לשאול את ראש הממשלה מה יעלה בגורל אחיו - וסורב להיכנס לאולפן. מילא הפחד של נתניהו משאלות נוקבות של רביב דרוקר או מיכל רבינוביץ - אבל להביט בעיניים של אח של חטוף הוא לא מסוגל? זה המנהיג המהולל שקרא את כל הספרים על צ'רצ'יל? העיקר שהוא לא שכח לשבת באולפן עם סרט צהוב על דש החליפה, כאילו מבקש להשתמש בחטופים בעזה כפרופס. אביזר שאפשר לנפנף בו מול העולם. כמה חסר מודעות צריך להיות בשביל לענוד סיכה שכל מטרתה היא להעלות מודעות - למשהו שאתה אחראי עליו. לפטריוטים אמיתיים מגיע יותר מזה.