מאות אנשים הגיעו לחלוק כבוד אחרון לזמר והשחקן אדם, שהובא למנוחות בבית העלמין שדה יהושע (כפר סמיר) בחיפה. אדם, שהיה כוכב פופ ואליל נוער בשנות ה-80 וכוכב הפקות לילדים בשנות ה-90, הלך לעולמו לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. הוא היה בן 64 במותו.
בין האמנים והיוצרים שהגיעו להלווייה יואב גינאי, יזהר אשדות, חמוטל בן זאב ומפיק המסיבות שמעון שירזי. בהספדה של מירי פרלמן, המנהלת של אדם, היא סיפרה כי "המצב במדינה הדאיג אותו" ושלפני מותו ביקש שכסף שייאסף במופע לזכרו ייתרם למטה החטופים ולמאבק בסרטן. בנוסף, אמרה כי תרם קרניות להשתלה. חברו ושותפו ליצירה יואב גינאי אמר בהספדו כי "בהופעה האחרונה עלית בראש מורם, מפוצץ בתרופות, מנותק ממכונת הנשמה ושרת את השיר שכתבתי לך, 'אחרי שאמות'". גינאי ביקש מהקהל "לחלוק לך מחיאות כפיים", והקהל מחא מחיאות כפיים סוערות. שלומי ברק, שהופיע עם אדם כעשרים שנה, הגדיר אותו בהספדו כ"אציל נפש, מלאך בחייך, פרח נדיר היית פרחים כמוך אדם לא נדע". אחת ממעריצותיו הספידה אותו וקראה לשאר המעריצות להמשיך את הקשר ביניהן. "אדמיקו, אהובנו הנצחי, לא נשכח אותך לנצח", אמרה ובסיום דבריה ניגשה אל גופתו העטופה והמכוסה כיסוי שחור ונישקתה את הגופה, למרות קריאות שלא תעשה זאת.
אדם נקבר צמוד לקברי אמו ואחותו. ליד קברו, הושמעה הקלטת שירו של אדם "אחרי שאמות", שכתב גינאי, וכולל את המילים: "אחרי שאמות יבואו פתאום אנשים בלי בושה עם חיבוק פולני/ אחרי שאמות יספרו בחלון בדיחות עתיקות וישפילו פנים/ אחרי שאמות יגיעו אישית זרים עם זרים וישירו שירים/ אחרי שאמות בקול חרישי תשטוף הרכילות את הבור הטרי".
אביו, גדעון בן ה-93, ספד לאדם בשיחה עם וואלה תרבות: "הוא היה יותר ילד של אמא. אחר כך השתלבתי איכשהו והחזקנו קשר. ציפיתי וחיכיתי להתפתחות שלו בכל מיני כיוונים. הוא הצליח לעשות כמעט את כל מה שרצה. הימם אותי שהוא היה בהכרה ממש עד הרגע האחרון".
בין מאות האנשים שהגיעו לבית העלמין גם רבות ממעריצותיו המושבעות. "היה לי פוסטר שלו מעל המיטה והייתי נותנת לו נשיקה כל ערב לפני השינה", אמרה אביבה אלון בת ה-46 מחיפה, "הוא היה חתיך הורס. כנערה בת 14 נסעתי לקאמרי כשהופיע בהצגה עוץ לי גוץ לי ועמדתי שלוש שעות ליד כניסת האמנים בהמתנה שייצא, רק כדי לגעת בו".
"למרות הפרסום הוא בעיקר היה בן אדם, שהתנהל כאדם רגיל, בגלל זה השם אדם מאד התאים לו", סיפרה לוואלה אודליה, שהיכרותה אתו החלה בימים שעבדו יחד לפני כעשרים שנה על אניית הקרוז "דרים פרינסס" שחיפה היתה נמל הבית שלה. "ליום ההולדת שלי בפרדס חנה הוא הגיע וכמובן נטל את המיקרופון, ואני זוכרת שלמחרת השכנים שאלו אם יש מצב שאדם שר אצלי במסיבה. הוא לא היה איש של ברנז'ה אלא היו לו חברים, שאסף בדרך הארוכה שלו מפה ומשם וכולם נעשו חברי נפש שלו. הוא היה הכי בגובה עיניים, ועשה הכול מכול הלב, לא בשביל אינטרסים. אנחנו הכרנו כשגרנו כל התקופה ההיא חדר ליד חדר באוניה. הוא היה מנהל צוות הבידור, אחראי על הלוז, הפיק את ההופעות של הקרוז, ניהל את צוות השחקנים, הזמרים והבדרנים, כמובן שר והמון הצטלם עם הנוסעים כי כולם רצו להצטלם אתו והוא נעתר לכולם. אני רוצה לזכור אותו כפי שהיה אז, בריא, חתיך ובעיקר מצחיק. אנשים לא יודעים כמה מצחיק הוא היה. בגלל זה המכתב שהוא השאיר כל כך אופייני לו".
בתוך כך, ראש עיריית חיפה יונה יהב הודיע הערב כי יקדם הצעה לקרוא לרחוב בעיר על שם אדם.
הפזמונאי ואיש התקשורת יואב גינאי, חברו ושותפו היצירתי, ספד מוקדם יותר היום בשיחה עם וואלה תרבות: "אני מכיר את אדם רוב החיים שלי, מאז שהיינו בני 17 בתל אביב. ליוויתי אותו בכל הקריירה שלו, מההתחלה, כשהוא נכנס לעבוד עם שלמה צח, והיה זמר ליווי ורקדן וניסה כל מיני דברים, דרך הניסיון שלו לפרוץ בחו"ל כ'כריס לייף' ועד לרגע המכונן, שבו שלמה השמיע לי את 'No More Light'. שאלתי אותו למה הוא לא עושה קריירה בעברית, כי זה שיר מצוין. הוא אמר לי, מי יכתוב? ואז אמרתי לו: אני אכתוב. וכך נולד 'אין מוצא', שבאמת התפוצץ והפך אותו למה שהוא - לזמר אדם עם כל האיקוניות שלו בשנות השמונים, אליל נערות וכל זה.
"לאורך כל השנים כתבתי לו שירים, ממש עד הרגע האחרון, כולל השיר האחרון שהוא התעקש לשיר. כתבתי באחד הספרים שלי את השיר 'אחרי שאמות', שיר סאטירי לגמרי, שמדבר על מה שיקרה אחרי שאמות. יונתן פרלמן הלחין את השיר הזה לפני שנתיים והוציא את זה כסינגל. דווקא את השיר הזה הוא התעקש לשיר בהופעה האחרונה שלו במוזיאון תל אביב, לפני כמה שבועות והתבדח על הבמה. הוא שמר על הומור עד הרגע האחרון. כתבתי גם את השיר האחרון שהוא הקליט, 'ללמוד שוב לעוף', אותו שר עם אילנית. הוא מאוד הזדהה איתו. כתבתי להם את השיר בהשראתו. בספטמבר האחרון הוא הגיע עם מכשיר הנשמה לאולפן. לא האמנתי שהוא יצליח לשיר. הוא כבר היה במצב קשה מאוד, עם בלון חמצן. היה לו חשוב לבוא ולהקליט. הוא הגיע, זה לא היה קל אבל הצליח להקליט. זה התחבר עם אוקטובר והתקופה.
"אדם הצליח לצאת מזה בשלב הראשון והבריא, ואז הגיע השלב השני, תוך שהוא מאבד את אמא שלו ואחותו, שהייתה הכי קרובה אליו", הוסיף גינאי. "אתמול נפרדתי ממנו אתמול באיכילוב. באתי אליו, הוא כבר היה מורדם אבל עם רגעים של ערות, מדי פעם פקח את העיניים והראה שהוא שומע מה אומרים. מבחינתי זה מעבר לעניין היצירתי. זה אובדן של אדם יקר, זך מאוד, עם לב ענק. טוב לב ברמות לא נתפסות. תמיד עזר, תמיד נתן את עצמו לכל דבר, אף פעם לא חיפף, אף פעם לא היה ציני לגבי המקצוע. איש טהור ומאוד מפוכח. הוא נלחם במחלה באופן מאוד עוצמתי בשנים האחרונות. היה לו חשוב לצאת מזה. זו אבידה גדולה מבחינתי, כחבר ואיש ואדם וגם כדמות מאוד משמעותית בתרבות הפופולרית שלנו".
בית החולים איכילוב הודיע הבוקר על מותו ומסר את מילותיו האחרונות של הזמר האהוב: "אם אתם קוראים את המילים האלה סימן שאני בעולם שכולו טוב, ככה אומרים, עוד לא יכול להמליץ. רוצה להודות על המסע המופלא והבלתי יאמן בחיים האלה, עשיתי המון, הייתי טוטאלי, הלכתי עד הקצה בכל דבר, באהבה, בחברות, ביצירה, נשארו לי כמה חלומות לא סגורים אבל לא המון. תודה על אהבה, תודה על כל אדם שפגשתי, או השפעתי בצורה זו או אחרת, תודה על החיים. אם לא הצלחתי לסייע מלמטה בעניין השבת החטופים, אנסה לפעול מלמעלה. תהיו טובים, אוהב".
בריאיון באולפן וואלה באוגוסט 2018 אמר אדם: "אתה יודע מה, אני עוצר מלא פעמים ביום לשאול את עצמי מה שלומי. אחד הדברים שלימדו אותי בבית החולים, במשך חמישה חודשים, ולקחתי את זה גם לחיים, זה להקשיב לגוף. מסתבר שאחת הדרכים הכי טובות והכי נכונות לשמור על הבריאות, זה להקשיב לו. עכשיו מה אתה עושה עם מה שאתה שומע, זה כבר עניין אחר. אני משתדל לעשות הרבה".