"ג'נטלמנים מעדיפים בלונדיניות אבל מתחתנים עם ברונטיות": קראו את הפרק הראשון

חבר שלי ואני אכלנו בריץ אתמול בערב והוא אמר שאם אני אקח עיפרון ונייר וארשום את כל המחשבות שלי יֵצא מזה ספר. זה כמעט גרם לי לחייך כי מה שבאמת יצא מזה יהיה סדרה שלמה של אינציקלופדיות. זאת אומרת, נדמה לי שאני חושבת כמעט כל הזמן. זאת אומרת שזה הבילוי האהוב עלי ולפעמים אני יושבת שעות ונדמה שאני לא עושה כלום, רק חושבת. אז הג'נטלמן הזה אמר שבחורה עם שׂכל צריכה לעשות איתו עוד משהו חוץ מלחשוב. והוא אמר שהוא מזהה שֺכל כשהוא נתקל בו, כי הוא בסנאט והוא נמצא הרבה בוושינגטון הבירה, וכשהוא נתקל בשֺכל הוא תמיד מבחין בו. כל העניין הזה היה יכול לעבור כאילו כלום אבל הבוקר הוא שלח לי ספר. וכשהמשרתת שלי הביאה לי אותו, אמרתי לה, "לוּלוּ, הנה עוד ספר ועוד לא קראנו חצי מאלה שיש לנו." אבל כשפתחתי אותו וראיתי שהוא כולו עמודים ריקים נזכרתי מה המכר שלי אמר, והבנתי שזה יומן. אז הנה אני כותבת ספר במקום לקרוא אחד.
אבל עכשיו 16 במארס וברור שמאוחר מדי להתחיל בינואר, אבל זה לא משנה כי החבר שלי, הג'נטלמן, מר אייזמן, נמצא בעיר במשך כל ינואר ופברואר, וכשהוא נמצא בעיר כל יום נראה כמעט אותו הדבר.
מר אייזמן מתעסק בסיטונאות כפתורים בשיקגו והוא הג'נטלמן שמוכּר כמעט בכל שיקגו בתור "גאס אייזמן מלך הכפתורים". והוא הג'נטלמן שמעוניין לחנך אותי, אז כמובן שהוא תמיד בא לניו יורק לבדוק אם השכל שלי השתפר מהפעם הקודמת. אבל כשמר אייזמן בניו יורק אנחנו תמיד עושים את אותו הדבר ואם אני אכתוב ביומן שלי על יום אחד, כל מה שאני אצטרך לעשות זה לשים מירכאות בשביל כל הימים האחרים. זאת אומרת, שאנחנו תמיד אוכלים ארוחת ערב בקוֺלוֺני ורואים הופעה ואחר כך הולכים לטרוקָדֶרו ואז מר אייזמן מלווה אותי לדירה שלי.
אז כמובן שכשג'נטלמן מעוניין לחנך בחורה, הוא אוהב להישאר ולדבר על נושאי היום עד שעה מאוחרת, ככה שאני די עייפה למחרת ואני לא קמה מהמיטה עד שמגיע הזמן להתלבש לארוחת ערב בקולוני.
יהיה מוזר אם בסוף אני אהיה סופרת. זאת אומרת, בבית שלי ליד ליטל רוק, ארקנסו, המשפחה שלי רצתה שאני אעשה משהו עם המוזיקה שלי. כי כל החברות שלי אמרו שיש לי כישרון והן כולן נדנדו לי ונדנדו לי להתאמן. אבל איכשהו לא היה לי חשוב כל כך להתאמן. כי פשוט לא יכולתי לשבת שעות על גבי שעות ולהתאמן רק בשביל הקריירה.
אז יום אחד די התעצבנתי והעפתי את המנדולינה הישנה שלי לצד השני של החדר ומאז לא נגעתי בה יותר. אבל כתיבה היא דבר שונה כי את לא צריכה ללמוד או להתאמן והיא לא לוקחת ממני את כל המצב רוח. אז עכשיו אני באמת כמעט צריכה לחייך כי בדיוק שמתי לב שכתבתי שני עמודים מלאים וגלשתי ל-18 במארס, אז זה יספיק להיום ולמחר. וזה מוכיח כמה אני חרוצה כשאני נכנסת לזה.

אתמול בערב דורותי התקשרה ודורותי אמרה שהיא פגשה ג'נטלמן שהציג את עצמו לפניה בלובי של הריץ. אז הם הלכו לארוחת צהריים ולתה ולארוחת ערב ואז הם הלכו להופעה ואחר כך הם הלכו לטרוקדרו. ודורותי אמרה שהשם שלו לורד קוּקסלַיי אבל היא קוראת לו קוּקוּ. אז דורותי אמרה אולי את ואני וקוקו נלך הערב לַפוֺליז של זיגפלד ותביאי איתך את גאס אם הוא בעיר? ואז התפתחה מריבה קטנה בין דורותי וביני כי כל פעם שדורותי מזכירה את מר אייזמן היא קוראת למר אייזמן בשם הפרטי שלו, ונראה שהיא לא מבינה שכשג'נטלמן חשוב כמו מר אייזמן מבזבז די הרבה כסף כדי לחנך בחורה, זה לא מוכיח אסירוּת תודה לקרוא לג'נטלמן בשם הפרטי שלו. זאת אומרת, אפילו אני לא חושבת לקרוא למר אייזמן בשם הפרטי שלו, ואם אני בכלל קוראת לו באיזה כינוי אז אני קוראת לו "דאדי" ואני אפילו לא קוראת לו "דאדי" אם זה מקום ציבורי. אז אמרתי לדורותי שמר אייזמן לא יהיה בעיר עד מחרתיים. אז דורותי וקוקו באו והלכנו לפוליז.
הבוקר קוקו התקשר ורצה שנאכל צהריים בריץ. לזרים האלה באמת יש חוצפה. רק בגלל שקוקו הוא אנגלי ולורד הוא חושב שבחורה יכולה לבזבז עליו שעות רק בשביל ארוחת צהריים בריץ, כשכל מה שהוא עושה זה לדבר על איזה טיול שהוא עשה למקום שנקרא טיבט ואחרי שהוא דיבר במשך שעות גיליתי שיש שם הרבה סינים. אז אני די אשמח לראות את מר אייזמן כשהוא יגיע. כי תמיד יש לו משהו מעניין לדבר עליו, בפעם האחרונה שהוא היה כאן למשל הוא נתן לי צמיד אזמרגד יפהפה. ובשבוע הבא היום הולדת שלי ותמיד יש לו איזו הפתעה יפה בימים חגיגיים.
התכוונתי היום לאכול צהריים בריץ עם דורותי וכמובן שקוקו היה חייב לקלקל את זה, כי אמרתי לו שאני לא יכולה לאכול איתו היום, כי אחי נמצא בעיר לעסקים ויש לו חַזֶרֶת, אז אני באמת לא יכולה להשאיר אותו לבד. אז כמובן שאם אני אלך עכשיו לריץ אני אתקל בקוקו. אבל לפעמים אני כמעט חייבת לחייך מהדימיון שלי, כי כמובן שאין לי אח ואפילו לא חשבתי על חזרת במשך שנים. לא פלא שאני יכולה לכתוב.
אז הסיבה שרציתי לאכול צהריים בריץ היתה שמר צ'פלין נמצא בריץ ואני תמיד אוהבת לחדש היכרויות ישנות, כי פגשתי פעם את מר צ'פלין כששנינו עבדנו באותם אולפנים בהוליווד ואני בטוחה שהוא יזכור אותי. נדמה שג'נטלמנים זוכרים תמיד בלונדיניות. הקריירה היחידה שאני רוצה חוץ מלהיות סופרת היא להיות כוכבת קולנוע ודי הצלחתי בקולנוע כשמר אייזמן הכריח אותי לוותר על זה. כי כשג'נטלמן מתעניין בלחנך בחורה בצורה ידידותית כל כך כמו מר אייזמן, את רוצה להראות שאת מעריכה את זה, והוא מתנגד שבחורה תהיה בקולנוע כי אמא שלו היא אורתודוקסית.

מר אייזמן מגיע מחר כדי להיות כאן ביום הולדת שלי. אז חשבתי שיהיה באמת נחמד לבלות קצת לפני שמר אייזמן מגיע, אז אתמול בערב אירחתי כמה ג'נטלמנים ספרותיים כדי לבלות איתם את הערב כי מר אייזמן אוהב תמיד שאני מארחת אנשים ספרותיים בדירה ובחוץ. זאת אומרת שהוא רוצה מאוד שבחורה תשפר את השכל שלה וההתעניינות הגדולה שלו בי היא בגלל שאני תמיד רוצה לשפר את השכל שלי ולא לבזבז זמן. ומר אייזמן רוצה שיהיה לי את מה שהצרפתים קוראים לו "סָלו" שזה אנשים שמתאספים ביחד בערב ומשפרים את השכל שלהם. אז הזמנתי את כל הג'נטלמנים החכמים שיכולתי לחשוב עליהם. חשבתי על ג'נטלמן שהוא פרופסור של כל הכלכלות באוניברסיטת קולומביה, ועל העורך שהוא העורך המפורסם של ה"ניו יורק טראנסקריפט" ועוד ג'נטלמן שהוא מחזאי מפורסם שכותב מחזות מאוד, מאוד מפורסמים על החיים. זאת אומרת שכל אחד יזהה את השם שלו אבל זה תמיד בורח לי מהזיכרון. אנחנו, כל החברים הטובים שלו, קוראים לו סֵם. אז סם שאל אם הוא יכול להביא ג'נטלמן אחד מאנגליה שכותב רומנים, אז אמרתי כן, והוא הביא אותו. ואז כולנו התאספנו וקראתי לגלוריה ודורותי והג'נטלמנים הביאו אלכוהול משלהם. אז כמובן שהבית היה מבולגן בבוקר ולולו ואני עבדנו כמו חמורים, כמו שאומרים, כדי לנקות ולסדר, אבל אלוהים יודע כמה זמן ייקח לתקן את הנברשת.

אז היום הולדת שלי הגיע ועבר אבל הוא היה די מדכא. זאת אומרת נראה לי שג'נטלמן כמו גאס אייזמן שמתעניין בלחנך בחורה, ירצה שיהיה לה את היהלום המרובע הכי גדול בניו יורק. אני חייבת להגיד שדי התאכזבתי כשהוא בא לדירה עם דבר קטן שבקושי רואים. אז אמרתי לו שאני חושבת שזה די חמוד, אבל שיש לי כאב ראש רציני וכדאי שאני אשאר כל היום בחדר חשוך ואמרתי לו שאולי נתראה למחרת. כי אפילו לולו חשבה שהוא קטן והיא אמרה, שהיא במקומי, היתה עושה משהו סופי והיא אמרה שהיא תמיד האמינה במשפט הישן, "תעזבי אותם כשאת נראית טוב." אבל הוא בא בזמן ארוחת הערב עם צמיד באמת מאוד מאוד יפה של יהלומים מרובעים אז די התעודדתי. אז אכלנו ארוחת ערב בקולוני והלכנו להופעה וארוחה קלה בטרוקדרו כמו תמיד כשהוא נמצא בעיר. אבל אני נותנת לו נקודה לטובתו על זה שהוא הבין כמה היהלום היה קטן. זאת אומרת, הוא כל הזמן דיבר על זה שהעסקים רעים מאוד ושמקצוע הכפתורים מלא בבולשביקים שרק עושים צרות. כי מר אייזמן מרגיש שהמדינה עוד רגע תהיה כולה בולשביקים ואני נהיית מודאגת. זאת אומרת, אם הבולשביקים באמת נכנסים למדינה, יש רק ג'נטלמן אחד שיכול לטפל בהם וזה מר ד"וו גריפית. כי אני אף פעם לא אשכח שמר גריפית ביים את "אי-סובלנות". זה היה הסרט האחרון שלי לפני שמר אייזמן לחץ עלי לוותר על הקריירה שלי ושיחקתי את אחת הבחורות שהתעלפו בקרב כשכל הג'נטלמנים נפלו מהמגדל. וכשראיתי איך מר גריפית מטפל בכל ההמון הזה באי-סובלנות הבנתי שהוא יכול לעשות הכול, ואני באמת חושבת שממשלת אמריקה צריכה להגיד למר גריפית להיות מוכן אם הבולשביקים יתחילו עם העניין הזה.
שכחתי לציין שהג'נטלמן האנגלי שכותב רומנים התחיל להתעניין בי, ברגע שהוא גילה שאני ספרותית. זאת אומרת שהוא התקשר כל יום ויצאתי איתו פעמיים לשתות תה. אז הוא שלח לי סדרה שלמה של ספרים ליום הולדת שלי שכתב ג'נטלמן בשם מר קונרד. נראה שהם כולם על נסיעות באוקינוס למרות שהיה לי זמן רק להציץ בהם. תמיד אהבתי רומנים על נסיעות באוקינוס מאז שדגמנתי למר כריסטי לעטיפה של רומן על נסיעות באוקינוס מאת מק'גראת כי אני תמיד אומרת שבחורה אף פעם לא נראית
טוב כל כך כמו שהיא נראית כשהיא על סיפון של ספינת קיטור, או אפילו יאכטה.
אז השם של הג'נטלמן האנגלי הוא מר ג'רלד לאמסון כמו שיודעים אלה שקראו את הרומנים שלו. והוא גם שלח לי כמה מהרומנים של עצמו והם כולם על ג'נטלמנים אנגליים בגיל העמידה שחיים בכפר בלונדון ורוכבים על אופניים, מה שנראה די שונה מאמריקה, חוץ מפאלם ביץ'. אז סיפרתי למר לאמסון איך אני כותבת את כל המחשבות שלי והוא אמר שהוא ידע שיש בי משהו מהרגע הראשון שהוא ראה אותי וכשנכיר יותר טוב אני אתן לו לקרוא את היומן שלי. אפילו סיפרתי עליו למר אייזמן והוא די מרוצה. כי כמובן שמר לאמסון הוא די מפורסם ונראה שמר אייזמן קרא את כל הרומנים שלו בנסיעות לכאן ובחזרה ברכבת ומר אייזמן תמיד רוצה מאוד לפגוש אנשים מפורסמים ולקחת אותם לארוחה בריץ בשבת בערב. אבל כמובן שלא אמרתי למר אייזמן שאני קצת מתאהבת במר לאמסון, ואני באמת מאמינה שאני מתאהבת, אבל מר אייזמן חושב שהעניין שלי בו הוא יותר ספרותי.

סוף-סוף מר אייזמן עזב על רכבת "המאה ה-20" ואני חייבת להגיד שאני די עייפה ומנוחה קטנה תתקבל בברכה. זאת אומרת, לא אכפת לי להישאר עד מאוחר בחוץ כל ערב אם אני רוקדת, אבל מר אייזמן לא כזה רקדן טוב אז רוב הזמן אנחנו סתם יושבים ושותים שמפניה או אוכלים משהו קטן וכמובן שאני לא רוקדת עם אף אחד אחר כשאני עם מר אייזמן. אבל מר אייזמן וג'רי, כמו שמר לאמסון רוצה שאני אקרא לו, נעשו חברים טובים ובילינו כמה ערבים שלושתנו ביחד. אז עכשיו כשמר אייזמן סוף-סוף מחוץ לעיר, ג'רי ואני יוצאים ביחד הערב וג'רי אמר שאני לא אתלבש חגיגי, כי ג'רי מחבב אותי כנראה יותר בגלל הנשמה שלי. אז הייתי צריכה להגיד לג'רי שאם כל הג'נטלמנים היו כמוהו, כל מוסד תפירת השמלות של מאדאם פרנסס היה פושט את הרגל. אבל ג'רי לא אוהב שבחורה היא רק בובה, אלא הוא אוהב שהיא מביאה את נעלי הבית של בעלה כל ערב וגורמת לו לשכוח את מה שעבר עליו.
אבל לפני שמר אייזמן נסע לשיקגו הוא סיפר לי שהוא נוסע לפריז הקיץ בענייני עסקים ואני חושבת שהוא מתכוון להזמין אותי לנסיעה לפריז כי הוא אומר שאין משהו חינוכי כמו נסיעות. זה עשה המון טוב לדורותי כשהיא נסעה לחוץ לארץ באביב האחרון ואני אף פעם לא מתעייפת מלשמוע אותה מספרת שעל הקרוסלות בפריז יש חזירים במקום סוסים. אבל אני באמת לא יודעת אם לשמוח או לא, בגלל שאם אני אסע לפריז אני אצטרך לעזוב את ג'רי וגם ג'רי וגם אני החלטנו לא להיפרד אחד מהשני מעכשיו והלאה.

אתמול בערב ג'רי ואני אכלנו ארוחת ערב במקום די נחמד והזמנו רוסטביף ותפוח אדמה אפוי. הוא תמיד רוצה שאני אוכל אוכל שהוא קורא לו "מזין," משהו שרוב הג'נטלמנים לא חושבים עליו. ואחר כך לקחנו כרכרה ונסענו שעות בפארק כי ג'רי אמר שהאוויר יעשה לי טוב. זה מאוד מתוק שיש מישהו שחושב על כל הדברים האלה שג'נטלמנים בקושי חושבים עליהם. ואז דיברנו די הרבה. זאת אומרת, ג'רי יודע איך לגרום לבחורה להיפתח וסיפרתי לו דברים שאני אפילו לא מוכנה לכתוב אותם ביומן שלי. כשהוא שמע הכול על החיים שלי הוא נהיה מדוכא ולשנינו היו דמעות בעיניים. הוא אמר שהוא לא חלם שבחורה יכולה לעבור כל כך הרבה כמוני, ולצאת מזה כל כך חמודה ולא להפוך למרירה, ג'רי חושב שרוב הג'נטלמנים הם חיות פרא ולא חושבים אף פעם על הנשמה של הבחורה.
אז נראה שלג'רי היו הרבה צרות משלו והוא לא יכול אפילו להתחתן בגלל אשתו, הוא והיא אף פעם לא היו מאוהבים אבל היא היתה סופרג'יסטית וביקשה ממנו שיתחתן איתה, אז מה הוא היה יכול לעשות? אז נסענו בפארק עד מאוחר ודיברנו והתפלספנו די הרבה ובסוף סיפרתי לו שאני חושבת, שאחרי הכול, חיי ציפור הם הצורה הנעלה ביותר של הציוויליזציה. אז ג'רי קורא לי הפילוסופית הקטנה שלו ואני באמת לא אתפלא אם כל המחשבות שלי ייתנו לו כמה רעיונות לרומנים שלו. כי ג'רי אומר שהוא אף פעם לא ראה בחורה שגם נראית כמוני וגם יש לה כל כך הרבה שכל. והוא כמעט התייאש מלחפש את האידאל שלו כשהדרכים שלנו הצטלבו ואמרתי לו שאני באמת חושבת שדבר כזה הוא כמעט תמיד תוצאה של גורל.
אז ג'רי אומר שאני מזכירה לו מאוד את הלנה מטרויה, שהיתה ממוצא יווני. אבל היווני היחיד שאני מכירה הוא ג'נטלמן יווני בשם מר גאורגופוליס שהוא עשיר מאוד והוא מה שדורותי ואני קוראות "קונה" כי תמיד אפשר להתקשר אליו בכל שעה ולבקש ממנו לצאת לקניות והוא תמיד מרוצה, ויש רק מעט ג'נטלמנים כאלה. ונראה שאף פעם לא אכפת לו כמה עולה משהו. זאת אומרת שמר גאורגופוליס הוא גם מתורבת, כי אני מכירה כמה ג'נטלמנים שיכולים לדבר עם מלצר בצרפתית אבל מר גאורגופוליס יכול לדבר עם מלצר גם ביוונית ורק מעט מאוד ג'נטלמנים יכולים לעשות את זה.

מעכשיו והלאה אני עושה מאמצים מיוחדים עם היומן שלי כי אני באמת כותבת אותו בשביל ג'רי. הוא ואני נקרא אותו ביחד ערב אחד מול האח. אבל ג'רי נוסע הערב לבוסטון כי הוא צריך להרצות על כל היצירות שלו בבוסטון, אבל הוא יזדרז לחזור כמה שיותר מהר. אז אני אבלה את כל הזמן שהוא לא יהיה בלשפר את עצמי. והיום אחרי הצהריים שנינו הולכים למוזיאון בשדרה החמישית, כי ג'רי רוצה להראות לי ספל מאוד מאוד יפה שעשה צורף מהעבר בשם מר צֶ'ליני והוא רוצה שבזמן שהוא בבוסטון אני אקרא את החיים של מר צ'ליני שהוא ספר מצוין מאוד ולא משעמם.
אז החבר שלי המחזאי המפורסם שנקרא סֵם התקשר הבוקר ורצה שאני אלך למסיבה ספרותית הערב שהוא ועוד כמה ג'נטלמנים ספרותיים עורכים לכבוד פלורנס מילס בהארלם אבל ג'רי לא רוצה שאני אלך עם סם כי סם מתעקש תמיד לספר סיפורים מלוכלכים. אבל באופן אישי אני רחבת-אופקים ואני תמיד אומרת שלא אכפת לי לשמוע סיפור מלוכלך כל עוד הוא באמת מצחיק. זאת אומרת יש לי חוש הומור נהדר. אבל ג'רי אומר שסם לא תמיד בורר ובוחר את הסיפורים שלו והוא מעדיף שאני לא אצא איתו. אז אני אשאר בבית ואקרא ספר של צ'ליני, כי, אחרי הכול, הדבר היחיד שבאמת מעניין אותי, זה לשפר את השכל שלי. אז אני לא אעשה שום דבר אחר חוץ מלשפר את השכל שלי בזמן שג'רי נמצא בבוסטון. בדיוק קיבלתי מברק מווילי גווין שמגיע מחר מאירופה, אבל אני אפילו לא אטרח לראות אותו. הוא בחור חמוד אבל הוא לא מתקדם ואני לא מתכוונת לבזבז את הזמן על מישהו כמוהו, אחרי שפגשתי ג'נטלמן כמו ג'רי.

נראה שאני די מדוכאת הבוקר כמו שאני תמיד כשאין לי משהו להתרכז בו. כי החלטתי לא לקרוא את הספר של מר צ'ליני. זאת אומרת, הוא היה די משעשע בכל מיני מקומות כי הוא היה די מלוכלך אבל המקומות לא היו כל כך קרובים אחד לשני ואני לא אוהבת לצוד את המקומות שאני מחפשת בספר, במיוחד כשאין הרבה מקומות משעשעים בסופו של דבר. אז לא בזבזתי עליו את הזמן אבל הבוקר אמרתי ללולו לעזוב את כל עבודות הבית ולבלות את היום בקריאת ספר שנקרא "לורד ג'ים" ואחר כך לספר לי עליו הכול, כדי שאני אשפר את השכל שלי בזמן שג'רי לא נמצא. אבל כשהבאתי לה את הספר כמעט עשיתי טעות ונתתי לה ספר בשם "הכושי איש נארקיס" שבאמת היה פוגע בה. זאת אומרת אני לא יודעת למה סופרים לא יכולים להגיד "שחור" במקום "כושי" הרי יש להם רגשות בדיוק כמו שיש לנו.
בדיוק קיבלתי מברק מג'רי שהוא יחזור רק מחר וגם כמה סחלבים מווילי גווין, אז אולי אני אלך לתיאטרון הערב עם וילי כדי שאני לא אהיה מדוכאת, כי, אחרי הכול, הוא באמת בחור חמוד. זאת אומרת, הוא אף פעם לא עושה דברים דוחים. וזה די מדכא להישאר בבית ולא לעשות כלום חוץ מלקרוא, אלא אם באמת יש לך ספר ששווה לטרוח בשבילו.

הייתי כל כך מדוכאת הבוקר שאפילו שמחתי לקבל מכתב ממר אייזמן. אתמול בערב וילי גווין בא לקחת אותי לפוליז, אבל הוא היה כל כך שתוי שהייתי צריכה להתקשר למועדון שלו שישלחו מונית לקחת אותו הביתה. אז זה השאיר אותי לבד עם לולו בשעה תשע כשאין לי מה לעשות, אז התקשרתי לבוסטון לדבר עם ג'רי אבל השיחה התנתקה. אז לולו ניסתה ללמד אותי לשחק מה-ג'ונג, אבל באמת שלא יכולתי להתרכז כי הייתי נורא מדוכאת. אז היום אני חושבת שמוטב שאני אלך למאדאם פרנסס ואזמין כמה שמלות ערב כדי להתעודד.
לולו הביאה לי עכשיו מברק מג'רי שהוא יגיע היום אחרי הצהריים, אבל אסור לי לבוא לפגוש אותו בתחנה בגלל כל הכתבים שתמיד מגיעים לתחנה בכל מקום שהוא מגיע. אבל הוא אומר שיבוא אלי מיד כי יש לו משהו לדבר עליו.

איזה ערב היה לנו אתמול. נראה שג'רי מאוהב בי בטירוף. הוא אמר שבגלל שבמשך כל הזמן שהוא היה בבוסטון והרצה למועדוני נשים, כשהוא הסתכל על הפנים של כל נשות המועדונים בבוסטון, הוא הבין שהוא אף פעם לא קלט שאני כל כך יפה. והוא אמר שיש רק אחת בכל העולם וזאת אני. אבל נראה שג'רי חושב שמר אייזמן הוא נוראי וששום דבר טוב לא יצא מהחברות שלנו. הייתי די מופתעת, כי היה נדמה ששניהם מסתדרים ביניהם טוב מאוד,
אבל נראה שג'רי לא רוצה שאני אפגוש שוב את מר אייזמן, לעולם. והוא רוצה שאני אוותר על הכול ואלמד צרפתית והוא יתגרש ואנחנו נתחתן.בגלל שג'רי לא אוהב את החיים שכולנו מנהלים בניו יורק והוא רוצה שאני אסע הביתה לפאפא בארקנסו והוא ישלח לי ספרים כדי שאני לא אהיה בודדה שם. ובתור טבעת האירוסים שלנו, הוא נתן לי את טבעת הבונים החופשיים של דוד שלו, שהיא מהתקופה של שלמה ושהוא אפילו לא נתן לאשתו לענוד אף פעם, ושהיום אחרי הצהריים, ידידה שלו תביא לי שיטה חדשה שהיא המציאה ללמוד צרפתית. אבל אני איכשהו עדיין מדוכאת. זאת אומרת לא יכולתי לישון כל הלילה כי חשבתי על הדברים הנוראיים שג'רי אמר על ניו יורק ועל מר אייזמן. ברור שאני מבינה שג'רי מקנא בכל גבר שהוא חבר שלי וברור שאף פעם לא חשבתי שמר אייזמן הוא רודולף ולנטינו, אבל ג'רי אמר שזה גורם לו להתכווץ כשהוא חושב על בחורה חמודה כמוני שמתחברת עם מר אייזמן. אז זה גרם לי להיות די מדוכאת. ג'רי אוהב לדבר די הרבה ואני חושבת שהרבה דיבורים זה מדכא ומדאיג את השכל בדברים שאת אפילו לא חושבת עליהם כשאת עסוקה. אבל כל עוד לג'רי לא אכפת שאני יוצאת עם ג'נטלמנים אחרים שיש להם מה לתת לי מבחינה שכלית, אני הולכת לארוחת צהריים עם אדי גולדמָרק מסרטי גולדמרק שתמיד רוצה שאני אחתום על חוזה לעבור לקולנוע. כי מר גולדמרק מאוהב בדורותי בטירוף ודורותי רוצה תמיד שאני אחזור לקולנוע כי דורותי אומרת שהיא תעבור אם אני אעבור.

סוף-סוף כתבתי למר אייזמן שאני עומדת להתחתן ונראה שהוא יבוא מיד כי הוא כנראה רוצה לתת לי עצה. להתחתן זה באמת דבר רציני וג'רי מדבר איתי על זה שעות על גבי שעות. ונראה שהוא לא מתעייף מלדבר ולא נראה שהוא רוצה בכלל ללכת להופעות או לרקוד או כל דבר אחר חוץ מלדבר, ואם לא יהיה לי עוד משהו לעשות עם הראש שלי בקרוב אני אצרח.

אז מר אייזמן הגיע הבוקר והוא ואני ניהלנו שיחה ארוכה, ובסופו של דבר אני חושבת שהוא צודק. זאת ההזדמנות האמיתית הראשונה שלי. זאת אומרת לנסוע לפריז ולהרחיב ולשפר את הכתיבה שלי, ולמה שאני אוותר על זה ואתחתן עם סופר, כשהוא זה כל העניין ואני אהיה רק האישה של ג'רלד לאמסון? וחוץ מזה אני אצטרך להיגרר לשערורייה של בית משפט לגירושים והשם לי יתלכלך. אז מר אייזמן אמר שהזדמנויות מגיעות רק לעיתים רחוקות בחיים של בחורה ושאסור לי לוותר על ההזדמנות הראשונה שיש לי. אז ביום שלישי אני מפליגה לצרפת וללונדון ולוקחת איתי את דורותי ומר אייזמן אומר שהוא יפגוש אותנו שם מאוחר יותר. אז דורותי יודעת מה לעשות והיא יכולה להסתדר בפריז כאילו שהיא יודעת צרפתית וחוץ מזה היא מכירה ג'נטלמן צרפתי שנולד וגדל שם, שמדבר כמו מקומי ומכיר את פריז כמו ספר.
ודורותי אומרת שכשנגיע ללונדון בלאו הכי כמעט כולם מדברים אנגלית. אז יש מזל שמר לאמסון מרצה עכשיו בסינסינטי והוא לא חוזר לפני יום רביעי ואני יכולה לשלוח לו מכתב ולהגיד לו שאני
חייבת לנסוע עכשיו לאירופה אבל אולי ניפגש כשאני אחזור. אז איך שלא יהיה ייחסך ממני להקשיב לעוד שיחות מדכאות שלו. אז מר אייזמן נתן לי מחרוזת פנינים יפה והוא נתן לדורותי סיכת יהלום וכולנו הלכנו לקולוני לארוחת ערב וכולנו הלכנו להופעה וארוחה בטרוקדרו וכולנו בילינו ערב נעים מאוד.

"ג'נטלמנים מעדיפים בלונדיניות אבל מתחתנים עם ברונטיות" / אניטה לוס. מאנגלית: רחל פן. פן הוצאה לאור וידיעות ספרים. 251 עמודים.