זה רשמי, אפילו האח הגדול מיצה את העונה הזאת של "האח הגדול". הגבריות הרעילה, הקליקות שנראה כאילו נלקחו מסרט תיכון בינוני, הזוגיות הכושלות, החברויות המתפרקות והשירים של ששון שאולוב ושחר טבוך - לו רק היה אפשר לחזור בזמן ולהתחיל את העונה הזאת מחדש אולי הכל היה נראה אחרת.
או שאולי לא. משימת החזרה בזמן לערב הפתיחה וההדחה שבאה אחריה - להתראות ברק, התחלתי לחבב אחד מכם רק שאני לא בטוח את מי - היו אחד מסימני המצוקה הכי בולטים של עונה שאיבדה את דרכה עוד לפני שהיא התחילה. יש בבית לא מעט דיירים מעניינים, חלקם אפילו חמודים, אבל משהו בעיסה הזאת פשוט לא נדבק, שלא לומר מתפורר לנו מול העיניים כמו ערב צוות של חבר'ה מהעבודה שמגלים שאין להם על מה לדבר מחוץ למשרד ומעבירים ערב בשתיקות מביכות בבר שמתחת למשרד (טיפ של אלופים: בפעם הבאה לכו לקריוקי).
אחרי ששאבנו קצת עידוד מההדחות העונה שהראו שהצופים איבדו סבלנות לאנשים אלימים, מרושעים או סתם דושים, התעוררנו למציאות חדשה, מציאות שבה הדבר הכי קרוב לקו עלילה רומנטי זאת מערכת היחסים בין הדר ויהב. מה עוד אפשר להגיד על הממש-לא-זוג-בחיים-לא-יהיו-יחד הזה? אולי ששניהם בנפרד דיירים חמודים מאוד, יש להם הרבה מה להגיד אבל ממש על הכל והם האחרונים שיברחו מעימותים, אבל כשהם מתחילים להתלטף זה כל כך צועק 'זוגיות למצלמה' עד שאתה רוצה לצעוק להם 'קאט' ולהזכיר שבכל זאת הגענו לעשות כאן ריאליטי.
ואולי הכל זה חלק ממשימה ממש סודית שנועדה לגרום לקורלי להרגיש מיותרת. אל תבינו אותי לא נכון, ביריבות בין הדר וקורלי אני לגמרי במחנה של הראשונה, אבל הצ'אפחות שביונסה מדרום תל אביב מקבלת לאגו מתחילת העונה הן לא פשוטות כלל. מישהו עוד זוכר את הצעירה היפהפיה שנכנסה לבית לפני חודש עם וייב של 'אני כוכבת בהתהוות' והרבה יותר מדי משפטי העצמה באנגלית? חודש אחרי היא נשמעת ונראית כמו פקחית עייפה בעירייה שרק מתה לסיים משמרת. לא יודע, אולי אם מטרת העל שלה היא להתפרסם כזמרת כדאי לה להתחיל לסרב בנימוס לתוכניות כמו "טיול לחמישה" ו"האח" ופשוט להתמקד בשירה. רעיון הזוי.
דווקא חיבבתי את משימת הקלפים על הדירוגים הבלתי פוסקים שלה ותרגילי 'כאן מאווררים רגשות'. הרי מה מתאים יותר לבית שמלא בא.נשים חסרי ביטחון שקמים ונופלים בהתאם לצעקות רנדומליות במגפון מעבר לחומה, מאשר משימה שבה כולם מסתובבים עם מספר שמייצג את המיקום שלהם בהיררכיה?
למרות שכל המשימות העונה נראות כאילו נקנו מקטלוג התחפושות של שושי זוהר, אהבתי את משחק 'החבילה עוברת', שבו הדיירים היו חייבים לענות מול כולם על שאלות תמימות לגמרי כמו 'מי חשבת שיודח'. התאומים, שההבעה הסתומה שלהם מסתירה לב גדול וכוונות טובות, עשו את הטעות הקבועה שלהם ואמרו את מה שהם חושבים באמת: שחיים, על הניסיון שלו להימנע מעימותים והחיקויים של יהורם גאון, נראה להם כמו מישהו שפחות יתחברו אליו בבית. אם למדנו דבר אחד על חיים זה שלמרות כל ההתמודדויות שהוא עבר, אין משהו שהוא לא יצליח לקחת ללב. זה יכול להיות שימוש במילה גמד (למרות שהוא הסביר היטב שמדובר באבחנה רפואית) או סתם דני שעומד עם המפשעה שלו בגובה העיניים שלו, זה כנראה יסתיים בחיים מעשן ודומע בנסט.
הקאמבק של תום מהעולם שאחרי ההדחה היה רגע טראומטי לא רק להדר אלא לכולנו. בסדר, אז הבחור שיצאת איתו לדקה וחצי בבית לפני שאמרת לו "ביי חמוד, אני יכולה לשלם על הדרינק שלי בעצמי", נשאר ממורמר וסיפר שיעדיף לתת את הנקודות שלו לפרידה ולא להדר, אבל גם היא יודעת שזה בסך הכל מנגנון הגנה לאגו הפריך שלו. תום - לא מאמין שאני שוב כותב עליו, חשבתי שסיימנו עם הדוש מחיי הלילה - הוא דוגמה קלאסית לילד בן 12 שתקוע בגוף של גבר בן ארבעים, הוא לא רואה אדם מלבד את עצמו, קשה לו עם הקונספט של אחריות ואין לו שום יכולת להתמודד עם דחייה. העובדה שנשים אינטליגנטיות כמו הדר ופרידה מצאו את עצמן מתחרות על תשומת הלב שלו מביכה בפני עצמה.
ואם כבר משימת הקלפים, בואו נדבר על הג'וקר. קשה להבין מה מלאני ראתה בזמן שלה מחוץ לבית שגרם לה לרצות לחזור ולהצטרף ישר לחבורה של אור, דני ובן. כאילו, לקרוא להם חבורה זאת קצת הגזמה, מדובר בסך הכל בקבוצה של אנשים בוגרים שהחליטו להיות בריונים והתאגדו סביב השנאה שלהם להדר. ובכל זאת, יש שם הרבה מאוד שיחות בפינת העישון ותחושת You can't sit with us. מלאני משחקת את המשחק שעידן רצה לשחק לפני שהאלימות הרגשית שלו כלפי אמילי גרמה לו להיבעט בחזרה לאזרחות. היא מדברת על החוויות שלה כאישה לוחמת גם כשאף אחד לא שאל, היא מבדלת את עצמה משאר הבנות בבית וסגרה מראש כל סיכוי לקו רומנטי כשהכריזה שיש לה בן זוג שהיא מאוד אוהבת וממתין לה בחוץ.
מה עוד אפשר להגיד על בן? כאילו, חוץ מזה שמדובר בבן אדם (סליחה, זה היה גדול ממני) מאוד מעצבן. כמו אבישי בן חיים שמסתיר את הדברים האיומים שלו בדיבור רך ושפה פסאודו אינטלקטואלית, גם בן מסתובב בבית כמו מי שנמצא שם רק כדי לערוך מחקר אנתרופולוגי על חבריו הדיירים, הוא מעוור את עיניהם בשפה גבוהה ודיבורים על תיאוריות חברתיות כשבפועל הוא הדייר האחרון שאפשר לסמוך עליו. כמו שלמדה הדר היטב, אין לו בעיה לשבת איתך ולספר לך כמה את האדם הכי יקר לו ואיך נכנסת לו ללב ושנייה אחר כך לצחקק ביחד עם אור ודני, שעושים את הדבר היחיד שהם יודעים לעשות בבית: לטנף עליך. בחייאת בן, הבית מצולם וכולנו רואים לך.