לפעמים מהדורת החדשות היא לא יותר מאשר מטאפורה. מבעד לשפה עיתונאית וטלוויזיונית מצפה לנו אירוניה מרירה, או מין בדיחה מרושעת של המציאות על חשבוננו. לפעמים זה אפילו באמת מצחיק: תחזית מזג האוויר אמש במהדורה המרכזית של חדשות 13, בהגשת החזאי אלעד זוהר, הייתה יכולה להיות מערכון מושלם, עם בחירת מילים פנטסטסית. זו פרודיה נהדרת, שמציגה את הלך הרוח היחיד שבו אפשר להתבונן במציאות הישראלית בלי להשתגע.
התחזית היא קצרה, בסוף המהדורה, בדמדומי הסבלנות והקשב, למרות שהיא נחוצה לכולנו. היא מגיעה אחרי כל הטרגדיות של היום, והן רבות: מלחמות, פוליטיקה, קריסה כלכלית וחברתית. ארץ אבלה, שכולה, שעדיין ממתינה ל-120 חטופים ולחזרת המוני מפונים לביתם בצפון ובדרום, שמנהיגיה עסוקים בשטויות, שנעה מאסון לאסון. אחרי כל הטירוף הזה, זוהר, תמיד חייכן ואנרגטי ביחס לרוב הדמויות במערכות החדשות, מקבל את השידור כשהוא עומד מאחורי כותרת לבנה על רקע כתום: "האם אנחנו באירוע קיצוני?", ונדמה שאנחנו בכלל לא מדברים על החום הבלתי נסבל אלא על משהו נרחב בהרבה. התשובה, מה אתם יודעים, יותר מצחיקה אפילו מן השאלה.
"אנחנו בדרך לשיאו של גל החום, אבל האם מדובר באירוע קיצון?", פתח זוהר, מנופף בידיו כדי להמחיש כמה המילה "קיצון" היא קיצונית. החזאי מבקש להרגיע עם נתונים של השירות המטאורולוגי, על אירועים חריגים בעבר ומבטיח: "האירועים החזקים ביותר היו מעל מה שנרגיש".
מחפשים נחמה? כדי למצוא אירועים שהיו "מעל מה שנרגיש", זוהר והשירות הרחיקו עד יולי 1945 (!) ויולי 1978, אז נרשמו 48 מעלות (!!) בבקעת הירדן. "לא נגיע לזה עכשיו!", מרגיע זוהר, כמו הוריו של יודוקוליס ליפשיץ ב"סיפור המכולת" הקלאסי של להקת כוורת, שאומרים לבנם "התעודד, המצב יכול להיות יותר גרוע", והוא התעודד, והמצב באמת נהיה יותר גרוע. הידד חברים וחברות. נכון, באמת צפוי ימים הקרובים עומס חום כבד עד קיצוני, אבל ל-48 מעלות כבר לא נגיע! מי אמר שאין במהדורה גם חדשות טובות?
גם מהמיני-סיוט שצפוי כאן בימים הקרובים זוהר מציע לא להתרגש. "מזגנים, לנוח, לבוש קל, תרגיעו עם פעילות גופנית", ואז זה יעבור. כמה נפלא.
לזוהר החייכן היו כוונות טובות דווקא - לתת מעבר למספרים שמספקים הקולגות - אבל הניסוח קומי. עזבו את האמת העצובה, שאנחנו כבר עמוק בתוך הקטסטרופה, ושאם צריך להרחיק כל כך הרבה זמן כדי למצוא משהו גרוע יותר, כנראה שלא הייתה ברירה. ממילא, הסיפור הרי איננו רק משבר האקלים, אלא הנימה הכוללת: המחשבה שרק ננוח קצת במזגן והרעה תחלוף, וההצגה המחויכת, האופיינית כל כך לשיח הישראלי, שאומרת שמצבנו בסדר גמור - כשהכול מסביב לוהט. שהעיקר שתמיד יכול להיות גרוע.
הרי כנראה נתחרפן אם נתבונן ברצינות במציאות סביבנו בלי לקושש שבריר אופטימיות או להיאחז בהצלחה קטנה. אין יום בלי חרפה חדשה, בלי סיבה חדשה לבכות, בלי סיבה חדשה להתבייש, בלי סיבה חדשה לצרוח. הפופוליזם, האינפנטיליות, הרוע, חוסר האמפתיה והחמדנות פושים בכל אייטם ואייטם. אכן, אנחנו באירוע חריג מאוד, והנחמה היחידה שלנו כרגע היא שלא נגיע בסוף השבוע ל-48 מעלות, כפי שנמדד בבקעת הירדן לפני כמעט 50 שנה. נישאר בבית, במזגן, בלבוש קל, נירגע עם הפעילות הגופנית כדי לא להישרף בשמש. אבל כדאי לזכור: גם כשיישבר החמסין, כשנצא החוצה עדיין נישאר באירוע קיצוני. אולי לא קיצוני כמו 1945, אבל קיצוני מספיק.