גם את המובן מאליו יש להגיד: ההחלטה של רשת 13 להוריד את "אזור מלחמה", תכניתו של העיתונאי רביב דרוקר, היא הכל חוץ ממקצועית או תמימה. בהודעת החברה נמסר כי "רשת מתעתדת לעלות בהמשך רצועה קבועה במטרה לבדל את עצמה ולתת לצופה אלטרנטיבת צפייה שונה מיתר הערוצים". שר התקשורת שלמה קרעי תמך בהחלטה וצייץ: "מגוון דעות. שוק פרטי (!) חופשי ותחרותי!". אפשר היה עוד איכשהו לקנות את הנרטיב הזה אם הערוץ היה טורח להציג את אותה "אלטרנטיבה" לדרוקר, ולא רק מודיע על איזו תכנית בדיונית שתחליף אותו. כמו כן, בפעם האחרונה שרשת ניסו להציג "אלטרנטיבת צפייה" בשעה הזאת, מצאנו שם את גיא לרר ו"הצינור בשבע", שהלכה לאיבוד בסלוט של לפני המהדורה המרכזית.
גם הטענה לפיה מדובר בשוק חופשי לא בדיוק מסתדרת עם העובדה שמדובר בתכנית הכי תחרותית שיש לרשת על המדף, היחידה שמדגדגת מלמטה את ערוץ 12, וזאת שמנצחת בעקביות את ערוץ 14 ו-11. לא פעם היא אפילו עוקפת ברייטינג את המהדורה המרכזית של הערוץ. אז לטעון שמדובר בהחלטה על בסיס השוק החופשי? יש מישהו שבאמת בולע את גללי השור הללו? ממתי כוחות השוק פועלים נגד מה שמצליח? כתב התקשורת של דה מרקר, נתי טוקר, סיכם זאת בפשטות: "כל מי שמכיר את שוק הטלוויזיה מבין שהשיקול להורדה של תוכנית עוגן אינו יכול להיות ענייני. ההחלטה הזו נגועה במניעים זרים וחשודים מאוד".
חשוב לציין שמבחינה אישית רביב דרוקר ישרוד את המכה הזאת. קטן עליו. ההחלטה של הנהלת הערוץ ללכת כנגד כל היגיון כלכלי, מקצועי או קוליגיאלי דווקא על בכיר העיתונאים שלה - רק מדגישה כמה שמדובר בטאלנט נדיר בעיתונות המקומית. אלון מזרחי חתום על אחד מהמשפטים המתוקים בתולדות הכדורגל כשאמר לאחר ניצחון של קבוצתו: "אין לי מה להוכיח והוכחתי את זה היום על המגרש", וכעת גם דרוקר לא צריך להוכיח כלום. העובדה שהערוץ שמדמם רייטינג מעוניין לסתום לדרוקר את הפה גם במחיר אובדן הכנסות אומר הכל.
הבעיה היא כאמור לא הפגיעה בדרוקר. מדובר באחד העיתונאים המוערכים בישראל אי פעם, ופחות מחודשיים אחרי תחקיר המופת על מירי רגב נראה שאין מישהו שיכול להתווכח לגבי זה, להוציא את המנכ"לית הנכנסת של חדשות 13, יוליה שמאלוב-ברקוביץ', שלפי חשיפתו של חיים לוינסון בעיתון "הארץ" שאלה למה הוא עשה תחקיר רק על מירי רגב, ולא על בני גנץ. זו הרמה. זה הכיוון. ולכן הבחירה להשתיק אותו ולהוריד אותו מהמסך צריכה להדאיג אותנו, הציבור הישראלי, הרבה יותר משהיא צריכה להדאיג אותו.
דרוקר ימצא פלטפורמת שידור אחרת, אולי אפילו ירוויח משכורות גבוהות יותר, מגיע לו - אבל לציבור הישראלי לא נותרו עוד עיתונאים חוקרים בקנה מידה שלו. ובכלל, הישראלים צריכים לשים לב שזה שוב בדיוק אותו ראש ממשלה, כשממול יש "ידיד" מיליארדר מארץ זרה שמשתלט על כלי תקשורת מקומי, ושוב עיתון/אתר אינטרנט/ערוץ טלוויזיה שנופל קורבן לקשר מפוקפק בין הכסף הגדול, הכח והשררה. הפעם אפילו לא טורחים לעשות את זה בהיחבא, אלא ממש מהמקפצה.
ואחרי שאמרנו את כל זה, יש לי דעה קצת מורכבת: יש גם צד טוב לירידת התכנית של דרוקר. לא בגלל שהיא לא טובה חלילה, אפילו להפך. רק בחודש אפריל האחרון כיניתי כאן במדור את "אזור מלחמה" של רביב דרוקר בכינוי "השואו הכי טוב בטלוויזיה" וגם "תכנית האקטואליה הכי ראויה על המסך". ומצד שני, עם הכיוון שהערוץ הולך אליו, וההנחתה המופרעת של פוליטיקאית לעמדת העורכת הראשית של מחלקת החדשות של הערוץ, התכנית של דרוקר הייתה הופכת להיות עלה תאנה בלתי מזיק בתוך עוד שופר שלטוני. אם בעלי הערוץ לן בלווטניק מתכוון להפוך את ערוץ 13 לעוד כלי תעמולה שלטוני כמו ערוץ 14, אז עדיף שזה יקרה בבת אחת ולא בטפטופים, וכך נוכל לבחור לא ליהנות לא מדובשו ולא מעוקצו.
בריאיון שנתן ב-21 ביוני אמר דרוקר כי הוא לא יעבוד עם שמאלוב-ברקוביץ'. "או שאני אהיה - או שהיא תהיה. אין מצב שנהיה יחד בחברה, זה לא יקרה. היא גם לא תיתן לי לשדר כמו שאני משדר היום", אמר דרוקר, ומאידך הבהיר כי הוא לא מתכוון להתפטר: "הם רוצים? שיפטרו. אנחנו לא נעשה להם את העבודה". זו הצהרה חשובה. בחדשות 13 עובדים לא מעט עיתונאים טובים וחשובים, ואסור להם להיכנע במאבק שלהם על אופי הערוץ. נראה שאתמול החליטה ההנהלה לירות את הכדור הראשון במלחמה הזאת. מכיוון שהיא לא יכולה לפגוע במוניטין של דרוקר, היא החליטה לפגוע לו בכיס (חברת "דרוקר גורן תקשורת בע"מ" שבבעלות דרוקר וזוגתו ענת גורן מפיקה עבור רשת את התכנית). עיתונאי הערוץ לא יכולים להילחם לבד ברוע הגזרה. זה בדיוק הזמן של המפרסמים בערוץ להודיע לאנשי הקשר שלהם בערוץ שהם מתנגדים להורדת התכנית, אם לא בגלל הפגיעה בחופש העיתונות, אז בגלל ההחלטה לפגוע ברצועת שידור מצליחה.
בשורה התחתונה, "אזור מלחמה" שהפכה לסוג של התשובה הליברלית ל"הפטריוטים" של ערוץ 14 אולי תיעלם מהמסך מסיבות אידיוטיות במקרה הטוב, ומושחתות במקרה הרע - אך צופי ערוץ 13, בינתיים, יזכו להמשיך לראות את דרוקר במה שהוא עושה הכי טוב: עיתונות. אמש בתכנית, המנחה דרוקר פנה אל הפאנליסטים שלו ושאל למה נתניהו ניצל את הנאום שלו בטקס סיום קורס הקצינים בבה"ד 1 כדי להבהיר כי לא יהיה הסכם לשחרור חטופים ללא שליטה ישראלית בציר פילדלפי ובמעבר רפיח. הפאנליסטים אור הלר, נגה ניר נאמן ואורי משגב ניסו לענות על התשובה בדיפלומטיות, עד שדרוקר פשוט נזכר שהוא הפרשן הפוליטי והמדיני הבכיר באולפן, וענה עליה בעצמו.
אחסוך מכם את התשובה של דרוקר לשאלה, כי היא מדכאת, אבל המסקנה היא שמה שחשוב באמת במלחמה הזאת של בעלי ההון והפוליטיקאים נגד העיתונות החופשית הוא שבאולפן עדיין יהיו עיתונאים שלא מפחדים לומר את האמת. עיתונאים שלא מפחדים ממכונת הרעל שפוגשת אותם בכל מקום, ועכשיו גם במשרד המנכ"ל במקום העבודה שלהם. ובעיקר, זו טעות לחשוב שזו מלחמה נגד דרוקר, זו מלחמה נגד כולנו. כן, גם אם אתם מצביעים למפלגה אחרת מדרוקר. היום זה הוא, מחר זו איילה חסון או עמית סגל.