"הפטריוטים" בערוץ 14 הייתה עד לא מזמן תכנית האקטואליה הטובה ביותר בטלוויזיה הישראלית. זה לא נכתב בציניות, ונתוני הרייטינג תומכים בטענה הזאת. יש על המסך אנשים שנונים יותר מיותם זמרי, יש אנשים מצחיקים יותר מידידיה מאיר ויש מגישי חדשות רהוטים מינון מגל - ועדיין, השילוב של התבשיל הזה, על מרכיבי הפיגולים שבו, הצליח ליצור מנה מנצחת. הריאיונות בתכנית מביכים לעתים, הדיונים ברמה נמוכה לרוב - ועדיין, משהו בקצב ובעיקר בניהול הפאנל של ינון מגל הפך את התכנית לטלוויזיה מצויינת.
אחת הנפגעות העיקריות של ההצלחה של "הפטריוטים" הייתה רשת 13, שדיממה צופים לעבר האחות הגדולה בערוץ 12, וגם לראשונה אל הערוץ הביביסטי השובב בערוץ 14. רגע לפני שהערוץ שנראה שאין טעות ניהולית שהוא לא עשה בשנים האחרונות מתחיל לנסות "לאזן" את הערוץ מחדש עם כוכבים ביביסטים כמו שרון גל, כדאי לפחות לתת צ'אנס ל"אזור מלחמה" של רביב דרוקר. בתקופת המלחמה בעזה הצליחה התכנית, בשקט יחסי, להפוך לתכנית האקטואליה הכי ראויה על המסך.
אם צריך לבחור שעה אחת של אקטואליה לצרוך ביממה, עדיף לעשות את זה לפני המהדורה של ערוץ 13 אצל דרוקר. מעבר לסקירה עניינית של הידיעות החשובות של היום, דרוקר מארח בתכנית פאנל של אנשים רהוטים שיודעים לדבר ולא מפחדים להגיד גם את הדעות הקיצוניות והפרועות ביותר. ככה זה, יש יתרון גם לרייטינג הנמוך. עם או בלי קשר, דרוקר מעולם לא היה קליל ונינוח יותר - ולעתים קרובות גם משעשע - כפי שהוא מצטייר בתפקיד מנחה התכנית. במילים אחרות, דרוקר העתיק את הפורמט של הפטריוטים, ושכלל אותו לרמת אמנות.
לא בטוח שרביב דרוקר ישמח לקבל את המחמאות האלה, שמגיעות עם השוואה לאחת התכניות המושמצות בתולדות הטלוויזיה הישראלית, בין אם בצדק או לא. דרוקר הוא אחד העיתונאים הרציניים והחשובים בישראל, ואני בספק אם הוא חלם לעשות גרסה שמאלנית של "הפטריוטים" - אבל זו האמת, וזו לא אמת רעה כל כך: מדובר בערוץ טלוויזיה מסחרי ונכון לכרגע, דרוקר מספק את הסחורה עם תכנית שמאזנת בין הארד-קור ניוז לטרללת שמייצרת הפוליטיקה הישראלית על בסיס יומי.
יחסית לתכנית של ינון מגל, "אזור מלחמה" היא תכנית שמאלנית. מצד שני, גם תורתו של זאב ז'בוטינסקי נראית שמאלנית יחסית לתכנית הדגל של ערוץ 14. ולכן צריך לסייג: התכנית של דרוקר מוטה לכיוון הליברלי, אך לאו דווקא לצד הטהרני של השמאל הישראלי, בטח מבחינה מדינית וביטחונית. אף פוליטיקאי מהשמאל לא מאותרג בתכנית, וכשמגיע לנתניהו מילים טובות - כפי שקרה אתמול עם חשיפת "החזרה הגנרלית" שלו לנאום לאומה, נתניהו יקבל מחמאות בלי סייגים.
בכלל, הרבה מהתכנים בתכנית של דרוקר יעצבנו שמאלנים, כמו שחלק מהדברים יגרמו לימנים ממלכתיים להנהן בהסכמה. כך למשל קרה כשאיל נווה, ממקימי "אחים לנשק", הגיע לאולפן כדי להצדיק את ההפגנה של הארגון בשכונת מאה שערים החרדית בירושלים. הפאנל הליברלי נתן לנווה לדבר בחופשיות, אך לבסוף רוב חברי הפאנל תקפו אותו, בנימוס, מהנקודה הממלכתית: כולנו חבים לך תודה גדולה על התפקוד של הארגון שלך בתחילת המלחמה, ואין ספק שהבסיס הרעיוני שלך בנוגע לשיוויון בנטל מגיע ממקום נכון וצודק, אך הדרך שלך שגויה.
אותו נימוס לא נשמר לשיחה עם בועז נקי, פעיל בולט מהזרם החרדי הקיצוני של "הפלג הירושלמי". בועז נקי מקבל משום מה את התואר המכובד "רב" מפי אנשי תקשורת חילוניים, שממשיכים להזמין אותו לאולפן כדי לעשות שואו של "חרדי קיצוני". ברשותכם, יש לי פתק מרופא שאומר שאני לא חייב לתת כבוד לאנשים שלא ראויים לכבוד, אז נוותר על התואר המכובד. שיהיה ברור, דרוקר ידע את מי הוא מזמין ולמה. חיפוש קצר בגוגל מראה את כל הפעמים שהוא הגיע לצווח באולפני טלוויזיה. התוכן פחות חשוב, הצרחות כן.
לזכותו, בועז נקי סיפק בדיוק את הסחורה שציפו ממנו, כשהסביר ליושבי האולפן למה הצעירים מהפלג הירושלמי מצהירים שהם מעדיפים למות מאשר להתגייס. יושבי האולפן עוד ניסו בהתחלה לנהל איתו שיח מנומס על שינוי הדיסקט שחל בחברה הישראלית מאז ה-7 באוקטובר, וניסו לברר אם האירועים הקשים לא שינו משהו גם בגישה הקיצונית שלו. מכאן החל מופע צרחות שבערוץ 14 היו יכולים רק לקנא בו.
זה התחיל מכמה טענות מרתיחות על ניהול מצבת כח האדם של הצבא, ועל כך שצה"ל מתייחס לגיוס נשים כאידיאל, אבל מהר מאוד חזר לנקודה המוכרת: "בלי לימוד תורה אין זכות קיום לעם ישראל". חבר הפאנל מיקי רוזנטל התחיל להגיב, וכאן נקי העלה הילוך לטורבו והשניים פשוט התחילו לצרוח אחד על השני בצורה בלתי קוהרנטית, כשביניהם יושבת נגה ניר נאמן ומסוככת על אוזניה עם הידיים. "אין לך זכות אבות", צרח נקי, "אברהם אבינו בכלל היה כורדי!". זו הייתה רמת הטיעונים. דרוקר נתן למריבה להתפתח, ותוך רגעים אי אפשר היה להבין משהו מהצרחות באולפן, אבל פאק, מאז "בטריבונה" של אבי רצון לא הייתה כזה ריב אותנטי, מהקישקעס, על המסך שלנו.
השרה לשעבר לימור לבנת ביקשה לנהל דיון מאופק עם האדון, ושאלה מדוע לא מגייסים את החרדים הצעירים שאינם לומדים תורה. מכיוון שזו שאלת השאלות שמנהיגי הציבור החרדים מבקשים להתעלם ממנה כבר עשרות שנים, גם הפעם הדיון הלך לכיוונים לא רלוונטיים, עם טיעון אקטואלי על כך שגם משה רבנו לא התגייס למלחמה, בגלל שהיה משבט לוי.
בשלב זה, רגע לפני סיום הפארסה הטלוויזיונית המעולה, נגה ניר נאמן קיבלה סוף סוף את זכות הדיבור מול האיש שצרח לה באוזן "במשך שעה, במובנים טלוויזיוניים". העיתונאית הביטה לנציג המשתמטים בעיניים ואמרה לו שהוא לא מבין שמשהו השתנה ב-7 באוקטובר. "אתה אכזבת אותי ואת כל הצופים שמסתכלים בך עכשיו", אמרה לו בנועם תקיף, "אתה לא מצליח להבין שאנשים מקבלים נקישות בדלת על מוות של הילדים שלהם". בתגובה, הרב משך כתפיים וגלגל עיניים. זה היה גלגול העיניים, יותר מהצרחות, שהותיר את נגה ניר נאמן בלי מילים.
השאלה לא נשאלה, והכוכב הטלוויזיוני התחיל כבר לצרוח: "אנשים מ-8200 מקבלים נקישות בדלת? על מה את מדברת? איזה שטויות!". נגה ניר נאמן הצליחה לצאת מההלם הקצר שתקף אותה, והחלה לנזוף באורח שלעולם לא ירים את הקול שלו מולה. "אתה חוצפן! אל תצעק עליי", היא אמרה לו, ובצדק, וזכתה לתגובה שמלמדים כנראה בבית הספר הגבוה לגזלייטינג: "אני לא צועק עלייך, אני צועק אלייך".
האמת היא שהוא כן צעק עליה, וכן התחצף אליה, אבל בעיקר ביזה את עצמו, ואת האנשים שהוא מבקש לייצג. רוב החרדים, בין אם הם מתגייסים או לא, לא מתבטאים ככה, והאמת היא שפשוט לא מגיע להם שאדם כמו בועז נקי יהיה המייצג שלהם על המסך, או בכלל. לא מן הנמנע שזו בדיוק הסיבה שהוא הוזמן. אלא שהאמירה הכי דוחה שלו עדיין לא נאמרה.
"יש פה איזו הנחת יסוד כאילו מישהו הולך למות", הוא אמר, בדיוק ביום בו הותר לפרסום שמו של החלל ה-600 של צה"ל במלחמה. זו הייתה האמירה הכי דוחה שאני אישית שמעתי בטלוויזיה מאז שפרצה המלחמה. אדם שמייצג בגופו ובנשמתו את חוסר השוויון, מזלזל במספר הנפגעים שנפלו למען המדינה, וכן, גם למען בועז נקי ומשפחתו.
המומחה הצבאי החדש של ערוץ 13 המשיך לברבר בלי שאף אחד יעצור אותו. "בחיל האוויר יש למעלה מ-90% שאין להם שום סיכון", קבע בצורה נחרצת. איזה מזל שנגה ניר נאמן הייתה שם, כדי לפלוט את המילה היחידה שעברה בראש של כל הצופים, כולל החרדים: "וואו". רזי ברקאי ששתק לאורך כל הדיון הוסיף את משפט הסיום של האייטם: "אין דיבור עם אנשים כמוך". צודק רזי, אך כדאי לזכור שאף אחד לא הכריח את ערוץ 13 להזמין לאולפן את האיש הזה, שאין איתו שום שיג ושיח בשגרה, ובטח שבזמן מלחמה.