"במשך שנים ידעתי דבר אחד. לא ידעתי מתי הנוחבות יפרצו אבל ידעתי שהם לא משלימים עם הקיום שלנו והם אוגרים נשק ליום שזה יהיה אפשרי", אומר העיתונאי והפרשן לענייני ערבים צבי (צביקה) יחזקאלי, בריאיון לאיריס קול ב-103FM. "לצערנו ה-7 באוקטובר בסופו של דבר היה אינדיקציה לצד השני שאפשר, שזה הרגע, הם ראו את החברה הישראלית שבירה מבחינה פנימית. אני ידעתי את זה תמיד. גם אני בעצמי עברתי סוג של מהפך, מבן בית בלשכה של עראפת, משנת 2007-2008 פתאום הבנתי שיש פה סיפור גדול של סכסוך עם צד אחד שחושב שהוא פתיר וצד שני שלגמרי לא מוכן לשמוע על זה בשנים האלה".
יחזקאלי, שבאחרונה עבר מחדשות 13 לערוץ i24NEWS, השיק בשבוע שעבר שני ספרים ראשונים במקביל - אחד למבוגרים ושני לילדים. ספר ביכורים שלו למבוגרים נקרא "אמרתי לכם. זה ג'יהאד", ובו הוא חוזר בין השאר לשיחות שקיים עם ראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת, עם המחבל זכריה זביידי בג'נין, עם ראש הפת"ח מרוואן ברגותי שאיתו נפגש בכלא, ועוד עשרות מפגשים וחוויות שלדבריו מסבירים כיצד הגענו ל-7 באוקטובר. בנוסף, הוציא יחזקאלי את ספר הקומיקס הבלשי לילדים שכתב עם אורי אדלר, "השקט שלפני המבול", הראשון מתוך סדרת ספרי ילדים חדשה שתעסוק במאורעות מלחמת עזה, ועל האיורים חתום אורי לרמן. הספר, כך נמסר בהודעה לעיתונות, "מספר כיצד ברצועת הטרור עזה, במנהרות מתחת לפני האדמה, מתכוננים מחבלי החמאס למתקפת טרור נוראית על ישראל. צבי, ביחד עם כמה חברים חושדים שזה מה שעומד להתרחש ומגלים תגליות ששירותי הביטחון בישראל לא ידעו עליהן".
"אחרי שלושים שנה שבהם אני מסקר את העולם הערבי ואת סכסוך הישראלי פלסטיני, אני חושב שהסיפור שלנו זה הילדים, דור ההמשך", אומר יחזקאלי. "קרה פה משהו. הסיפור הוא להסביר לילדים מה אנחנו, המבוגרים, חושבים. בספר הקומיקס לקחתי את העשייה הדוקומנטרית שלי מהשנים האחרונות וחיברתי את זה לחבורה של חמישה חברים שמתקבצים, ובהם אני. בהקדמה לספר הילדים כתבתי שאני באמת מאחל לילדים שילכו עם התחושות של עצמם, כי אנחנו בתקשורת לפעמים אומרים להם מה לחשוב. הילדים האלה עכשיו... ומה זה ילדים? הם בני 14-15, הם עוד שנה-שנתיים בעזה, ואלה שבעזה עכשיו הם גם ילדים מבחינתי, חייל בן 18 הוא ילד מבחינתי... הם כבר רואים מציאות אחרת, ונצטרך להקשיב להם. הם יהיו המנהיגים שלנו בעוד כמה שנים. לכן אני אומר לילדים, תסמכו על הבטן שלכם, לפעמים בתקשורת נותנים לך לחשוב משהו אחד והמציאות יוצאת משהו אחר לגמרי".
איריס קול אמרה ליחזקאלי: "אנחנו גדלים על משפטים של ההורים שלנו, שמלמדים אותנו על חמלה. חלקנו, אולי בצד המרכז-שמאלה של המפה, רוצה להפעיל את הדבר הזה גם כלפי האויבים שלנו, יש שם ילדים, יש בלתי מעורבים ויש אנשים שנקלעו לתוך מצב של מלחמה ושנאה. וכשאתה אומר, 'אמרתי לכם, זה ג'יהאד', אתה בתחושה שלי כאילו מבטל את הדבר הזה ואומר: אין מה לעשות, אתם לא מבינים, החמלה שלכם מתפרשת כחולשה. אז מה נעשה עם החמלה?"
יחזקאלי השיב: "קודם כל, יש מסקנה כזאת, שלפעמים ה... לאו דווקא הייתי קורא לזה חמלה אלא הראייה המערבית. אנחנו בתור יהודים מחויבים לרחמים יותר מכולם. הסיפור הוא איך המערב מתבונן. המערב חזק, ליברלי וחופשי, אנחנו חיים בחברה חופשית שבה כל אחד חולם את מה שחולם, חושב את מה שהוא חושב, פעם בכמה שנים שם פתק בקלפי, מי שממש קשה לו יוצא להפגין, בסדר, אבל אנחנו באמת חיים בחברה שהיא לא חברה שבטית. כשחברה מערבית מתנגשת בארגון טרור אסלאמיסטי כמו דעאש וחמאס, יוצא שהטוב שלך, והרחמים אם תרצי, בעצם יוצרים חור בהגנה, ואתה מזמין עליך מתקפה".
עוד אמרה קול ליחזקאלי בריאיון: "מתחשק לי שיהיה מבוגר אחראי, שאפשר יהיה לסמוך עליו, בלי שזה ייגמר עוד מעט". יחזקאלי לא התייחס ממש לדבריה על היעדר מבוגר אחראי, אלא אמר לה: "אני חושב שזה ייגמר בטוב. אני לא יודע לגבי זמנים, אבל אני בטוח שהולך להיות פה טוב בתוך שנה, שנתיים, את תראי את הבום של הילודה והכלכלה ומה שיהיה פה. יהיה פה טוב, יותר טוב ממה שהיה".