עם סגידה עצמית וחסות מגוחכת, נועה קירל חצתה את שלב חוסר הבושה

הפריחה של הפופ המקומי בשנים האחרונות, ובמיוחד של דור הכוכבות החדשות, שיקפה בטקסטים של השירים את התופעה החברתית של עיסוק אנוכי בעצמי, בעידן שבו כל ילד הוא נסיך ו"אבא" וכל ילדה היא נסיכה ו"אמא". במסווה של העצמה נשית לנערות, קירל, זק, נונו, בוחבוט וביטי, שרו בשנים האחרונות בעיקר על עצמן וכמה שהן מושלמות, נראות מיליון דולר ולא סופרות אף אחד, בעיקר לא את הבנים. ואז באו הטבח והמלחמה וה"אני" פינה את מקומו ל"אנחנו" הישראלי, שחוזר תמיד במלחמות.

והנה, כאילו לא הייתה מלחמה, נועה קירל שוב חוזרת ל"אני", בשיר ששמו "אני", מתעסק בה במאת האחוזים ומדגיש שורות כמו "אם לא הייתי אני הייתי רוצה להיות אני / אני הייתי אני, נועה קילה!", עם פזמון שנשמע כמו מדונה מלפני שני עשורים, כמו גם "השראה" מהשיר "Me Too" של מייגן טריינור. זו לא רק בריחה מושלמת מהמציאות, אלא ליקום מקביל שנשלט על ידי מלכת פופ, שסוגדת לעצמה ומצפה מנתינותיה להשתתף בפולחן האישיות. נכון, יש כאן גם הומור עצמי ונוכחות מבודחת של בן הזוג דניאל פרץ ו-וידאו שלה כילדה, אבל הכול חלק מאותה הערצה עצמית של המנהיגה העליונה לעצמה, כמו שמדונה הייתה בניינטיז.

האמת היא שהקליפ הזה, שיצא לתקשורת כשכתוב עליו במפורש שהוא נוצר בחסות קפה נמס עלית, נראה כמו פרסומת למוצר מהקשישים בארץ, שהיחידים שעוד צורכים אותו הן מורות בחדר המורים וניקי גולדשטיין. החול החום הזה נדחף פה ישר לפנים באריזתו המיושנת, תמורת, יש להניח, ערמות עצומות של שקלים. בכלל, נדמה שפופ הבנות הגיע לשלב חוסר הבושה, כשמצפייה בקליפים של אנה זק נדמה שמחצית מגופה כבר עשויה מארטיקים של מגנום.

אז למה נועה צריכה את זה? בעיקר כי היא חסרת בושה ובעיקר כי משעמם לה, וכי היא ורוברטו, שמופיע גם הוא בקליפ, הגיעו לשלב המימושים - שלב בקריירה שבו בעיקר עובדים בלספור את הכסף. פארק הירקון היא כבר עשתה, הפסטיגל בכיכובה הוכרז מחדש, על קריירה בחו"ל אין מה לדבר כרגע, אתגר אמיתי חדש לא נראה באופק, אז בינתיים אפשר להוציא קליפ בחסות חברת מזון מובילה, לתקוע ציפורן אדומה בתות ולשיר כמה שאני מעריצה את עצמי, כדי לשמר את כוחו של המותג. המסקנה היא שבגיל 23 ואחרי 9 שנות קריירה, בעולם פופ שנע בין חדי קרן שמגיעים לבוננזה, לבין ברבורים שחורים ובלתי צפויים, נועה קירל צריכה לחשוב איך היא משנה זווית. היא לא צריכה להמציא את עצמה מחדש, רק להוציא שירים טובים שיגידו משהו אמיתי למעריצות שלה. עוד "בנות כמוני לא בוכות", פחות "אני".

זה אחד השירים המעניינים שיצאו כאן השנה, והוא מסמן מגמה. מבחינת משה פרץ זו הסנונית הראשונה מפרויקט בשם "מתוק מדבש", אלבום התקרבות למקורות, שכתב, הלחין והקליט בדואטים עם מבחר זמרים, וממנו יצאו כבר כמה סינגלים, בהם הדואט היפה "עכשיו מרגיש חדש" עם אמיר דדון, מהשירים היותר טובים של פרץ, שמדבר על אמונה מתחדשת ונצחיות האל.

אבל נחזור ל"מודה אני", ובעיקר למוקי, שהדואליות של דמותו האמנותית ממשיכה לרתק, גם 23 שנה אחרי אלבום הבכורה שלו, "שמע ישראל", בו שר על אנשים שלוקחים בעלות על אלוהים. ארבע שנים אחר כך, ב"עוקף מלמעלה", הוא שר במפורש שיר אהבה לאותו "אלוהים", ועכשיו, על מקצב רגאיי שכמובן מתאים לו (הפקה מוזיקלית של תמיר צור), הוא נושא את תפילת היקיצה "מודה אני" על הנשמה שחזרה לגוף, ולצדה טקסט שכתב פרץ בלב המיינסטרים הלאומי ("ואם נבין שכל אחד כאן יש לו חלק, הלב יהיו יותר שלם ולא נחיה בסרט"), וכל זאת במקביל להופעות של שבק ס' בקיסריה ובהאנגר, שם הוא זועק נגד המדינה והממשלה.

כי מוקי תמיד היה גם וגם. גם זמר וגם ראפר, גם שחקן שמככב בסרטים וסדרות ובמחזמר "הלהקה" וגם רוקר שוליים באלבום עם יוסלס איי.די, גם אמן מחאה פוליטי ("מדברים על שלום", "אין כבוד"), ותמיד ציוני ("נופל וקם") ויהודי. וכמו לא מעט חילונים אחרים, 7 באוקטובר חיזק אצלו את הצד היהודי, כי הוא משאיר לרגע בצד את החשבון איפה היה אלוהים בטבח, ובוחר להתכנס תחת מה שמגדיר אותו אל מול האויב. אם הם שונאים אותנו כי אנחנו יהודים, אז מוקי בוחר לחזק את היהדות שלו, ובכך הוא מסמן ומסמל מגמה שהתחזקה, תרתי משמע, בשנה האחרונה. כן, זה אותו מוקי שבגיל 17 רצה להיות "מכופף הבננות" ובגיל 38 שר "ילד של אבא", כי אמנים, כמו כולם, מתבגרים בסופו של דבר.

אותם חובבי רוק וראפ שהתאכזבו ממנו על כך שלטענתם התקרנף והתברגן, ילעגו, יש להניח, גם לקליפ שנפתח עם ילדים שמתפללים עם משה פרץ ושבו מוקי שר את התפילה במלוא ההתלהבות וההתכוונות. מבחינתם, אולי, הוא משתף פעולה עם הצד שכנגד, עם המזרחים, עם הדתיים, עם אלה שהצביעו לממשלה הנוכחית, שהיא מבחינתם אסון. אבל כל מי שיש לו מעט רגש ושכל, יבין שזה מה שדני ניב מרגיש באמת, ושהעובדה שהוא מתפלל בכל בוקר ומניח תפילין, לא מפריעה לו להמשיך ולשיר "רצחנו אדמה, ורצחנו נשמה, כמעט ולא נשאר לנו אוויר לנשימה", כי הוא גם וגם.

ומילדה סוכר לילדה סוכר. האלבום הקצר החדש של מרגי, "מרגיש כמו אהבה", שהופק על ידי ג'ורדי, נשמע בכוונה כאילו הוקלט לפני עשור וחצי. מרגי חלם להישמע כמו כוכבי הדאנס עליהם גדל כילד, וג'ורדי (ירדן פלג) מימש לו את החלום הזה, והוא גם החתום הראשי על המילים והלחנים. יש שם להיטי רחבות שדיג'ייז ישמחו למקסס ולהעיף בחתונות ומסיבות, עם הקול הזה של מרגי, שכמו נולד עבור 120 BPM עם סאונד של מועדון בשלוש בלילה וחנוכיית צ'ייסרים. זה אי.פי שיכול להכתיר את ג'ורדי כדיוויד גטה הישראלי.

השיר הכי יפה בו גם יצא עכשיו כסינגל, הדואט "מי ירפא" עם אגם בוחבוט, שהיא כיום, בעידן הנאדי באדי, הבחירה המועדפת על כהני הפופ המקומיים כבת זוג לדואט (סטטיק, שחר סאול, שחר טבוך, סטפן וכמובן משה פרץ). זה בגלל שבוחבוט היא זמרת טובה, שנעים לעבוד איתה, אחת שבאה בלי אגו ותיתן למפיק ולפרטנר לקחת אותה לאן שהשיר צריך, ויחד עם זאת, לכאורה, אף פעם לא תגנוב את ההצגה מהכוכב הראשי, גם משום שאין לה את הגלאם של כוכבות כמו זק וקירל, וגם כי בגיל 20 היא עדיין משדרת תמימות של נערה.

המלחמה עצרה את תעשיית הפופ באמצע החגיגה המטורפת, ומנועה קירל בפארק - הפוקוס עבר לקרן פלס שרה למען החטופים. כוכבת כמו אנה זק אגרה ערימה של שירים וכרגע משחררת אותם בקצב גבוה. שבועיים בלבד אחרי "ויני וידי ויצ'י", שכנראה לא עמד בציפיות, היא הוציאה את "עוד אחד", ששובר את הקו הכמעט קבוע שלה גם בסאונד, גם בטקסט שהולך קצת לנונסנס וגם בקליפ שחוזר לימי ליידי גאגא.

אלה שתי דקות וקצת שירוצו חזק אצל המעריצות הצעירות בטיק טוק, בזמן שמבוגרים יגידו שהיא שרה שטויות ושהם לא מבינים מה היא רוצה ולמה היא מתכוונת ב"נותנת עוד אחד". עזבו, אתם קשישים, הבנות שלכם כבר יסבירו לכם למה התכוונה המשוררת.

ההצלחה של נס וסטילה פתחה את התיאבון לראפרים וזמרות לאחד כוחות. קצת מזכיר את ההצלחה של "את אותי שופטת" של שראל והצל לפני עשרים שנה, שגררה גל של חיבורים בין סו-קולד ראפרים לזמרי מזרחית. אבל מה שעבד לנונו עד עכשיו כזמרת ויוצרת מקורית וסופר מגניבה בפני עצמה, לא עובד בחיבור הזה עם עידו בי, שמאוד רוצה להישמע נס, אבל הנס לא קורה לו. "כפרה לנד" הוא שיר עם ההומור החמוד של נונו, שרוכב על מגבלות הטיסה העכשוויות על ישראלים, שהיו רגילים לחרוש את הדיוטי פרי ארבע פעמים בשנה ועכשיו נשארו עם המיקונוס ביד, ובמקום לטוס לפסטיבל טומורולנד, הם נשארים בארץ, כלומר בכפרה לנד.

אבל חוץ מההומור של נונו, שמעמת את האטרקציות בחו"ל עם אלה של הארץ - אייפל מול עזריאלי, אספרסו ברומא מול שחור בארומה וכו', אין פה הרבה. ואחרי שנונו הייתה קלילה כמו שדה בלהיטי הסולו שלה, השיר הזה מזיע ממאמץ להישמע מתוחכם, וחוזר על קלישאות. פופיסטים ישראלים צריכים להיגמל, למשל, מלסמן את ישראל עם צלילי אקורדיון. חלאס, מה אתם עידן רייכל (ששם אקורדיון ברקע של ירדנה ארזי ב"שבט אחים ואחיות")?. גם הפתיח הקצרצר, עם מה שנשמע כמו קריצה לשיר ארצישראלי ותיק, לא משפר את המצב. מזל שהשירים היום קצרים, אצל "כמו צועני" זה נמשך יותר.

אי אפשר שלא לאהוב את שיר לוי, מהזמרים היותר מוכשרים שצמחו כאן בעשור וחצי האחרונים. מפה לשם, ואחרי שישה אלבומים, "הילד" כבר תכף בן ארבעים. והנה מגיעה מתנה בדמות "הכי יפה לך ככה", שכתבה והלחינה אודיה (אזולאי), שגם מצטרפת לקראת הסוף בשירה. תמיר צור היטיב לתפור לקול של לוי את חליפת הרוק, בלדה וגם קצב, שכה הולמת את הצבע והסלסולים שלו. הטקסט טוב מאוד, באמת, מסוג הטקסטים שמעידים על השיפור שחל לאחרונה בז'אנר הים תיכוני, בין היתר בהשפעת פאר טסי ואושר כהן, שהעלו את הרמה. יש כאן פזמון קליט וליווי שמזכיר שבסוף זאת מזרחית. אחלה זמר, אחלה שיר, אחלה מתנה. שווה פלייליסט בכל התחנות וכל הסטרימינגים.

תעלומה: איך זמרת כמו גל דה פז, עם קול אדיר ויכולות שמאפילות על רותי נבון וריקי גל בשיאן, לא הפכה פה לכוכבת. התשובה היא כנראה ניהול ובחירת חומרים, שפחות התאימו לאוזן המקומית ויותר לקהל בחו"ל. היא רצתה להיות ג'ניס ג'ופלין כחול לבן ונהייתה נסיכה של פאנק ונשמה ב"לוסיל קרו" ומלכת בלוז ורוק ב"דה פז בנד". עכשיו, בגיל 36, אחרי חמישה אלבומים (ועוד חמישה עם "לוסיל") היא חותכת חזק לפופ, אבל שומרת על האנגלית ועל הנשמה, בקליפ עם ארבע מלכות דראג והמון ורוד. כלומר, היא מנסה לעשות קרוס-אובר דרך קבלת לגיטימציה מהקהילה הגאה, בארץ ואולי גם בחו"ל. לגיטימי כמובן, אבל בעיני התפאורה הזאת כמעט מיותרת. תאזינו לשיר בלי הקליפ ותבינו כמה גל דה פז זמרת גדולה, שיכולה לשיר מצוין כל מה שמריח מסיקסטיז, סבנטיז ואר אנד בי, ונשמעת כאן כמו סוג של ביונסה משלנו. לא יודע לאן היא הולכת ולאיפה היא רוצה להגיע, ואיך בימים אלה יקבלו בחו"ל זמרת ישראלית ששרה טקסט על הזיוף והצביעות של הרשתות החברתיות, ובמיוחד מאז 7.10, אבל השיר הזה מצוין כמות שהוא, ודה פז היא כוכבת, גם אם אין לה שמיים לזרוח בהם.