"אני תמיד אותנטית ואמיתית, אני חזקה ולא מתביישת בזה. שאגיד סתם שיש לי התקפי חרדה?"

חמישה חודשים וחצי מאז תחילת המלחמה בעזה, ונדמה שאין כמעט משפחה בישראל שלא נפגעה ממנה בדרך כזו או אחרת. לפני חודש זה הגיע גם למשפחתה של נועה קירל, שבן דודה אורי יעיש נרצח בפיגוע בצומת ראם. "יש לי משפחה מאוד גדולה מצד אמא שלי, יש לה 11 אחים ואחיות, ואנחנו חמישים בני דודים", מספרת נועה קירל בריאיון לוואלה! תרבות. "הוא הבן של בת דודה שלי, אז הקירבה אמנם קצת רחוקה וזה לא קשר יומיומי, אבל זו עדיין משפחה לכל דבר ועניין. כששמעתי על מותו, זה היה מאוד עצוב ומפחיד, כי כשזה מגיע אליך לבית שלך - אתה מבין כמה זה אמיתי ושזה קורה לכולם".

כמעט כל אחד מכיר מישהו שנרצח, נחטף, נפצע.

"נכון. אנחנו מדינה קטנה וזה לא פוסח על אף אחד. אמא שלו, בת דודה שלי חיה, שלחה לנו סרטונים שלו שהוא שר. הוא היה מלא בשמחת חיים וזה מאוד עצוב".


צפו בריאיון המלא עם נועה קירל למעלה
אפשר גם להאזין לו בספוטיפיי

את נועה קירל אין באמת צורך להציג. בשנים האחרונות היא הכוכבת הבלתי מעורערת של ישראל. היא הופיעה שלוש פעמים בפארק הירקון ומילאה אותו פעם אחרי פעם, הוציאה שירים רבים שהפכו בן לילה ללהיטי ענק - וכמובן קטפה את המקום השלישי באירוויזיון בשנה שעברה עם ביצוע בלתי נשכח ל"יוניקורן". מאז טבח 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיו, היא מעט ירדה מהרדאר. ככה זה: כשהתותחים רועמים, הפופ חוטף מהלומה. גם היא הבינה שלאף אחד אין ראש לשירים שמחים ובמקום זאת פעלה בזירת ההסברה, ביקרה ילדות חטופות שחזרו מהשבי - ועבדה באולפן ההקלטות על מוזיקה חדשה. לריאיון באולפן וואלה! היא מגיעה בלווית בן זוגה בחודשים האחרונים, השוער הישראלי של באיירן מינכן דניאל פרץ.

אחרי שזכית במקום השלישי באירוויזיון, זו הייתה אמורה להיות שנה של פריצה בינלאומית. יוצא לך לחשוב איפה הייתה הקריירה שלך אילולא המלחמה?

"אפשר לחשוב כל הזמן מה היה קורה אילו ומה היה קורה אילו, אבל אני פחות עסוקה במחשבות האלה. כשיש מלחמה, זה הדבר המרכזי והגדול והדבר שמתרכזים בו הכי הרבה. זה מובן. אגב, אני דווקא שמחה שיצא לי לעשות את האירוויזיון לפני - למרות שהייתי עושה אותו גם עכשיו - אבל ככה הספקתי להשאיר את החותמת שלי על הבמה הזו. בכל מקרה, אני חושבת קדימה ואין ספק שזה יותר מאתגר עכשיו להצליח בעולם. כן, המצב שלנו בארץ הפך את זה לאתגר".

זה הרבה יותר מזה. זה ברמת הבלתי אפשרי להצליח כישראלי עכשיו בחו"ל.

"כן, אני מבינה מה אתה אומר אבל אני לא אוהבת את המילה 'בלתי אפשרי'. דווקא בגלל המצב, זה בוער בי יותר מתמיד, כן להראות וכן להשמיע את הקול שלנו ולא לוותר. אז גם אם זה ייקח יותר זמן, אז בסדר, יש לי הרבה סבלנות, אני צעירה, הכל טוב".

בתעשייה אומרים שאמרת ללייבל שלך "אטלנטיק" שאולי תעברי לארצות הברית וזה לא קרה בסוף. למה זה לא קרה?

"זו תמיד הייתה מחשבה, אז אמרתי שאולי זה יכול לקרות, אבל לא התחייבתי למשהו מסוים ואז בסוף הוא לא קרה. תראה, היום אני גם לא מאמינה במקום אחד. אין באמת דבר כזה לגור במקום אחד. אני יכולה להיות שבוע בארצות הברית, שבוע בישראל".

שבוע במינכן עם בן זוגך דניאל פרץ.

(צוחקת) "שבוע במינכן. אין לזה באמת משמעות. אפשר להיות תוך כמה שעות במדינה אחרת וכן, זה מה שאני עושה, אני הרבה על המטוס, אני הרבה בארצות הברית, אני הרבה פה בארץ. אני גם וגם וגם".

את לא חוששת שתהיה התנפלות על עדן גולן באירוויזיון, גם על הבמה וגם מחוצה לה?

"אי אפשר לשקר ולהגיד שזה לא מפחיד בכלל, כי גם האירוויזיון השנה נמצא במדינה שפחות אוהבים אותנו וגם בסיטואציה של מלחמה. אני בטוחה שגם לה יש חשש מסוים, וגם אם אני חושבת על עצמי בסיטואציה הזאת, גם אני הייתי טיפה מפחדת. אבל צריך לשים את זה בצד ולבוא לייצג את המדינה בכבוד ובגאווה ולא לחשוב על הפחד. צריך להבין שזו זכות ואחריות לייצג את המדינה בימים האלה ובתקופה הזו ולהתמקד בלעשות את הכי טוב".

את אוהבת את "הוריקן", השיר שלנו לאירוויזיון?

"מאוד מאוד. הוא מאוד יפה, מאוד מרגש, מאוד עוצמתי. הוא מאוד מתאים לתקופה הזאת ואני מקווה שבשלוש דקות שהיא תשיר את השיר על הבמה, ישימו קצת את הפוליטיקה בצד עד כמה שניתן".

טוב, זה לא ממש אפשרי.

"כן, אי אפשר".

מה חשבת על התאגיד שהתקפל ובסוף הסכים לשנות את מילות השיר? היו כאלה שחשבו שאולי הוא לא היה צריך לעלות על העץ הגבוה הזה מלכתחילה.

"זה מאוד טריקי. מצד אחד הם לא רצו לוותר על הייצוג של ישראל באירוויזיון, גם אם זה אומר לשנות כמה דברים כדי לא לוותר וכדי להיות חלק, במיוחד בתקופה הזאת. אז כן, לפעמים צריך לעשות ויתורים. אבל כן, זה גם מבאס. מה עכשיו לשנות את המילים? אם מילה כלשהי מרגישה להם פוליטית אז צריך לשנות אותה?".

הם קיבלו את ההחלטה הנכונה לדעתך?

"כן, אני חושבת שכן. אני לא חושבת שהיינו צריכים לוותר על הייצוג שלנו השנה, וגם אם זה אומר טיפה לשחק עם המילים, עדיין יצא שיר מאוד עוצמתי שמעביר מסר מאוד חזק".

בימים אלה את משתתפת בקמפיין של yes. איך זה הרגיש לחזור להצטלם? פתאום שגרה בתוך תקופת מלחמה.

"זה מוזר. מצד שני, אני מרגישה שכולם רוצים לחזור לשגרה. זה גם משהו שמאפיין אותנו מאוד כעם, שבתוך כל הכאב אנחנו יודעים להרים את הראש, לצאת מזה ולהמשיך כרגיל. כלומר, זה אף פעם לא יהיה באמת כרגיל ובגלל זה החזרה לשגרה מאוד איטית ומדורגת. אבל יש בזה משהו כיף שלאט לאט מתחילים לחזור כי אנשים רוצים את זה ואני גם רוצה את זה, לחזור טיפה לאנרגיות, לחיים".

ותמיד נשארת המועקה הזו של החטופים.

"זה תמיד נמצא שם, אי אפשר לשכוח. אני תמיד הולכת עם השרשרת של החטופים ומשתמשת בפלטפורמה שיש לי להסברה, ברשתות, בכל מקום. זה תמיד חלק מאיתנו, אין מה לעשות".

איך 7 באוקטובר טלטל אותך ברמה האישית וברמה הציבורית? במה את השתנית?

"אני לא חושבת שהשתניתי, אבל התקופה הזו חידדה אצלי המון דברים שאולי ידעתי, אבל זה חיזק אותם, כמו הכוח וההשפעה שיש לנו כאמנים. אמן בחו"ל לא יודע מה זה לשמח ילד שחזר מהשבי. זה משהו שיש רק לנו, לאמנים, פה בארץ. אז זה באמת חידד אצלי את ההשפעה ואת הזכות המדהימה שיש לי לשמח את אותם ילדים, גם מפונים, גם כאלה שחזרו מהשבי, כל אחד שנפגע בדרך כזאת או אחרת מהתקופה הזאת. אם אני אוכל לשמח אותם, אפילו רק קצת, זה עולם ומלואו".

נועה, את זמרת פופ. כמו שאחרי רצח רבין משהו ברוקנרול הישראלי דעך, את חוששת שאולי אחרי 7 באוקטובר - גם הפופ ידעך ויעבור שינוי?

"שאלה מעניינת. אני חושבת על זה הרבה כי פופ זו המוזיקה הכי שמחה והכי צבעונית עם טקסטים שרובם מדברים על דברים שמחים, ועם המון ריקודים וצבעוניות. בתקופה האחרונה לא היה לזה כל כך מקום".

השאלה אם יהיה לזה מקום, אם זה יצליח לחזור.

"אני חושבת שיהיה לזה מקום, כי גם בתוך הכאב העם שלנו יודע להרים את הראש ולחזור לשמוח ולהתגבר. יש לנו חוסן נפשי כעם, שרק לנו יש אותו. לכן אני לא חובשת שזה ייעלם. אני חושבת שזה יחזור. למעשה זה חוזר כבר עכשיו, אפילו אם ייקח לזה קצת זמן".

אילו שירים את יוצרת בימים אלו? הם שונים?

"אני עובדת על המון חומרים. ניצלתי את התקופה הזו בעיקר בשביל לעבוד ולהכין המון דברים. אני יכולה להגיד לך שפעם אחת באולפן רציתי לכתוב משהו שיכול להתפרש גם עליי וגם על מדינת ישראל. אני רגילה לשדר בשירים שלי חוזק ועוצמה, ואולי יש בשירים החדשים משהו שיכול להתפרש יותר כעוצמה של המדינה".

את מוצאת את עצמך יוצרת יותר בלדות ופחות שירים קצביים?

"לאו דווקא. הטקסטים פשוט יותר נוגעים לעוצמה, לתקווה".

הרבה אמנים שלא ממש דיברו על אקטואליה במובנה הפוליטי, התחילו לדבר עכשיו, אחרי 7 באוקטובר. יש סיכוי שנשמע גם אותך? למה זה לא קרה עד עכשיו?

"אולי בעתיד. למה זה לא קרה? כי אני באמת פחות מתעסקת בזה, פחות מבינה בזה, אני לא מתביישת להודות. כמובן שאני שומעת ואני מודעת למה שקורה, אבל אני פחות נכנסת לעומק של הדברים. אבל אולי בעתיד".

את חושבת שאנשים מצפים לשמוע את קולך בנושאים פוליטיים?

"יכול להיות שכן, אבל בסופו של דבר אני אמנית והדרך שלי להביע את דעתי ואת מה שאני חושבת זה בעיקר דרך המוזיקה. אז כן, אני אמשיך לעשות את זה דרך המוזיקה".

לפני חודשיים הגישה קירל תביעה בסך 1.3 מיליון שקל נגד טיקטוק בטענה שהרשת החברתית הציגה "פרסום כוזב שהציג ירידה בהצלחתה המסחרית" לאחר שפרסמה רשימה שבה הוצגה קירל במקום נמוך יותר מהזמרת אנה זק. לפני כשבועיים הגיעה קירל להסכמות עם הרשת החברתית ושמה את התביעה מאחוריה.

היו לך דילמות לפני שהחלטת לתבוע את טיקטוק? אני פחות מדבר על המהות אלא על העיתוי. זה לא נתפס קצת בהתעסקות בשטויות בזמן שהמדינה באבל?

"אבל קרו המון דברים בתקופה הזו. הם פרסמו את הנתונים שלהם בזמן המלחמה, כלומר דברים המשיכו לקרות והתעשייה המשיכה לעבוד. התעשייה המשיכה להוציא אייטמים, והכול המשיך לקרות, אז ראיתי לנכון באותה סיטואציה גם להגיב לזה".

בשנה הבאה ימלאו 10 שנים לפריצה שלך. מה הנקודה שאת יכולה לשים עליה את האצבע שבה הבנת שעשית את זה?

"זה היה ממש בהתחלה, אחרי שהוצאתי את השיר השני שלי. הלכתי לראות את הפסטיגל כמו בכל שנה, ופתאום התנפלו עליי ולא הבנתי למה. לא חיברתי בראש שזה אולי בגלל המוזיקה. באמצע המופע כבר לא יכולתי לשבת על הכיסא. יצאתי החוצה כי כל הזמן ניגשו אליי. שם הבנתי שמשהו קורה, שזה עובד, שזה מצליח, שזה מגיע לאנשים כמו שרציתי. אגב, שנתיים לאחר מכן הייתי בקאסט של הפסטיגל אז סגרתי מעגל".

אפרופו השיר השני שלך, "קילר", הוצאת אותו בגיל 14 והוא היה מאוד פרובוקטיבי. כשאת מסתכלת על זה בדיעבד, את שלמה עם השיר ועם כל מה שהיה מסביבו?

"כן, כן, אני מאוד בגישה שהכול קורה מסיבה ולא הייתי משנה שום דבר מהדרך שלי. גם אם אשאל לפעמים 'מה, איך לבשתי את זה, איך אמרתי את זה, איך עשיתי את זה' - הכול זה חלק מהדרך שלי וממה שבנה אותי. ובלי קשר, זה מאוד חישל אותי. קפצתי למים העמוקים בשנייה. תראו אותי היום. אני מחושלת, מתמודדת עם ביקורות, עם דברים, בגלל זה אני לא מצטערת על זה".

עד גיל 22 הספקת להגיע למקום השלישי באירוויזיון, להופיע שלוש פעמים בפארק הירקון, להוציא עשרות להיטים ולכבוש עוד ועוד פסגות. איפה תהיי עוד 20 שנה? כמה מהשירים שלך ישרדו לדעתך, אם בכלל?

"שאלה טובה, אני יכולה להגיד לך איפה אני מקווה להיות. החלום הכי גדול שלי הוא להצליח בעזרת השם גם מעבר לים, אם זה באירופה או בארצות הברית. שם אני רואה את עצמי. במישור האישי כמובן משפחה וילדים בעזרת השם. זה גם חלק מהחיים, לצד הקריירה. איזה שירים ישרדו? אי אפשר לדעת. רק מבחן הזמן יידע. אין חוקים לכלום".

איזה רגע ספציפי את לוקחת מכל המפגשים המרגשים שלך עם ילדים שחזרו מהשבי בעזה?

"היו לי כמה מפגשים שלא האמנתי שאני בכלל נמצאת בסיטואציות האלה. לא האמנתי שאני מצליחה לתת כוח לאותה ילדה, לאותו ילד, שעבר את מה שהוא עבר. היו ילדים שחזרו מהשבי שלא דיברו מהטראומה וכשהם ראו אותי הם פשוט התחילו לדבר. היו ילדים שממש נפתחו בפניי, שיתפו וסיפרו לי את הסיפור שלהם"

את עוברת הכנה כלשהי לקראת דבר כזה?

"כן, היו מקומות שהכינו אותי, והיו מקומות שזה היה ספונטני. עשיתי לדוגמא שיחת וידאו עם ילדה מקסימה שברגע שפתחתי את הטלפון היא סיפרה לי שאבא שלה נרצח. לא הייתי מוכנה לזה. לקחתי הרבה אוויר והייתי שם בשבילה. ואז היא אמרה לי משפט מדהים. היא חייכה ואמרה לי, 'אני לא מאמינה שבאותו יום גם אבא שלי נרצח וגם אני מדברת עם נועה קירל. זה הזוי'".

וואו, חתיכת משפט.

"יש לי צמרמורת, ממש, כי אני אומרת לעצמי שאני לא מצליחה לתפוס את זה שהיא בכלל מחייכת. היא התבשרה באותו יום שאביה נרצח אבל שמחה שאני מדברת איתה. היא לא ידעה אם להיות עצובה או שמחה. זה כוח בלתי נתפס. זה ממש כוח על. זו זכות, במלחמה ממש הבנתי את זה".

במידה רבה המלחמה הזאת הציבה את הנשים במרכז, בין אם כלוחמות ורבש"ציות ובין אם כשבויות בעזה. זה מרגיש שיש פער בין המצב בשטח, שיש נשים לוחמות ומפקדות, ובהנהגה רואים בעיקר גברים. היית רוצה לראות יותר נשים בהנהגה? אולי אפילו ראשת ממשלת?

"כן, למה לא? זה יכול להיות ממש מיוחד. אולי המלחמה תביא איזשהו שינוי בפן הזה, אני מקווה".

אחרי 7 באוקטובר מוזיקת הפופ קפאה. לפי הערכות, נגרמו לך הפסדי רווחים של מיליונים בגלל הופעות שהתבטלו, ריאליטי שהוקפא, קמפיינים שנעצרו. עד כמה זה הטריד אותך?

"אין ספק שהמלחמה עצרה להרבה אנשים בהרבה תחומים המון דברים. יש פה משהו שלא קרה מעולם לעם שלנו ויש התמודדויות קצת יותר גדולות מהופעות או קמפיניים שבוטלו. צריך להיכנס לפרופורציה. בררו שביאס אותי שלא הופעתי כמו שאני רגילה להופיע ושדברים נעצרו, אבל זה פחות מעניין מאשר ההתמודדות היומיומית של כולנו והבשורות הקשות מהמלחמה. זה הרבה יותר עצוב, ולכן בתקופה הזו התמקדתי בלבקר ילדים שחזרו מהשבי, לבקר פצועים, וזה מילא אותי".

בעיני רבים את נתפסת כעל אנושית, כסופר וומן, עם פאסון שתמיד מוחזק. התדמית הזאת לא פוגעת בך באיזשהו מובן? את לא רוצה שלפעמים גם יראו צד שביר שלך? את הפגמים? את השברים? חרדות? פחדים?

"בגדול אני בן אדם חזק, אני לא מתביישת להגיד את זה. עברתי המון, התמודדתי עם הרבה מגיל מאוד צעיר ואני רוצה גם שיתפסו אותי ככזאת. זה מה שאני משדרת, כי זה גם משדר לאנשים הרבה עוצמה וכוח וזה נותן להם השראה להתמודד עם דברים. זה גם התגובות שאני גם מקבלת".

אבל גם להראות צדדים פגיעים זה בסדר גמור. זה נותן אישור לאנשים שסובלים מאותם כאבים. סטטיק, לדוגמא, סיפר על התקפי החרדה שלו.

"נכון. גם היה מיליון ראיונות שבכיתי בהם ושסיפרתי בהם על הצדדים הקשים. אין לי התקפי חרדה, אני לא אשקר. אני לא רואה בזה דבר רע, אני מעדיפה שלא יהיו לי, אבל אין לי. למה להגיד שיש לי התקפי חרדה אם אין לי? בכל ריאיון, גם כאן אתכם, אני תמיד אותנטית, אני תמיד אמיתית, אני תמיד אגיד כל מה שאני חושבת. אני לא אנסה לייצר איזושהי תדמית שהיא לא אני. זו מי שאני, אני חזקה, אני לא מתביישת בזה ואין לי מה לנסות להראות אחרת. וברור שאני מראה את הפגיעות שלי, אני גם מראה את זה בין אם זה בראיונות או הצחוקים בראיונות. זו מי שאני. בסופו של דבר אני ילדה בת 23. ברור שיש צדדים פחות טובים, הרי כל העולם ראה אותי מתפרקת על הבמה של האירוויזיון".

נכון, ולכן הרגע הזה היה כל כך אותנטי ומקסים.

"נכון. וזאת גם אני, אבל רואים גם מזה וגם מזה וגם מזה וגם מזה".

חשבנו לעשות משהו נועז ובאמת לא צפוי ולשאול אותך על מרגי ואנה זק.

(צוחקת) "וואו! מאיפה הבאתם את זה פתאום?".

ב"ארץ נהדרת" עקצו את הזוגיות של האקס שלך מרגי ושל אנה זק וטענו שהיא לכאורה לצורך יח"צ, כולל השימוש בביטוי "אנחנו הכי ביח"צ".

"גם עלינו צחקו שם".

נכון. ואיך הרגשת?

"קודם כל, זה הצחיק אותי מאוד. זו לא פעם ראשונה שעושים חיקוי שלי בארץ נהדרת. זה מחמיא לי מאוד ואני גם אוהבת הומור והומור עצמי, אז ראיתי את זה בלופים וצחקתי".

ולגופה של ההאשמה על זוגיות למטרות יח"צ, זה מעצבן אותך?

"אולי בהתחלה הייתי אומרת 'רגע, מה, אבל איך הם בכלל יכולים להגיד דבר כזה? הם לא יודעים, הם לא יודעים'. אז כן, לא אשקר שבהתחלה - והנה רצית שאראה את הפגיעות שלי - היה לי ממש קשה. לא אשקר, היה לי ממש קשה כי אין משהו יותר אמיתי וטהור ממערכת יחסים וזוגיות, ואז אומרים 'זה לא אמיתי'".

עם מה היה קשה? הייתה אמירה ספציפית?

"'הכול אצלה יח"צ' וכאלה. זה לא נכון וזה יכול לשגע אותך. אתה אומר 'מה?!'. זה היה מאוד מאוד כואב שלא האמינו לי. אני בתחום הזה כבר הרבה שנים ואמרו עליי כל דבר אפשרי אז מצד אחד אני אומרת שלא משנה מה אני אעשה ומה אני אגיד - לכל אחד יהיה לו מה לומר על זה. מצד שני אני לא יכולה לתת לזה לנהל אותי".

כמה פעמים עושים איתך סלפי ביום?

"עושים הרבה, אבל זה כיף. אני אוהבת את זה, אני נהנית מזה, גם אחרי עשור אני נהנית מזה".

בריאיון באולפן שישי היה רגע מקסים שהיית במינכן עם בן זוגך ואמרת שאת נהנית שלא מזהים אותך אבל אחרי כמה ימים נמאס לך קצת מזה וממש מתחשק לך שיזהו.

"זה הכי אני".

את מעדיפה שלא יזהו אותך או את מעדיפה שיזהו ויציקו לך עם בקשות לברכות ותמונות?

"אפשר לקחת את זה למקום של 'זה מציק לי ומעיק עליי' ואפשר לקחת את זה למקום של 'וואו, אוהבים אותי, איזה כיף זה, זה מה שרציתי כל חיי ובשביל זה עבדתי'. בגדול אני אוהבת את זה ונהנית מזה. ילדים למשל שבאים אליי - זו אהבה טהורה, הם לא יכולים לשקר. אני אוהבת את החיבוקים שאני מקבלת".

מה היה המקום הכי הזוי שמישהו ביקש סלפי?

"ביקשו פעם באמצע אימון כושר כשאני מזיעה על האופניים. לא רציתי לעצור אז הצטלמתי תוך כדי רכיבה".

מגיל 14 את באור הזרקורים. הייתה חסרה לך איזושהי ילדות רגילה?

"באיזשהו מקום כן, כי בגיל 14-15 כבר הופעתי ועבדתי, אז לא היה לי, לא יודעת...".

צופים?

"הייתי קצת בצופים".

וואלה?!

"כן, פעולה אחת. הבנתי שזה פחות אני. אז כן, לעבוד מגיל צעיר משנה אותך בהמון מובנים. גם להיות מוקפת בסביבה רק של מבוגרים - זה ביגר אותי מאוד בגיל מאוד צעיר. אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל אני מרגישה שככה זה אמור להיות, כלומר שזה מה שנולדתי לעשות בגיל הזה ובדיוק ככה. אי אפשר היה להתווכח איתי. רציתי ממש את זה. לא הייתי משנה כלום".

אין שום דבר מכל הקריירה שלך שאת מתחרטת עליו?

"לא. תראה, לפני כמה שנים אמרתי בריאיון שאירוויזיון זה פחות מתאים לי. וגם יש ריאיון שאני עם צבע ורוד בשיער. אז ברור שאמרתי 'למה אמרתי מה שאמרתי?', 'למה עשיתי את זה לשיער שלי?'. ברור שיש מלא דברים כאלה שאני מסתכלת אחורה ואני אומרת, 'למה אמרתי את זה? למה עשיתי ככה את הפרסומת על זה?' אבל אין מה לעשות, זה חלק מהדרך וכל דבר כזה גם חישל אותי".

איזו מוזיקה את באופן אישי שומעת? מה יש בספוטיפיי שלך עכשיו?

"וואו, שאלה טובה. אני אוהבת פופ, אז דואה ליפה גם הוציאה כמה שירים טובים. אריאנה גרנדה הוציאה אלבום מדהים. לפעמים ספוטיפיי מרכיב לי פלייליסט מדברים שאני אוהבת וזה נורא נוח".

הוא מכניס גם שירים של נועה קירל?

"לא".

מעליב.

(צוחקת) "לא, אני לא שומעת את עצמי, אתה יודע".

אבל בגדול זה יהיה נכון להמר שאת שומעת יותר לועזי מישראלי?

"אני חושבת שכן, שאולי טיפה יותר, אבל יש הרבה שירים בעברית שאני שומעת. אושר כהן ואודיה נמצאים בפלייליסט שלי, הרבה פופ ישראלי נמצא שם גם".

יש מישהו, אולי מהזמרים של פעם סטייל שלמה ארצי, שמתחשק לך לעשות איתו דואט?

"כן, שלמה ארצי. לפני איזה 3-4 שנים רציתי לעשות איתו שיר ופשוט באתי למנהל שלו ואמרתי לו 'אני רוצה לעשות איתו שיר'. ככה, בחוצפה. ואחר כך שלמה בא ואמר לי 'את הילדה שרוצה לעשות איתי שיר?'. אמרתי לו 'כן'".

נו, ואיפה זה עומד?

"בסוף שרתי איתו על הבמה בהופעה שלו בקיסריה ואנחנו נקווה שמשהו ייצא מזה. אני מאוד רוצה, זה ממש חלום שלי. אני מאוד אוהבת את שלמה ארצי".

הסיפור הזה מזכיר כמה בנוסף לכישרון הענק, כמה גם אמביציה הייתה חלק בלתי נפרד מהסיפור שלך. המזל הוא שזה בא יחד עם כישרון. עד כמה העובדה שהייתה לך מערכת תמיכה רגשית וגם כלכלית מהבית, עזרה לך?

"ההצלחה שלי, ברוך השם, קרתה יחסית מהר אז פה לפן הכלכלי אין יותר מדי השפעה כי כבר מהר מאוד זה התחיל להחזיר את עצמו. הפן הרגשי זה העיקר, זה הדבר. אילולא ההורים שלי, המשפחה שלי, הצוות שלי, הסביבה שלי, בן הזוג שלי, לא הייתי יכולה... תראו, זה להכיל כל כך הרבה ולהתמודד עם כל כך הרבה וצריך את התמיכה הרגשית הזאת, את המעטפת הזאת. הם לא עוזבים אותי לרגע, ורק בזכותם אני בלי חרדות".

תגידי, אז מה עשית בעצם בחודשים האחרונים כשלא הופעת?

"הרבה הסברה. זאת הייתה תקופה שכל מי שיש לו עוקבים ורשתות, זה היה הזמן להשתמש, אם זה סרטונים, אם זה השתתפות בעצרות ובאירועים באו"ם. בנוסף, גם ניצלתי את הזמן לעבוד על חומרים חדשים".

אז יאללה, מתי נשמע?

"ממש בקרוב. יש כבר הרבה דברים מוכנים".

ואיזה עוד חלום מתחשק לך להגשים?

"זה תחום שהחלומות בו לא נגמרים ויש הרבה במות גודלות בעולם. אבל קודם כל, בעיקר להמשיך בארץ, להיות כאן, לשמח, זה הבית שלי. במקביל גם לנסות להתפתח מעבר לים. יש כוונות להופיע במדיסון סקוור גארדן ויש עוד הרבה חלומות".

האזינו כאן לריאיון המלא עם נועה קירל

עורכת: סיגל סיריוס. במאי: גידי ישראלי. סאונד: אילן לוי. צילום סטילס: ראובן קסטרו. תאורה: יוסי אדיזס. הפקה: חגית ברק ושי ורקר