ריטה מוציאה בימים אלה אלבום חדש, "DUENDE" שמו, בו היא משתפת פעולה עם המפיק המוזיקלי אייל ליאון קצב, הפועל תחת הכינוי ELK. האלבום הוא יצירה משותפת שלהם עליה התחילו לעבוד כבר לפני 8 שנים. באלבום 12 שירים ב-7 שפות - אנגלית, צרפתית, ספרדית, איטלקית, פרסית, ערבית והודית. עד כה יצאו מתוכו הסינגלים "So Happy", "בום בום בום" ו"Bailador" ועם השקת האלבום יצאו הסינגלים החדשים "Bad Boy" ו"Chakhla". האלבום יוצא גם על גבי תקליט ויניל אדום. הערב (רביעי) השיקו השניים את האלבום בחנות דיסק סנטר בדיזנגוף סנטר בתל אביב.
ריטה, את מוציאה אלבום חדש, שבוע וחצי אחרי שבתך נעם הוציאה שיר חדש וחודש אחרי שרמי הוציא שיר חדש (ומשי מוקדם יותר השנה). האם הרדיו יכול להכיל שלושה או ארבעה שירים חדשים של קרובי משפחה באותה תקופה?
"כנראה שכן. אני מקווה שכן. האמת שאני בוכה בכל פעם שאני שומעת את השיר של משי, רמי הוציא שיר יפהפה ונעם עם 'אירוניה', וואו, אני מסתובבת כל הזמן ושרה את השיר הזה. אלה באמת יצירות מדהימות, ואנחנו משתחלים כזה בין לבין"
אנחנו בתקשורת מחפשים סנסציות, כמו שאמר קירשנבאום, ולכן אשאל: יש מלחמות בתוך המשפחה על תשומת הלב התקשורתית?
"אני מקווה שלא, חס וחלילה".
רמי שמע את האלבום החדש? נתן לכם טיפים?
"רמי מאוד אוהב את האלבום, הוא החמיא לאייל על ההפקה היפהפייה שלו".
במה שונה העבודה עם אייל לאון קצב לעומת מפיקים אחרים שעבדת איתם?
"תראה, כל אחד הוא יחיד ומיוחד ומדהים. לאייל יש סגנון כל כך ייחודי משלו. הכרנו כשהעליתי את המופע 'ONE', ואייל הפיק כמה שירים מדהימים שם, בהם 'עטוף ברחמים' ו'ציפור זרה'. יש לו גם את האלטרנטיבי וגם את האוריינטל. הוא גדל על מוזיקה ערבית, על כל הכינורות המדהימים האלה, השילוב ביניהם, החום המדהים הזה והסטייל הכל כך ייחודי לו. באלבום הזה הוא לא רק מפיק ומעבד מדהים, גם הרגשתי שאנחנו באיזשהו חופש יצירתי כל כך גדול. אייל התעקש לא רק שאכתוב מילים אלא שגם נכתוב ביחד ונלחין ביחד. אמרתי לו, 'אני לא מלחינה'. הוא אמר, 'את מלחינה, את פשוט לא יודעת שאת מלחינה'. היה איזה חופש, פשוט השתובבנו באולפן שלו בצורה שלא הייתה בה שום שיפוטיות. זה היה מגרש משחקים בכל דרך אפשרית".
האלבום כולל שירים בלא פחות מ-7 שפות (אנגלית, צרפתית, ספרדית, איטלקית, פרסית, ערבית והודית). אתם מכוונים מעבר לים? לא יהיה קל להצליח בימים אלה במעמדה של ישראל.
"סליחה, מי שלא טוב לו, יום טוב לו".
ליאון קצב: "אני איתה לגמרי".
ריטה: "משהו פה מטורף לגמרי. אני מקווה שהעולם יתעשת. שאנשים בעולם יתעשתו ויבינו באמת מה קרה ב-7 באוקטובר, ושיתפללו שזה לא יקרה להם. זה הולך בצעדים ענקיים, וכל האלימות והזוועה הזאת מתקרבות אליהם בצעדים ענקיים ואין להם שמץ של מושג מה הולך לקרות להם".
ליאון קצב: "ריטה תוך כדי תנועה שמעה את השירים. היו שם כל מיני ליינים, ופתאום היא הביאה את ההשראה לבוא ולהגיד 'השיר הזה יהיה בצרפתית', 'השיר הזה יהיה באנגלית'. היא כל הזמן ניתבה את זה והבינה את המימיקה של השיר. היא מאוד היתה בעניין של לתת לזה ארומה ושפה שונה. זאת הסיבה שהאלבום מאוד מגוון".
ריטה: "אני חושבת שלא פעלנו בשום רגע מתוך מטרה שהאלבום הזה ייצא החוצה או לא ייצא החוצה, שיהיה בינלאומי או לא יהיה בינלאומי. זה היה באמת משהו שיצא לגמרי מהמקום הכל כך נקי ואמנותי של אייל ושלי. יכול להיות שמשהו בשורשים שלנו גם השפיע והתחבר".
ליאון קצב: "אני חושב שזאת פעם ראשונה שאני עושה אוריינטל מיוזיק. אני בא משורשים עיראקיים. ראיתי די הרבה סרטים בערבית. פתאום האלבום הזה נרקם למשהו שהוא מאוד אנחנו. כאילו יש בו ביג מאמא מעלינו שמנתבת את זה. לא תיכננו ולא היתה מטרה מסוימת. זאת פשוט הייתה הנאה".
מה השתנה בכם אחרי 7 באוקטובר? גם אישית, גם מקצועית?
ריטה: "מה לא?"
ליאון קצב: "עצב אדיר. אני חושב שהפרופורציות השתנו. הגודל של כל העניין. זה אירוע שקשה להכיל אותו. אני חושב שאני עדיין לא מכיל אותו".
ריטה: "אני חושבת שאף אחד מאיתנו לא מסוגל ולא יכול להכיל רוע כזה, ברמה שהיא בלתי נתפסת, כאב כזה גדול. אנחנו עדיין נושאים בתוכנו את כאב כל הנרצחים, ההרוגים והחטופים. זה אף פעם לא יחזור להיות אותו דבר. בחיים לא נהיה שוב אותם אנשים. אבל מה שאנחנו מחויבים לעשות, כדי להקים את העם שלנו ואת המדינה הזאת מחדש, זה בכל בוקר לקום, לנשום את הכאב, לצד המקום שאנחנו חייבים לקום ולהקים אחד את השני, לתת יד אחד לשני, לתמוך באלו שבאמת נפגעו במקום הראשוני בדבר הזה, ואיכשהו להרים את הדבר הזה לתקומה חדשה. אני יודעת שזה נשמע כמו סיסמא, אבל גם ססמאות לפעמים הן חכמות ואנחנו חייבים לבצע אותן. מהמקום שלי, עד כמה שידעתי עד אז שלמוזיקה יש תפקיד כל כך חשוב באנושות, אני מבינה עד כמה יש לה תפקיד באמת לחבק את הכאב, לרפא ככל שאפשר, לעטוף, ללטף ואפילו להיות טיפה איזשהו צינור שחולץ רגשות, ואנשים יכולים דרך זה קצת לשחרר ולנשום או לבכות, או לצעוק או לרקוד או לעשות את הכל בבת אחת".
בהודעה לעיתונות כתבתם שמילת המפתח באלבום וביצירה הייתה "חופש". אני מזכיר שחופש זה משהו שאין כרגע ל-120 חטופים וחטופות. ריטה, את עונדת כעת את סיכת החטופים, הופעת בעצרת החטופים ותרמת למאבק להשבתם. האם אתם מרגישים שנעשה מספיק כדי לשחרר אותם?
ריטה: "לא, לא, לא נעשה. זה מטורף. אני לא יודעת איך אנשים בכלל יכולים לעשות משהו אחר מלבד קודם כל להחזיר את החטופים שלנו. חייבים לעשות הכל, הכל, הכל, אחרת אין משמעות לשום דבר".
ליאון קצב: "לדעתי אם לא יעשו את זה אין משמעות לקיום שלנו".
ריטה: "אין משמעות לקיום שלנו אם לא מחזירים במיידי את החטופים שלנו. לא יוצאים לפגרה. לא יוצאים לשום מקום. בטח לא נציגי העם שלנו. יש לכם תפקיד. אנחנו בתקופה קשה, וכל עוד יש מלחמה, כל עוד יש חטופים, כל עוד יש מפונים, כל עוד כל כך הרבה צער וכאב נמצאים איתנו, אף אחד לא יוצא ליום אחד של פגרה. זה מה שאני חושבת ומצפה שגם נבחרי הציבור יחשבו ככה".
לפני כמה ימים זרקו בקבוק מים על אייל גולן בהופעה. הוא כעס, קרא למי שזרק "קוקסינל, ילדה עם קוקיות" - ואחר כך התנצל. מה חשבתם על האמירה שלו על הבמה? את עצמך נתקלת בתופעת זריקת החפצים על הבמה?
"קודם כל אני מוקיעה אלימות מכל בחינה שהיא. אני חושבת שלזרוק בקבוק או כל דבר, אפילו נייר, על אמן שחשוף על הבמה, אני חושבת שזה מעשה דוחה ואלים מאוד. אני יודעת שאייל כבר התנצל על הדבר הזה, אז אני לא רוצה לפתוח את הדבר הזה יתר על המידה".
האלבום החדש יוצא גם בפורמט של תקליט ויניל, ולרטרו נוספה העובדה שהראיון התקיים לבקשת ריטה בחנות דיסק סנטר בדיזנגוף סנטר בתל אביב, מה שהציף את ריטה וליאון קצב בנוסטלגיה מוזיקלית. "אני מסתכל על המדפים, והרבה בא לי על תקליטי הויניל, אני ממש מתגעגע אליהם - ועל הדיסקים ממש לא בא לי", אומר ליאון קצב. ריטה מוסיפה: "אני גם מתגעגעת. כשהייתי נערה לא היה לי פטיפון ותקליטים, בגלל המצב הכלכלי של ההורים שלי. היתה לי חברה שאבא שלה מדי פעם היה נותן לה לשמוע תקליט. היה לה את התקליט של 'אבבא'. היא היתה מחזיקה את זה בצדדים ועושה תנועה כדי לא לפגוע ולא לשרוט, והיתה מניחה את זה, וזה היה וואו וכל כך יקר ערך ההנחה הזאת של התקליט ולשים בעדינות את המחט והסאונד של התקליט. זה משהו שהנוער היום בחיים לא יבין את זה ולא יטעם את זה ולא ישמע את זה. זה דבר מאוד מרגש להוציא אלבום בתקליט".
ואם מביטים לאחור, במה שונה ריטה של 2024 מריטה של 1986?
"אתה רוצה את זה בתשובה שתימשך שנה? אני שונה ממה שהייתי בכל כך הרבה - ובשום דבר. אני עדיין אותה ילדה בת 8 שחולמת לשיר, שלא לוקחת כמובן מאליו שום דבר שקורה בדרך, כלום, אף לא רגע. לפעמים אני רואה תמונות מנהמסע שעברתי, של הופעות כמו ההופעה באו"ם ועוד דברים, ואני אומרת: וואו, גם זה היה! גם זה היה! אבל ביום יום זה לגמרי נשכח. אני כל פעם מתחילה נקייה מחדש את המקום של היצירה ואת האהבה ליצירה".