בביקורות לא מעטות שפרסמתי על ערוץ 14 ציינתי לחיוב את המהדורה המרכזית של מגי טביבי, כמין שמורת טבע מוגנת באמצע הג'ונגל הביביסטי המוטרף שסובב אותה. שעה וקצת ביום בה מנסים, גם אם בכלים מוגבלים, לעשות חדשות. למען הסר ספק זו לא המהדורה הטובה בישראל, גם לא השלישית או הרביעית. מכיוון שאני לא דובר רוסית אני לא יודע להגיד אם בערוץ 9 אין מהדורה טובה ומקצועית יותר. אם עליי להמר, אז כנראה שכן.
ובכל זאת, עד אמש עוד אפשר היה להגיד שהם לפחות מנסים לדווח לצופים שלהם את החדשות. כן, עם נטייה לימין הביביסטי בניסיון מלאכותי "לאזן" את תקשורת המיינסטרים (או כפי שהם מכונים בערוץ: "ערוצי התבהלה", כאילו אין אילה חסון ועמית סגל בעולם). האווירה ימנית, ואפילו מוטי קסטל באולפן, ועדיין - מגי טביבי ניסתה לעשות חדשות. בתנאים האלה זה לא מעט. ההיררכיה די ברורה: דיווחים ביטחוניים ומדיניים דחופים בתחילת המשדר, תחקירים באמצע ובסוף איזו כתבת מגזין ותחזית מזג אוויר. ערוץ 14 לא ניסה להמציא מחדש את הגלגל, אלא להסיט את הספינה לכיוון אחר, אם להשתמש בביטוי מהקלטות מוזס-נתניהו.
אתמול ערוץ 14 החליט לגייס גם את שמורת הטבע העיתונאית שלהם למחוזות הטרלול הביביסטי. הם עשו את זה בחוסר קלאס, בחוסר כבוד - ובעיקר, בחוסר לב ואנושיות. לקחו למגי טביבי לא פחות מ-29 דקות - כולל הפסקת פרסומות - עד שהיא הגיעה לאייטם על הידיעה המרכזית של היום: הודעת צה"ל לפיה החטופים אלכס דנציג ויגב בוכשטב נהרגו בשבי חמאס. שיהיה ברור, אם אלכס דנציג היה יוצא לאחד מהמסעות שלו בפולין עם בני נוער, מחליק על בננה בכניסה למחנה ההשמדה מיידנק, מובל לבית החולים בלובלין ושם היה מוצא את מותו - סביר להניח שהמהדורה של טביבי הייתה פותחת בידיעה הטרגית הזאת. אם יגב בוכשטב, מוזיקאי שאף אהב ליצור כלי נגינה במו ידיו, היה נהרג בתאונת קלרינט ביזארית, לא היה לוקח לערוץ 14 כמעט חצי שעה עד שהם היו מגיעים לסיפור מותו הטראגי.
אבל אלכס דנציג לא החליק על בננה ויגב בוכשטב לא מת עם כלי נגינה ביד. הם "מצאו את מותם" (לשון ההודעה המכובסת של ראש הממשלה נתניהו) בשבי חמאס. הם נלקחו בחיים, הם היו בשבי בחיים. חטופים שחזרו בעסקת השבויים הקודמת סיפרו כי הם פגשו אותם. דנציג, סיפרו פדויי השבי, נתן הרצאות במנהרות של עזה על השואה. עצרו רגע וקראו את המשפט האחרון שוב. חשבו על המשמעות שלו. שתזדיין הסמליות. חשבו על המשפחה שלו כששמעה את המילים האלה שהפיחו בהן תקווה. סבא בחיים, ועושה את מה שסבא הכי אוהב לעשות. ועכשיו הוא איננו. נרצח או נהרג. מתישהו נציגי הצבא יעשו שיחה עם המשפחה, אבל התוצאה אותה תוצאה. סבא איננו. איזה אסון.
את האסון הזה החליטו להצניע אתמול במהדורת ערוץ 14 לא כי היו חדשות חשובות יותר, אלא כי האסון הזה לא מוציא טוב את נתניהו ביום חגו. זה היום בו הוא טס לאמריקה - ביתו הרוחני, שם מתגורר בנו מאז תחילת המלחמה כי אין כמו דוגמה אישית - שם עדיין מוחאים לו כפיים בבית הנבחרים ולא קוראים לו להתפטר. הוא טס לשם באייר פורס וואן הישראלי, זה שעלה למשלם המסים קרוב למיליארד שקלים כי למה לא בעצם, זה לא שהאזרחים פה סובלים מיוקר מחיה מחניק, הפירות פה במחיר של זהב ושכירים לא יכולים אפילו לחלום על דירה משלהם. למה להרוס לו את הכיף עם כמה חטופים שמי יודע בכלל למה הם מתו? מי יודע, אולי גם במנהרות של חמאס יש קליפות של בננה?
29 דקות זה נצח בזמן מהדורת חדשות. רוצים לדעת על מה הם דיברו? בעיקר על הפוליטיקה האמריקנית. נושא שדווח בהרחבה (גם אם לא כל כך בהרחבה) גם ב"ערוצי התבהלה" אחרי שסיימו לסקר את נושא החטופים. המהדורה נפתחה בסגמנט גילני דוחה במיוחד עם מיטב הקטעים של ג'ו ביידן כושל בלשונו, עם מוזיקת רקע שנלקחה ככל הנראה ממובייל של תינוקת, במין מונטז' שיותר מתאים ל-ROAST בנטפליקס מאשר למשדר חדשות.
ובכל מקרה, קטעי ארכיון של ביידן כושל בלשונו, משעשעים ככל שיהיו לחובבי סלפסטיק גריאטרי, אינם חדשות - ובהחלט אינם חשובים יותר מדיווח על מותם של שני חטופים בשבי. בהמשך הייתה גם כתבת פרופיל נרחבת על קמלה האריס, כולל חיקויים שלה לחמותה היהודיה. בהחלט חשוב. היו תגובות מהצד הרפובליקני שקראו לביידן להתפטר, סקרי דעת קהל בארה"ב שמעידים על שינוי מגמה ועוד ועוד - העיקר לא להגיע לדבר על החטופים.
יש מי שיטען שלדווח על רעידת האדמה בפוליטיקה האמריקנית זה נושא לא פחות חשוב מאשר לדווח על מוות טראגי של החטופים. יכול להיות. יכול להיות שזו החלטת עריכה לגיטימית. בואו נזרום. אלא שהפארסה לא נגמרה כאן. אחרי כל הסקירה הארוכה של פרישת ביידן והסברים מקיפים על שיטת בחירת המועמד בוועידה הדמוקרטית, הגיע הרגע הביזארי באמת בו בערוץ 14 דיווחו על פרישתו של לינדון ג'ונסון מהמירוץ לנשיאות ארה"ב.
למי שפחות חזק בהיסטוריה אמריקנית נזכיר שמדובר באירוע שקרה לפני 56 שנים. ערוץ 14 לא הסתפק בדיווח על כך שההיסטוריה חוזרת, אלא הקרין לצופיו את נאום הפרישה של ג'ונסון מ-1968. הדבר היחיד שדומה בין התקופה הזאת ל-1968 הוא שהפועל תל אביב בכדורסל הייתה אז, כמו היום, הקבוצה העשירה בישראל. פה זה נגמר. האם יש עדיין ויכוח שמדובר בניסיון נואש פשוט לדחות את הדיון בנושא החטופים באולפן?
למען הסר ספק, גם אחרי האייטמים הרבים והארוכים על ארה"ב, כולל קטעי הארכיון של לינדון ג'ונסון מהסיקסטיז, לא התחילו לדבר על החטופים אלא עברו לדיווח על המטוס החדש והיפה של ביבי (לא התעכבו על המחיר שלו, תראו איזה מטוס יפה יש לביבי!) ועל הנאום המרגש שהוא נתן לפני שהוא עלה למטוס, ואז קיבלו דיווח משני כתבים שונים של הערוץ שנמצאים בארה"ב כדי לסקר את הביקור "ההיסטורי", לטענת הערוץ, כאילו מעולם לא נחת ראש ממשלה ישראלי בוושינגטון.
נו, בטח תגידו, ואחרי האייטמים על הפוליטיקה האמריקנית ודיווח על הטיסה של ביבי הם בטח החליטו לעדכן את הצופים שלהם ששני חטופים מתו בשבי, נכון? אז התשובה היא כמובן: לא. בשלב הזה מגי טביבי שלחה אותי לבלוע כדור פראמין, כשעבר לדיווח על כך שבנוער הגבעות זועמים על הנסיעה של נתניהו לארה"ב ברקע הסנקציות של ביידן. אשכרה. דיווח של מוטי קסטל שמעניין 18 תושבי מאחזים בשומרון ועז היה חשוב יותר לעורכי המהדורה מאשר להתייחס לנושא שמעסיק את רוב אזרחי המדינה כבר תשעה חודשים. הייתה שם גם תגובה זועמת של איזה בחור בשם בצלאל סמוטריץ', שגם דבריו הנבובים כמובן חשובים יותר מבחינת ערוץ 14 מאשר לדווח על מוות של חטופים.
עזבו את הערכים העיתונאיים. איפה הלב שלכם לעזאזל? איך דיווח על זה שהוציאו איזו הודעה ממועצת יש"ע למוטי קסטל זה יותר חשוב בעיניכם מזה שעוד שתי משפחות היום קיבלו את הבשורה האיומה מכל? איך יכול להיות ששכחתם את רימון בוכשטב-קירשט, הגיבורה שריגשה את כולנו שסירבה לשתף פעולה עם התעמולה של חמאס, שהפכה אתמול רשמית לאלמנה. איך הסכמת לשתף עם זה פעולה מגי? איך לא זרקת את הליינאפ של המהדורה בפרצוף של העורך ודרשת לפתוח את המהדורה במילות ניחום למשפחות החטופים? מגי טביבי צריכה לחשוב היום במה היא בעצם טובה יותר מינון מגל? בעצם, לזכותו של ינון מגל אפשר להגיד שפעם הוא היה עיתונאי, והיום הוא מספיק כן כדי להודות שהוא כבר פשוט לא.
אנשי ערוץ 14 אוהבים להתבכיין ברשת על כך שלא מתייחסים אליהם כעיתונאים. רק אתמול בתכנית "הפטריוטים" יותם זמרי היגג על כך שערוץ 14 הוא הערוץ הכי הוגן כלפי משפחות החטופים. איזו בדיחה. אחרי ניסיון ההסתרה המביך של מותם של אלכס ויגב, עדיף שלא תדברו על הוגנות ועיתונאות. בעצם, עזבו להיות עיתונאים, בואו נתחיל מלהיות בני אדם. רוצים ללמוד איך עושים את זה נכון? מקום טוב להתחיל זה בריאיון ששודר בדיוק באותה שעה בערוץ 13.