המאבק ברפורמה בתקצוב הקולנוע, שמבקש להעביר שר התרבות מיקי זוהר, המשיך היום עם שני צעדים שנקט הפורום הדוקומנטרי בישראל: מכתב חריף ששלח לשר זוהר, וסרטון מחאה נגד הרפורמה (צפו בסרטון - מעל). הצעדים האלה מופיעים לאחר דיון שהתקיים בשבוע שעבר בועדת החינוך והתרבות בכנסת ועסקה ברפורמה. "יצאנו מוטרדים מהוועדה", נמסר מהפורום הדוקומנטרי, "במהלך הדיון, שר התרבות והספורט מיקי זוהר עמד על דעתו שהקריטריון הכמעט יחיד שעל בסיסו ייקבע האם סרטים דוקומנטרים ראויים לתמיכה ציבורית הוא כמה כרטיסי קולנוע הם מכרו. הצלחה של סרט דוקומנטרי אינה יכולה להימדד על פי מכירת כרטיסים. היא צריכה להימדד על פי קריטריונים של אימפקט ציבורי, נתוני צפייה, הנגשה לקהל מגוון, חינוך, תרומה משמעותית לתיעוד היסטורי, מטען תרבותי ואיכות אמנותית".
"הרפורמה שמבקש שר התרבות לבצע בתחום תקציבי הקולנוע הולכת לפגוע באופן אנוש בקולנוע התיעודי בישראל - קולנוע מצליח, מגוון, רחב, שמקבל תהודה ציבורית רחבה ומקיים בצורה הטובה ביותר את מטרות חוק הקולנוע. כל שקל שמושקע בקולנוע תיעודי חוזר במאות מונים לציבור הישראלי. לשר יש מספר טענות שאינן מדויקות, ולמרות הבטחות לשינוי ותיקון הרפורמה - ולאחר שיחות רבות - בפועל הרפורמה לא תוקנה. חשוב לומר: אם הרפורמה תעבור כפי שהיא - היא תשמיד את הקולנוע התיעודי בישראל".
קולנוענים נגד מיקי זוהר בדיון סוער בכנסת | כל הפרטים
במכתב ששלח לשר זוהר, הגיב הפורום לשורה של טענות שהשמיע השר. הנה חלק מתגובותיו:
הטענה של השר זוהר: כסף ציבורי צריך להגיע בחזרה אל הציבור דרך הסרטים או אתם מפיקים סרטים שאף אחד לא רוצה לראות.
תגובת הפורום הדוקומנטרי: "העובדות: בדוקו הכסף הציבורי חוזר, ובענק! סרטי וסדרות הדוקו שמוקרנים בתאגיד, ביס ובהוט - זוכים להצלחה ענקית. גם במספרים. גם בתפוצה ובשיח הציבורי, גם באיכות אמנותית וגם בהשפעה ושינוי מציאות (אימפקט)". כדוגמא לכך הזכיר הפורום כמה מהיצירות שזכו להצלחה ויצרו שיח ציבורי, ובהן הסרטים "שלושתנו", "חידת שושני", "משהו פיקנטי", "המדרשיה", "המוחרם", "משפט הבנקאים", "רב הנסתר", "השיבה מהפלנטה האחרת"; והסדרות "טבריה מתחת לקו האדום" ו-"512".
הטענה של השר זוהר: "המספרים של הצופים שרוכשים כרטיס מביכים".
תגובת הפורום הדוקומנטרי: "העובדות: בתי הקולנוע, גם בחו"ל, כבר אינם מה שהיו פעם. אבל חלק גדול מסרטי הדוקו, מלבד הצלחתם בהקרנות בטלוויזיה ובדיגיטל, פועלים במרחב הישראלי במאות ואלפי הקרנות בשנה - בבתי ספר, במתנ"סים, באולמות קטנים, בבתי אבות, בספריות, בבתי סוהר, במפגשים באוניברסיטאות ולפעמים אפילו בחוץ בשטח. המפגשים האלה מלווים לרוב בשיחה / מפגשים עם היוצרים ואנשים נוספים, ויוצרים ערך תרבותי שמכפיל ומשלש את ההשקעה בסרטים עצמם. הרפורמה אינה מעניקה ניקוד מספק להקרנות מסוג זה ומתעלמת מהעובדה שאין בתי קולנוע בפריפריה. לכן היא תביא לכך שתקציבי הקולנוע יוסטו לטובת תושבי המרכז בלבד, מה שעומד בסתירה מוחלטת למטרות התמיכה הציבורית בתרבות ואמנות".
לצד זאת, הפורום מציין סרטים שבכל זאת הצליחו להביא לא מעט צופים לקולנוע ה"קלאסי", ובהם "אני לא" של תומר היימן שראו יותר מ-55 אלף צופים בקולנוע, "סרט בסנטר" שהביא יותר מעשרת אלפים אף שהקרנותיו נעצרו בעקבות המלחמה ו"השיבה מהפלנטה האחרת" שהביא מספר דומה. "בשורה התחתונה", ציין הפורום, "בשנת 2024, כשמודדים חשיפה לקהל, לא סופרים רק כרטיסי קולנוע אלא צפיות בכל המדיות (מה שנקרא עיוורון טכנולוגי). לדעתנו צריך לתת מקום מיוחד לקולנוע 'שמחזיר לציבור' בהקרנות, שיחות ומפגשים בכל רחבי הארץ".
הפורום ציין כדוגמא לכך את העובדה שבעקבות ה-7 באוקטובר, למרות שיוצרים מגויסים למילואים או פונו מבתיהם, רבים לקחו מצלמות ונסעו לתעד את הטבח, ושלושה סרטי תעודה ("#נובה", "זריחה שחורה" ו-"Screams Before Silence") הגיעו כבר למיליוני צופים בארץ ובעולם גם בלי למכור כרטיס קולנוע אחד. סרט נוסף, "חיילות של אף אחד" העוסק בתצפיתניות, שיצא לפני חודשיים, כבר הגיע למעל ל-283 אלף צפיות בארץ.
הטענה שר השר זוהר: אין פה מספיק גיוון וייצוג של אוכלוסיות שונות.
תגובת הפורום הדוקומנטרי: "העובדות: אין ספק שניתן לעשות עוד מאמץ כדי להביא יוצרים וקהלים מגוונים יותר לקחת חלק ביצירה ובצפייה של תוכן תיעודי, אבל כפי שניתן לראות גם ברשימה הקצרה פה, כבר היום הקולנוע התיעודי הוא אחד התחומים המגוונים ביותר בעולם התרבות ובכלל ביצירה הישראלית, אם לא המגוון ביניהם. גם גיוון מגדרי, גם גיוון אזורי, גם גיוון קהילתי. גם במגוון היוצרים והיוצרות, גם במגוון התכנים וגם במגוון הקהלים. וזה הולך ומשתפר".
הפורום מביא דוגמאות לסרטים שהוקרנו זה עתה בפסטיבלי דוקאביב וירושלים, מראים את הגיוון של הקולנוע התיעודי הישראלי ומוצגים בהקרנות טרום בכורה לאלפי צופים בארץ, ובהם "קו המים" - על המאבק סביב נחל האסי בעמק בית שאן, "הצדיק האחרון: שושלת אבחצירא" - על משפחתו של הבבא סאלי, "מלך הספרדים" - על הרב עובדיה יוסף, "מוות באום אל חיראן" - כיצד הפרקליטות טייחה לכאורה את מותם של שניים באום אל חיראן, "תמיכה מלאה" - סרט סביב החוויה הנשית בחנות חזיות, "הדונם של סבתא" - דוקו קומי על ירושה שמקבל קומיקאי תל אביבי בשומרון, "ספיר" - סיפורה של ספיר ברמן, שופטת הכדורגל הטרנסג'נדרית הראשונה.
"התיעוד הזה הוא הסיפור הישראלי", מסר הפורום, "הוא לא יכול ולא צריך להימדד על פי הקריטריון הצר של מכירת כרטיסים בבתי הקולנוע. במבט יותר רחב, סרטים על ענקי רוח וגיבורי תרבות כמו שהופקו פה בשנים האחרונות הם הנדבך המרכזי בהבניית הסיפור שלנו, חינוך הדורות הבאים ושל השפה שלנו".
"ומילה על סרטים פוליטיים", הוסיפו בפורום. "לצד סרטים שהם הצלחות מסחריות וסרטים שמאירים את חלקיה של החברה הישראלית, סרטים פוליטיים חשוב שיעשו. הם מתארים חלק מהפסיפס שמרכיב את החברה הישראלית ואת הקונפליקטים שמלווים אותה, ומאפשרים לה לנהל את המחלוקות שבה בצורה מיטבית ולא לטאטא אותן מתחת לשטיח. ובכלל, חברה פתוחה ודמוקרטית מן הראוי לה שתקשיב לכל הקולות, גם אלה שלא נוחים לממשלה כזו או אחרת. זהו אחד מסודות כוחה של החברה הישראלית. לסיכום, אנחנו קוראים לשר זוהר לתקן את הרפורמה בשיתוף היוצרים באופן שמטפח את הדוקו ובאופן שישקף את העקרונות והנתונים במסמך זה. נשמח לספק נתונים רחבים יותר בהתאם לדרישה".