איך נפרדים מדייר שבכלל לא שמתם לב שנכנס לבית? איך מסכמים את התקופה? מה מספרים עליו? זה קצת כמו להספיד קרוב משפחה שלא הכרתם מעולם וראיתם רק באלבומים, גם התקופה של איציק עמרם בבית הותירה אותי עם מלא שאלות פתוחות. איזה מין דייר איציק היה יכול להפוך להיות? אולי הוא היה יכול להיות אור קטן, לבנות סביבו חבורה של עושי דברו ולהשליט טרור פסיכולוגי? או שאולי הייתה בו הדר קטנה שמתערבת בכל סיטואציה ולא נמנעת מעימותים? אולי הוא היה יכול להוריד קצת את העומס מפרידה ולחלוק איתה שעות קבלה של שחנ"ש ב'פיצה'? לו רק משימת הפריז הייתה נמשכת עוד כמה ימים ייתכן ואיציק היה פשוט נתקע איתנו בתוכנית, קפוא כמו באג בשידור של ערוץ 26 ולא עוזב גם כשהעונה תסתיים. טוב, את התשובות לכל אלה (ועוד) כבר לא נדע אבל יש לי תחושה שהחיים בבית ימשיכו כהרגלם.
כמה כהרגלם? מסתבר שעידן ואמילי הם שוב א ט'ינג. הרי היה ברור שמרגע שעידן נחשף ללהיט "רוקדת בגשם" (הכי Cry Me A River של ג'סטין טימברלייק, כן?), הוא הבין שהוא פספס פה מערכת יחסים עם סטארית והוא יחזור לחיקה הצנום של אמילי קופר. ליבי ליבי עם העורכים שאחראים לקו העלילה הזה וצריכים לעבור על שעות של שיחות "אני אוהב/ת את מה שאת/ה מוציא/ה ממני/ה" ולקוות שלא הכניסו לתוכנית כבר חומרים שראינו בשבוע שעבר. טוב שיש לנו עדיין את שילה שמרחף בבית כענן שחור עם שיניים צחורות כשלג וכאילו מאיים על הזוגיות הזאת - כאילו מאיים כי מדובר בכאילו מערכת יחסים, הבנתם? - ומכניס איזשהו עניין. בלעדיו היינו נשארים עם התפלספויות רומנטיות משני אנשים שהדבר שהכי מרגש אותם זה סתם להביט בהשתקפות שלהם. לא מפתיע בכלל שהשינוי שעידן דיבר עליו הכי הרבה עם אמילי הוא הדרך שהיא גורמת לו להרגיש כלפי עצמו כי מדובר במופע חריג של נרקסיסזם ואהבה עצמית. כמו מישהו שהיה בסדנת ריברסינג אחת יותר מדי ונולד מחדש בדמות הגורו של עצמו. אלוהים, זה כל כך מעייף.
מי שעוד התעייפו השבוע הם עינב ודני שניסו לעשות מוב ולעבור מלהיות הסיידקיקים (של הדר ואור בהתאמה) לדמויות ראשיות. נתחיל בעינב שאחרי שנחשפה לנאום התוכחה שמיכל נתנה להדר באסיפת הדיירים, פתאום הבינה שהיא מקטינה את עצמה מול הדר ולא עומדת על שלה. בהתאם לערכי המותג שלה הגילוי הזה הוביל דבר ראשון לבכי ומשיכות באף. אחרי שסיימה עם הדמעות, עינב לקחה את הדר לשיחה בנסט - לא לפני שקיבלה שוב הקטנה מז'אנר "רגע מתוקה, אמא עסוקה פה במשהו חשוב יותר" מהדר - ושטחה בפניה את טענותיה. כמי שמריע להדר כבר יותר מחודש, קשה לומר שלא מדובר בבחורה שתלטנית אבל מה לעשות שהבית זקוק לטיפוסים כמוה כי אם היינו נותנים לעינב לנהל את התקציב יש סיכוי שהדיירים היו צריכים להתקיים מטישיו ופטל. כצפוי, השיחה בה עינב ניסתה להפוך לדמות בפניה עצמה הסתכמה בזה שהיא התנצלה בפני הדר על כך שביקרה אותה, בכתה (שוב) וחיבקה אותה ארוכות. אין כמו העצמה נשית.
גם דני, הזולנדר שאינו מודע לזולנדריותו, הרים את הראש כמו שאומרים וניסה לקרוא תיגר על ראש הארגון (אור). הכלל הכי חשוב של אור בבית זה נאמנות מוחלטת, אי שאילת שאלות ושנאה לאויבים משותפים. על כל אלה ועוד עבר דני השבוע כשהזמין את הדיירים לדבר איתו על כל דבר שמפריע להם בו וכפועל יוצא מצא את עצמו בשיחת נפש עם הדר באמצע הסלון. אור חג סביבם כמו אריה זקן שרואה גור צעיר וחטוב מנסה להשתלט על הלהקה שלו, הוא מלמל "מה רוצה החשש הזאת?" בלי שום סיבה הגיונית ונראה שהוא הולך ומאבד את זה. במקרה של דני נדמה שהמחסום הכי גדול שהוא נתקל בו הוא הפחד הפנימי שלו מאור כי למרות שתוכנית האמנציפציה שלו התקדמה כמתוכנן הוא בחר לחזור למקום היחיד שהוא מרגיש בו בטוח והוא המיטה שליד הבוס, שם הוא ואור מדברים ביחד על כמה כאב ראש עושה להם הילד המשותף (חיים).
בשקט בשקט יוסי הולך ומקבע את מעמדו כאחד הדיירים המוצלחים והמרגשים של העונה. נכון, יש בו קצת מן הסטייקיות (כלומר, מתהפך בהתאם לרוח שנושבת בבית) אבל מעבר לזה מדובר בבחור רגיש, חכם, עצמאי והרבה יותר ליברל ממה שהציגו לנו בתעודת הזהות שלו בה הוא דיבר ללא הרף על המאבק בין אשכנזים ומזרחים. השיחה שלו עם אמילי שהחליטה לנסות להיות מצחיקה דווקא על חשבון תעודת הבגרות שאין לו, הוכיחה שיוסי הוא אחלה מודל לחיקוי לצעירים שלא מוצאים את עצמם במסגרות הרגילות אבל יכולים להשתמש בכישורים אחרים כדי להפוך לסיפור הצלחה.
ואם כבר מדברים על סיפורי הצלחה בא לי לנפץ אחד - פרידה ודי-ג'יי. מי שמתחזקים את הרומן הלוהט של הבית, זה שכל הדיירים מתרכזים סביבו ונהנים להיכנס להם לתחתונים. שומעים? זה לא זה. צר לי אבל אחרי יותר מחודשיים בבית הבנתי את פרידה סופית - מדובר במקבילה האנושית לטריילר של סרט. יש לה מלא משפטים חזקים, כאלה שנכנסים מעולה לטיקטוק של 30 שניות ורגעים ויראליים שאפשר אחרי זה לשלוח בקבוצות ולהרים לה על כמה שהיא חכמה, רגישה ומיוחדת אבל האמת היא שככל שמביטים בה יותר (כלומר, ככל שהזמן שלה בתוכנית גדל) מבינים שאין שם שום דבר מעבר. בהתאם גם מערכת היחסים שלה עם די-ג'יי שארפ מיצתה את עצמה ברגע שהיא עברה משלב החיזורים לשלב הנישוקים, אין לאן לצמוח ואפשר לחזור לשיחות "מרתקות" של האם להיות מאוהב זה יותר מלאהוב או שבכלל ההיפך. התעייפתי.