הפיזמונאי, מגיש הרדיו ובמאי התיאטרון יובב כץ הלך הבוקר (שבת) לעולמו, בביתו. בן 88 היה במותו. לכץ היו כמה הישגים גדולים כפזמונאי החל מסוף שנות ה-60. "מלכות החרמון" של להקת פיקוד הצפון והסולן מוצי אביב, המוכר גם במילות הפתיחה שלו "כל המילים השמחות", זכה במקום הראשון המצעד השנתי של שנת תשכ"ח (1968). שירו "בתי את בוכה או צוחקת", המוכר בביצוע של חוה אלברשטיין, הפך לתיאור איקוני של המצב הביטחוני ביישובי גבול הצפון. לא פחות מהם מפורסם השיר "סיגל" שכתב לאריס סאן, שהיה לאחד מלהיטיו הגדולים.
"אבא היה בהוספיס בית. הוא היה כמה ימים ללא הכרה. היה לו כשל כלייתי ואי ספיקת לב", אומרת לוואלה תרבות שלומית כץ, בתו של יובב כץ. "אבא שלי היה אחד האנשים הכי ישרי דרך, רחומים ואנושיים שפגשתי. הוא תמיד מצא את האיזון בין להיות יוצר, לעשות עבודה אמנותית, זה דבר שמאוד הזין אותו - לבין נתינת מענה רגשי ואנושי לבני אדם אחרים. אני חושבת שתכניות הרדיו שלו, 'שנינו ביחד וכל אחד לחוד' ו'מועדון הלילה השלישי', היו מפעל חייו. הוא הצליח לגעת בכל כך הרבה בני אנשים בהתמסרות אין קץ. חוץ ממפעל החיים שלו ברדיו הוא היה במאי תיאטרון, כותב ופיזמונאי. אהב את ארץ ישראל בעמקי לבבו. הוא היה האבא הטוב שלי".
כץ נולד בפברואר 1936 בקיבוץ נען וגדל בו. הוא שירת בחיל השריון ולחם כקצין במבצע קדש. בשירותו הצבאי הכיר את כרמית, שלימים הפכה לאשתו. בשנת 1961 עזב עם משפחתו את קיבוץ נען ועבר לחבל הבשור, שם ניהל תחנת טרקטורים של הסוכנות היהודית. כשנתיים לאחר מכן עברו לאילת, בה הקים להקות הומור וסאטירה שאת תוכניותיהן כתב וביים, ביים הצגות וניהל את אגף התרבות המשותף לעירייה ולמועצת הפועלים. בשנת 1965 עבר לראשון לציון, החל ללמוד באוניברסיטת תל אביב בחוגים לתיאטרון ופילוסופיה ופעל כבמאי בתיאטרון הקהילתי.
במלחמת ששת הימים לחם כמפקד סיירת ג'יפים בסיני במסגרת אוגדת שרון. בעקבותיה החל לכתוב פזמונים, בהם כאמור הלהיטים "מלכות החרמון", "בתי את בוכה או צוחקת", "סיגל" ו"לאהוב את החיים". בשנת 1968 הוזמן לביים את להקת פיקוד דרום, שבה היה חבר בין היתר מתי כספי, בתוכניתה "זמר בדרום", כתב לה מערכונים ושירים.
בשנת 1969 התקבל לעבודה בקול ישראל כמפיק, עורך ומגיש, והוא חתום בין השאר על התכניות "אלה הם חייך", "מה דעתך", "רדיו-עשרה", "מועדון עשרה", "גל לסטודנט", "קרן אור אל קרן זווית" ו"פונדק הרוחות". בנוסף, ערך את התכניות "בירה ומצב רוח" בהנחיית יעקב אגמון ו"בין שישי לשבת" בהנחיית יצחק לבני. בשנת 1975 יצא עם משפחתו לשליחות ציונית בניו זילנד, שנמשכה כשנתיים. לאחר שחזר לארץ ולקול ישראל יצר את התכנית ששילבה ייעוץ פסיכולוגי ברדיו, בשידור חי, "שנינו יחד וכל אחד לחוד". בנוסף, יצר עם דלית אורמיאן את תכנית הרדיו "חלומות באספמיה". מאוחר יותר יצר את התוכנית "מועדון הלילה השלישי".
בשנות ה-90 למד מדעי ההתנהגות והוסמך כמגשר, וכן ביים והנחה קבוצות תיאטרון אימפרוביזציה. בשנת 2001 פרש לגמלאות מרשות השידור אך התבקש להמשיך ולשדר את תוכניותיו "שנינו יחד וכל אחד לחוד" ו"מועדון הלילה השלישי". בנוסף, הוא הרצה בחוגים לתקשורת של אוניברסיטת תל אביב והמרכז הבינתחומי הרצליה. ב-2015 התפרסם ספרו, "בתי את בוכה או צוחקת", בהוצאת אופיר ביכורים.
כץ הותיר אחריו שתי בנות, שישה נכדים וחמישה נינים