המרכיב הכי חשוב בחוויה של מלון הוא הזמניות שלה. אנחנו עוזבים את השגרה השוחקת לתקופה קצרה שבה מישהו אחר צריך לדאוג (לכאורה לפחות) להחליף סדינים, לכבס, לבשל ולנקות בעודנו חיים לרגע את הפנטזיה של הילדות: מקסימום זכויות עם כמעט אפס אחריות. העניין הוא שככל שהשהייה מתארכת, היתרונות הולכים והופכים לחסרונות: המגורים הצפופים, האוכל המונוטוני, תחושת הריחוק מהבית ומכל מה שהופך אותו למקום החמים והמזמין שמלון לעולם לא יכול להיות. כפי שישראלים רבים גילו השנה למרבה הצער, מלון לטווח ארוך מדי הוא הכל מלבד נופש, רוגע ושלווה.
"ג'נטלמן במוסקבה", המיני סדרה התקופתית של שואוטיים (שעלתה במקור באפריל וזמינה כעת לצפייה ביס והוט), מבססת את הרעיון שלה על הפערים האלה בחוויה של מלון. היא מבוססת על רב מכר באותו שם מאת אמור טאוולס מ-2016, ועלילתה מתחילה ב-1921. הרוזן אלכסנדר איליץ' רוסטוב (יואן מקגרגור), נצר למשפחת אצולה שהייתה מקורבת למשפחת הצאר, חוזר משהות של מספר שנים בפריז כדי לגלות שהפך לבוגד במולדתו.
המהפכה הבולשביקית שהתחוללה ארבע שנים קודם לכן, קמה על האצילים והמיוחסים, הורגת וכולאת בחמת זעם את כולם ומכחידה כל זכר לתרבות ולסגנון חייהם. אלא שהמקרה של רוסטוב מתגלה כבעייתי. הוא אמנם אציל קל דעת שלא עבד יום בחייו, אבל במשפטו מתגלה שהיה מעורב בכתיבת פואמה שהיוותה השראה רבה למנהיגי המהפכה. פתרון הביניים שנמצא הוא שרוסטוב יורשה לכלות את שארית ימיו במקום המגורים האחרון שלו, שהוא לגמרי במקרה מלון היוקרה מטרופול במוסקבה. רוסטוב מוזהר שאם רגלו תדרוך אל מחוץ למלון, הוא ימצא את מותו במהרה.
זוהי נקודת המוצא לסיפור שבו ההיסטוריה האישית של רוסטוב ממשיכה להתקיים בתוך המתחם היוקרתי שבו נכלא, בעוד ההיסטוריה של האומה ממשיכה לסעור בעולם החיצון. הכלי הסיפורי המעניין הזה הופך את רוסטוב לטראגי מעצם גורלו: מתהלך במיטב מחלצותיו בתוך פסאדת היוקרה של המלון, מקפיד בחומרה על התאמה של יינות מבציר ספציפי לכל מנה ועל כללי הנימוס בארוחה, בעודו נותר אחרון מבני המעמד שלו. דמות שאורחי המלון בוהים בה בסקרנות של חיה בסכנת הכחדה.
אלא שבאותה מידה, רוסטוב הוא גם בר מזל באופן יוצא דופן. הוא חי את חייו בתוך בועה של העולם הישן - המלון שומר על מעמדו בניגוד למרבית המוסדות של המשטר הקודם, בשל הרצון של בכירי המפלגה במקום לארח ולהתארח בו - כשמחוצה לו פירות המהפכה הגדולה מתגלים כסבל, רעב ורדיפה. ובעוד חלקים מהעלילה אכן עצובים וקשים כיאה לנסיבות, דמותו האופטימית והקלילה של רוסטוב מעניקה לסדרה תחושה שנעה בין הקומי לפלאי.
חלק ניכר מהקסם הזה נעוץ בהופעה הנהדרת של מקגרגור, שנושא על כתפיו את הסדרה כולה. רוסטוב שלו הוא פוץ חביב, משכיל וידען, אך גם שלומיאל שלא תמיד יודע לצאת מסיבוכים שאליהם נכנס. כך קורה כשאל המלון מגיעה אנה אורבנובה (מרי אליזבת ווינסטד הנפלאה, שהיא גם בת זוגו בחיים של מקגרגור, אותו הכירה ב"פארגו"), שחקנית עולה בתעשיית הקולנוע הקומוניסטית החדשה. רוסטוב המסוחרר מתקשה לקרוא את אופי היחסים שאורבנובה מבקשת לבנות איתו, תהליך שרק הולך ונבנה לאורך הסדרה.
כך קורה כשנינה בת התשע, אף היא נצר למשפחת אצילים שנכלאה במלון, מגבשת עם רוסטוב חברות בלתי צפויה, שהופכת למסע גילוי של סודות המלון הישן, ודרכו גם את סיפוריו וסודותיו של הרוזן עצמו. הדמויות האלה, קטנות וגדולות, שכוללות בעיקר אבל לא רק את צוות המלון ואורחיו הקבועים, הופכות את מה שהיו אמורים להיות חיי בדידות וקמילה איטיים, להזדמנות עבור רוסטוב להתחיל מחדש, להמציא את עצמו כאיש העולם החדש בלי שזכה לדרוך בו, רק בזכות מה שהוא לומד מהאנשים סביבו.
כל הסדרות השוות שעולות החודש בטלוויזיה
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
כמובן, לא כל מי שסובב את הרוזן הוא בעל כוונות טהורות, ובכך משאירה הסדרה כל העת את רכיב הסכנה שמרחף מעל רוסטוב ומי שהופכים ליקיריו. משחקת כל העת בין רצונו לפרוץ את קירות המלון שסוגר עליו, ובין המאבק לשמור על כבודו ואופיו גם כשהאיום אפילו במרחב הסטרילי והמצומצם הולך וגובר. בחלקים הללו, המותחים הנוגעים ללב, הסיפור הקטן שבלב "ג'נטלמן במוסקבה" מתגמל את צופיו על ההשקעה הרגשית ברוזן ובסובבים אותו.
עם זאת, קשה לומר שמדובר בהצלחה רציפה. אף שמדובר במיני סדרה בת שמונה פרקים, ניכר שכמות הפרקים עולה על כמות הסיפור שישנה להעביר כאן. וכך, בחלק מהמקרים, "ג'נטלמן במוסקבה" נוטה להיות גם מייגעת. זה נוגע בעיקר למפגשים ושיחות עם דמויות מעברו של הרוזן. מכיוון שהסדרה מתמסרת להצגת העולם מבעד לעיניו ואינה מראה בפועל את המתחולל מחוץ למלון, התוצאה היא תיאור במקום הצגה. דיבורים שמנסים לייצר עומק אבל רק מכבידים על הסדרה. חלקם גם חוזרים על עצמם מבלי לשפר את התוצאה.
בכלל, מכיוון שאלמנט הזמן כמעט לא מורגש בפועל (מלבד כתוביות יצירתיות וניסיונות לא בהכרח משכנעים "לבגר" את הדמויות עם השנים), הסדרה מתקשה לרתום את ההיסטוריה שמתחוללת מבחוץ לחלק ניכר מהעלילה. התוצאה היא מן מבזקים קטנים מהעבר, שבחלקם אף מניחים שדמויות כמו ברז'נייב וטרוצקי ידועות לכל ואין צורך להרחיב עליהן. נראה שמתישהו לאורך בניית התסריט ננטש הניסיון ללכוד את ההיסטוריה ככלי סיפורי, ונותרה מן פשרה לא יעילה של לספר מבלי להרגיש את השינוי.
ובכל זאת, על אף שהיא רחוקה מלהיות סדרת חובה, "ג'נטלמן במוסקבה" היא סיפור קטן, מרגש ונוגע ללב על הניסיון לשמור על מורשת בעולם שמנסה למחוק אותה. רוסטוב נאבק לא רק בהתקדמות האגרסיבית של ההיסטוריה, אלא גם בעצמו ובתפיסות העולם שבהן החזיק לאורך שנים. המסע הזה מוצלח בגלל האנושיות הגדולה שנושבת מהדמויות כולן, והופך סיפור על אפלה וסבל לכזה שמצליח להרגיש אופטימי ובלא מעט מקרים אפילו קליל.
"ג'נטלמן במוסקבה" זמינה במלואה ביס והוט, נקסט וסטינג טי-וי.