תחילת ספטמבר, המוסך של קיבוץ ניר עוז, עוטף עזה. המוסך הזה הוא הרבה יותר ממוסך. עד ל-7 באוקטובר הוא שימש לאורך השנים גם כמתחם תרבות מיוחד להופעות מוזיקה, שבו הופיעו בין השאר אלון אולארצ'יק, אביתר בנאי ואהוד בנאי - האחרון הפליא פעם בסיום דרמטי להופעה, כשנישא החוצה מהבמה על כף טרקטור. כעת, בפעם הראשונה מאז אותה שבת ארורה, מנגנים ושרים שוב במוסך שלא במסגרת טקסי הלוויות או אזכרות.
במקום התכנסו המוזיקאית נטע ברזילי וחברים בפרויקט של תמרי, המורכב ממוזיקאים מהעוטף מכפר הנוער למוזיקה "ביכורים" ונוצר להנצחתה של תמר (תמרי) קדם סימן טוב, שנרצחה עם בני משפתחתה בקיבוץ ניר עוז. המוזיקאים הצעירים, המקסימים והמוכשרים האלה, שהמוזיקה משמשת להם כמרפא אחרי התופת שעברו, נפגשו עם זוכת האירוויזיון כדי לצלם למצעד השנתי של וואלה וגלגלצ גרסת כיסוי מרטיטת לב ללהיט המתוק "שיר לנטע", שיצר ושר במקור ניר כנען (צפו בביצוע - מעל). השיר מוקדש לזכרם של תושבי הקיבוץ, לצוות המוסך ולתמרי. וכך, מצד אחד גרסת הכיסוי קשורה מאוד למציאות הקשה של העוטף, ומצד שני יש בשיר מידה של אסקפיזם, גם במילות האהבה שלו וגם בעיבוד הסמבה השמח, הקליל והקצבי.
זהו ביקורה הראשון של ברזילי באחד מיישובי עוטף עזה לאחר 7 באוקטובר. "ככל שהתקדמנו יותר בדרך לניר עוז, הלב התחיל לשקוע יותר ויותר לכיוון הבטן", היא אומרת מיד אחרי צילומי הביצוע ובטרם נצא לסיור המודרך והקשה בגן העדן של ניר עוז, שמחבלי החמאס הפכו לגיהנום. "זאת הייתה תחושה של בטן מתהפכת בהילוך איטי. הכל נהיה כבד והתיישב עליי מאוד חזק. בקושי הצלחתי לצאת מהרכב. האווירה היא כל כך כבדה", היא אומרת, ומוסיפה כי "הפרויקט של תמרי" לדעתה מהווה חלק מתהליך ההחלמה של המוזיקאים מהעוטף שמשתתפים בו: "אני רואה אסופה של תלמידים מדהימים ומדריכים נדירים ומוזיקאים פשוט מצוינים ומעולים, שנפגעו קשה - והמוזיקה היא מזור ותרפיה עבורם".
הייתה לך התלבטות או חשש מסוים אם לבצע שיר אהבה, שמילותיו לא קשורות למלחמה ועיבודו וביצועו קצביים ושמחים - דווקא כאן, בניר עוז, שעבר את הטבח הנורא?
"זה באמת מורכב. זה לא היה קל לעשות את זה. זה לא קל לשבת פה ולנגן ככה. זה הרגיש קשה - אבל גם טבעי. זה היה כמו להעביר אש בגשם. זה קשה, אבל אש חייבת להיות. כמו בכל דבר היום, יש חשש מאוד גדול להתקדם ולגעת בדברים. אחד הנגנים אמר 'זה כמו לשתול פרחים באדמה חרוכה'. כשאתה נכנס לפה זה כל כך מפחיד ואתה מרגיש את החושך משתלט. זה הרגיש מאוד מפחיד אבל גם מאוד טבעי לעשות את זה. בכולנו יש עצב בלתי נגמר. אם אנחנו רוצים להמשיך ולחיות ולשרוד את הדבר הזה ולהחזיק את המקום הזה מבלי שיתפרק, אני חושבת שאנחנו צריכים לחיות לצד זה וגם להרים את האווירה. אנחנו לא נשרוד אם לא נעשה את זה. תמרי, שנרצחה עם המשפחה שלה בניר עוז, הקימה את הפרויקט הזה שמייצר כל כך הרבה אור. המקום הזה כל כך חשוך כרגע. לטעת בו אור הרגיש כמו דבר גדול, בייחוד כשזה נעשה עם האנשים שצריכים את זה. זה שיר אהבה ואנחנו בסופו של דבר אנשים שצריכים לאהוב. לא הגעתי לפה לבד אלא עם חברי הקהילה שהרגישו שזה נכון להם לעשות את זה".
עוד לא הצבעתם למצעד השנתי של וואלה וגלגלצ? הצביעו מהר כי אלו ימים אחרונים להצבעה - ואולי אפילו תזכו בפרס שווה: כרטיסים זוגיים לשנה של הופעות במועדוני זאפה.
"ישבתי במעגל והחזקתי ידיים עם חברי הקהילה פה, מוזיקאים מצטיינים, וביצענו את 'שיר לנטע' שלקחנו לכיוון מוזיקת סמבה וזה הרגיש כמו להפיץ אור במקום שחשוך בו. אור על פני חושך", מוסיפה ברזילי. "זה לא אסקפיזם על פני התחברות, לא בריחה על פני התמודדות. גם זאת דרך התמודדות. זאת הדרך שלהם ושלי להתמודד עם הדבר הזה. אני אומרת לעצמי כל הזמן את המשפט: אם אנחנו לא נתעסק בהחלמה, לצד האירוע המתגלגל הזה, אם אנחנו לא נתעסק בלהעצים את עצמנו ולהעצים את הכישרונות המדהימים שיש פה כרגע - זה יהיה עוד יותר אכזרי. צריך להתעסק בהחלמה, דווקא עכשיו, דווקא איתם ודווקא פה. אם לא נתעסק בהחלמה, לא יהיה לחטופים שלנו לאן לחזור, הם יחזרו למקום הרבה יותר שחור".
כחודש לאחר ה-7 באוקטובר הקליטה ברזילי חידוש מצמרר לשיר "נערי שובה אליי" שביצעה במקור מרגלית צנעני, ביחד עם המתופף שלה שליווה אותה בהופעות רבות, תובל חיים - אחיו של יותם חיים, שנחטף מביתו בכפר עזה. השיר יצא בטרם יותם נהרג בשוגג על ידי צה"ל. ברזילי סיפרה אז שלאחר שנודע להם שיותם נחטף הם התכנסו בביתו למה שהגדירה כ"ניגון של תקווה", התחילה לזמזם את "נערי שובה אליי" ואמרה כי אמו איריס "התפרקה למשמע המילים שמקבלות משמעות שונה לחלוטין". ברזילי מוסיפה כעת כי "אם 'שיר לנטע' כביכול לא מתקשר כל כך למצב בתוכן שלו, השיר 'נערי שובה אליי' קשור למצב, עשיתי אותו ביחד עם תובל המתופף שלי. אספנו עבור יותם, שגם היה מתופף, את המתופפים הבכירים בישראל, שישבו מאחורי ללא התופים שלהם. אי אפשר כמערכת אנושית לשרוד כשהכל כל כך שחור באופן טוטאלי. מה שעשינו ב'שיר לנטע' היה גם ער וגם נוכח וגם שמח וגם מכיר וגם נאבק".
שרת את גרסת הכיסוי ל"נערי שובה אליי" חודש אחרי טבח ה-7 באוקטובר. עוד רגע ימלאו שנה למלחמה, ועדיין לא שבו אלינו 101 חטופים וחטופות, עשרות מהם כבר אינם חיים.
"מילים כמו 'מרסק' ו'שובר את הלב' כבר מרגישות לי שחוקות. חבר טוב שלי אמר לי מילים שמהדהדות בי חזק: גודל ההפקרה של ה-7 באוקטובר לא משתווה לגודל ההפקרה שאחרי ה-7 באוקטובר. זה כל מה שאני מרגישה בקליפת אגוז, ואני מאוד מקווה שהמנהיגים שלנו יתעוררו. שפשוט יתעוררו".
לפני עשר שנים, תחת אש מבצע צוק איתן, הוקם כפר הנוער "ביכורים" על ידי תמר (תמרי) קדם סימן טוב, שגם ניהלה את הפנימיה בעודה בת 25 בלבד, שגיא דקל חן שליווה את הכפר בצד הלוגיסטי, ואחיו איתי דקל חן, שהיה אחראי על הצד המוזיקלי במוסד. "הרעיון היה ליצור הזדמנות למצוינות במוזיקה גם בפריפריה", מספר איתי.
הרבה מאנשי הכפר, או קרובים ממעגל ראשון לאנשי הכפר, נרצחו ונחטפו ב-7 באוקטובר ובמלחמת עזה. בשבת הארורה מחבלי החמאס רצחו בניר עוז את תמרי, בעלה ג'ון, בנותיהם שחר וארבל ובנם עומר. מחבלים גם חטפו את שגיא. אשתו ובנותיו ניצלו ובעודו בשבי, בדצמבר, אשתו אביטל הביאה לעולם את בתם השלישית. אמו, נעמית דקל-חן, נחטפה אך הצליחה לברוח ולהינצל לאחר שהעמידה פני מתה בדרך. אחיו, איתי דקל חן, גדל עם משפחתו בניר עוז וכיום חי ביישוב אחר בעוטף, זמרת, ולמזלו שהה ביום הטבח בירושלים אצל ההורים של אשתו. "ככל שאנחנו יודעים, שגיא פצוע - אבל עדיין איתנו", אומר איתי, "הוא חטף כדור בכתף וכנראה גם הרגל שלו רוסקה והוא בילה חודשיים בבית חולים".
בנוסף לשגיא, חטופים בעזה גם יאיר הורן, טבח הכפר, ועופר קלדרון, אבא של בוגרי כפר "ביכורים". אביב אצילי, שפיקד על כיתת כוננות ב-7 באוקטובר ונרצח, הוא אבא של תלמיד אחר במוסד; אלכס דנציג, שנחטף ונרצח, הוא סבא של חניכת הכפר המוכשרת טליה דנציג; בנוסף, מי שהחליף את תמרי בניהול הפנימיה, יניב יצחק אורן, נהרג בחודש שעבר בעזה.
לזכרם של אנשי הכפר שנרצחו, חודשים ספורים לאחר הטבח, נולד הפרויקט של תמרי, שמורכב ממוזיקאים שחלקם היו חניכים בכפר לכל אורך שנותיו לצד מוזיקאים ששירתו בכפר כשירות לאומי. "הדבר הזה כמובן מרגש ומשמח ומחזק אותנו - והוא גם תרפיה בשבילנו", אומר איתי. "זה נותן לנו תירוץ להיות ביחד ולעבד את האירוע הזה". הפרויקט הוציא בין השאר גרסת כיסוי מדהימה ל"מלאו אסמינו בר", לזכר מנהל פנימיית ביכורים יניב יצחק אורן, ולזכר אלכס דנציג, בביצוע נכדתו טליה דנציג ואלעד רומם; וכן גרסאות כיסוי ל"לו יהי" ו"יהיה טוב". המוזיקאים גם הקליטו שירים עם דניאל זמיר ועידן רייכל וכעת, כאמור, הקליטו את גרסת הכיסוי ל"שיר לנטע", שאיתי השתתף בעיבודה ובהפקתה וצולמה במוסך של ניר עוז.
גם חמישה מתוך שבעת עובדי המוסך בקיבוץ נרצחו על ידי מחבלי החמאס, ובהם יורם מצגר, ממייסדי ניר עוז שהיה גם איש המחסן והאדמיניסטרציה של המוסך. הוא נחטף עם אשתו תמר ב-7 באוקטובר מביתו. תמר הושבה לארץ במסגרת העסקה בנובמבר. יורם הוכרז כמת ביוני, גופתו הוחזקה בעזה וחולצה באוגוסט על ידי כוחות צה"ל ממנהרה בחאן יונס, ביחד עם גופותיהם של אלכס דנציג, אברהם מונדר, חיים פרי, יגב בוכשטב ונדב פופלוול.
במשרד ההנהלה של המוסך אני פוגש את ניר מצגר, בנו. "אבא שלי הכין את ארוחות הבוקר המפורסמות של המקום", אומר מצגר, "אני זוכר שישבנו ביחד, כל מי שעבד פה - אבא שלי, חיים פרי, יוסי סילברמן ואביב אצילי שהיה מנהל המוסך ונפל בקרב עם המחבלים ב-7 באוקטובר. ישבנו ודיברנו על הכול. היינו צוות קטן והאינטימיות בינינו הייתה גדולה. זה לא רק מקום עבודה, זאת גם משפחה קטנה. אפשר היה לעשות הכל, אפשר היה לעצבן אחד את השני, להצחיק אחד את השני, הכל קורה ואחר כך חוזרים לשגרה ולעבודה המשותפת. היה כיף. היתה תחושה של חופש ושל סביבה כמעט נטולת לחץ. אתה רב רק עם ברזלים - ולא עם אנשים".
"רוב הזמן ניר עוז היה גן עדן, מקום ירוק, פתוח, קיבוץ עם נוי מקסים ונוף נהדר ומרחבים פתוחים. מדי פעם היו פה קצת נגיעות בגיהנום - היו מבצעים וסבבים ותקופות קשות", מוסיף מצגר. "אבל תמיד הרגשנו בטוחים פה. 7 באוקטובר יוצר שבר מאוד גדול בתחושת הביטחון הזאת".
בבוקר השבת הארורה היה מצגר בביתו בקיבוץ עם משפחתו, בממ"ד סגור, כשנכנסו מחבלי החמאס. "המחבלים ניסו לפתוח את הדלת כמה פעמים. אשתי ואני הצלחנו להחזיק את הידית", נזכר מצגר. "היו לנו הרבה מאוד מזל שקבוצת המחבלים שנכנסה אלינו הייתה, כנראה, ברובה אזרחים בוזזים ומחבלים שהחליטו לא לירות בדלת ולא לשרוף את הבית. אצל השכנים זה לא היה ככה. הבתים שלהם שרופים מסביב. מצד אחד, היה לנו מזל. מצד שני, שני ההורים שלי נחטפו מפה. אבא שלי נרצח בשבי, ואחרי שהוחזרו שש הגופות הקודמות, קברנו אותו פה בניר עוז, בחודש שעבר. זאת המציאות שלנו היום".
הצילומים של הפרויקט בניר עוז, הקיבוץ שבו נתניהו עדיין לא ביקר מאז 7 באוקטובר, התקיימו בתחילת החודש, בבוקר השביתה הכללית במשק ולמחרת הפגנות הענק למען עסקה להחזרת החטופים, אחרי שבסוף אוגוסט נרצחו שישה מהם - הרש גולדברג-פולין, עדן ירושלמי, אורי דנינו, אלכס לובנוב, אלמוג סרוסי וכרמל גת. "הגיע הזמן שהציבור יתעורר", אומר מצגר, "אני בטוח שאפשר אחרת. אנחנו רואים שהלחץ הצבאי לא נותן את התוצאות שייחלו להן. חמאס לא נשבר תחתיו ולא משנה את עמדותיו והחטופים נרצחים. אני חושב שאנחנו יכולים להגן על עצמנו ולשמור על עצמנו בעתיד, גם במחיר העסקה, ולכן היא כל כך חשובה. יש 101 בני ערובה שמוחזקים בשבי החמאס, הרבה מהם כבר לא בחיים, אבל למי מהם שחי יש את הזכות להתאחד עם משפחתו, להשתקם. למשפחות של מי שכבר לא בחיים מגיעה הזכות להביא את יקיריהם לקבורה בישראל בצורה ראויה".
"זו זכות שאנחנו קיבלנו וזו חובה מוסרית של הממשלה שלנו. לא צריך להיות שום שיקול פוליטי. זאת חובה מוסרית ויהודית, היא כתובה במקורות וכתובה במגילת העצמאות וכתובה במסמכים יהודיים, דתיים או חילוניים שקשורים לחיים שלנו כאן בארץ ישראל ובערבות ההדדית שלנו. מי שמפקיר את העקרונות האלה - מפקיר את המדינה. הטענה המרכזית שלנו, משפחות החטופים, שזה נושא מוסרי, מהותי וערכי מהמעלה הראשונה, לא קשור לשמאל וימין או לדתיים וחילוניים. יש חטופים מכל קשת האזרחים בישראל. לכולם יש את הזכות שאנחנו נילחם עליהם. הממשלה הזאת היא לא לרוחנו, היא לא עושה מה שאנחנו דורשים ומצפים ממנה, היא לחלוטין לא ראויה לעם הזה. הקואליציה הזאת נוראית. אנחנו, האזרחים ולא הפוליטיקאים, צריכים למצוא את הדברים המשותפים בעם ואת הדרכים לייצר כאן מציאות חדשה, שגם תכפה על הפוליטיקאים לעשות את הדבר הנכון".
מצגר בחר להיות חלק מניסיון התקומה של ניר עוז. "זאת קלישאה - אבל החיים נמשכים", הוא אומר. "בנקודה מסוימת כל אחד צריך להחליט אם הוא חי את החיים מחדש או שהוא נשאר תקוע במקום. זה רגע מאוד משמעותי ולא פשוט, לכל בן אדם הוא מגיע בזמן שלו, אין פה נוסחה. אני לקחתי על עצמי את התפקיד במוסך ואני גם אחראי על תחום הצמיחה הדמוגרפית והקליטה בקיבוץ. הגעתי לניר עוז כדי לעבוד, להיות שותף בתקומה ובבנייה של המקום מחדש. כרגע נמצאים בניר עוז בודדים. לא באמת ניתן לגור במקום. אבל אני מאמין שיחזרו ויבואו אנשים למקום הזה".