האם לאדם שעשה מעשים נוראיים, שגרם את הסבל הקיצוני ביותר בסקאלה האנושית, מגיע למות? מבחינה מוסרית, רוב האנשים יסכימו שמדובר בעונש הולם למדי, אולם האם הקורבן קונה לעצמו את הזכות ליטול מהמתעלל את חייו? לפחות ברמה המשפטית התשובה לכך שלילית.
אלא שלתהיות הללו יש רובד נוסף - חומרת העונש. בעולם, וגם בישראל (המקרים של שוקי בסו שרוקן מחסנית על אביו ושל יונתן היילו, למשל) נוטים להפחית מעונשם של אנשים שהרגו בגלל התעללות. בסוף השבוע דווח בכלי התקשורת בארצות הברית כי מערכת המשפט של קליפורניה בוחנת אפשרות למשפט חוזר לאחים לייל ואריק מננדז, שרצחו את הוריהם ב-1989. העובדה שעשו זאת אינה מוטלת בספק, השאלה היא המניע. האחים נידונו לשני מאסרי עולם כל אחד בשל הרצח, אולם מסמך חדש שהוגש עשוי להוביל לכך שהטענה לפיה עברו התעללות מינית מצד אביהם תימצא קבילה, מה שיכול להוביל לשחרורם. גם אם רשמית לא תמצאו גרסה המאשרת זאת, ייתכן מאוד של"מפלצות: הסיפור של לייל ואריק מננדז", הסדרה של ריאן מרפי ואיאן ברנאן שעלתה לפני כשבועיים בנטפליקס יש קשר לבחינה המחודשת של התיק.
הסיפור של לייל ואריק מננדז הוא החלק השני באנתולוגיית "מפלצת", לאחר שלפני שנתיים בדיוק עלתה בנטפליקס הסדרה על ג'פרי דאהמר. בין המקרים אין כל קשר למעט התקופה המקבילה שבה התרחשו, סוף שנות ה-80 ותחילת ה-90, אולם מרפי בחר, בעבודתו האחרונה בחוזה 300 המיליון דולר עם הרשת, להמר על סוג של המשך.
קשה להימנע מהשוואה בין שתי היצירות, מה שגורם לסיפור של המננדזים להיראות קטן יותר והרבה פחות אטרקטיבי. הסיבה העיקרית היא שסוציופת קניבל שרצח, ביתר ואכל את קורבנותיו מול שני צעירים שירו באקט חד פעמי בהורים שלהם זה פשוט לא כוחות. ועדיין, גם אם מנטרלים את סיפור המסגרת ונמנעים מהניסיונות להקביל, מקבלים מוצר נחות יותר - והוא קשור בעיקר למרפי.
ב"דאהמר" מרפי חדל באופן חד פעמי מהמנהג שלו לסטות לפנטזיה הפרוורטית שהפכה לסימן ההיכר שלו, על אף שבשל שרשרת האירועים שקרתה במציאות, דווקא שם הייתה לו הזדמנות להגשים אותה במלואה. זו הייתה סדרה שבה הלך נגד עקרונותיו הרגילים, הכוללים דמויות מוקצנות, בריחה מהמציאות למחוזות הזויים ובעיקר סטיות בשלל גוונים. מעבר לכך שהפרק הראשון היה אחת מאפיזודות האימה הטובות ביותר שנראו בנטפליקס ואולי בטלוויזיה בכלל, כל מרכיב שם היה כל כך אמין, עד שיכולת להריח דרך המסך את צחנת הגופות שהגיעה לאפה של השכנה גלנדה קליבלנד.
בסיפור על המננדזים חזר מרפי לכל מה שאפיין אותו מאז ומעולם, לטוב ולרע: הצבעים הבוהקים שמשווים לעתים אווירה של מיוזיקל מהפיפטיז, סטייה מהנרטיב המציאותי ובעיקר פורנוגרפיה ויזואלית ומילולית. באחד הפרקים אריק מגולל בפירוט את עברו, וניכר שמרפי נהנה לחטט בתיאורים הללו, עד שהפרק כולו הופך למלל ארוך ובלתי לעיס. ככלל, על פי החוקה הבלתי כתובה של נטפליקס, כל סדרה תימרח ב-50 עד 100 אחוז יותר מאורכה הנחוץ, וב"מפלצות" זה מורגש במיוחד. בתפריט: שלושה-ארבעה שחזורים לכל מקרה (כמה פעמים אפשר לראות את האבא מכריז שינשל אותם מהירושה?), שלא לדבר על סיפור צד מיותר וחסר פואנטה, שבמרכזו העיתונאי החוקר דומיניק דאן (ניית'ן ליין), שבתו, כוכבת הסרט "פולטרגייסט", נרצחה ב-1982 בידי בן זוגה הקנאי.
כל הסדרות השוות שעולות החודש בטלוויזיה
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
כל אלה בטלים בשישים לעומת הקושי המרכזי ב"מפלצות" - איכות המשחק הבינונית עד ירודה. ניקולאס אלכסנדר צ'אבז (לייל) וקופר קוך (אריק) דומים פיזית באופן מעורר השתאות לאחים מננדז המקוריים, אבל ברמת המשחק שניהם מוגזמים ולא מעוררים אמינות, במיוחד קוך המלודרמטי שבוכה ברוב הסדרה ודמעותיו לא מותירות שום חותם. ניית'ן ליין כדאן סובל מתיאטרליות יתר, וארי גריינור בתפקיד עורכת הדין לזלי אברמסון בכלל נותנת תצוגה מחפירה. מי שמתבלטים מעל הבינוניות הם חבייר בארדם הסוחף כהרגלו וקלואי סביני הנפלאה, אבל בהיותם שחקני משנה אין להם את הכלים להרים את הסדרה.
האם לוותר או לראות? על אף חסרונותיה, "מפלצות" רחוקה מלהיות סדרה לא ראויה לצפייה. זו לא יצירת מופת, כמובן, אבל כן מצרך ראוי, במיוחד לאור הבצורת שפקדה את נטפליקס בשנה האחרונה. יתרונה הגדול טמון בכך שהיא מעלה את התהייה האם כל מה שצפינו בו היה בעצם כתב הגנה כוזב שמרפי עיצב במתכוון (כאמור, עד כה לא התגלתה הוכחה לכך ששני האחים נוצלו מינית), או שמא יש אמת בטענתם. כך או אחרת, האחים מננדז טוענים שהנרטיב שבנה מרפי לא תואם את המציאות, ואת הגרסה שלהם תוכלו כנראה לראות בדוקו שעולה ממש היום (שני) בנטפליקס.