בגלל שהקולנוע הישראלי הוא לא ממש תעשייה, מעולם לא היתה בו תרבות יציבה של סרטי המשך. נכון, בין שנות השבעים לתשעים ראינו המשכונים של "קוני למל", "אבא גנוב" ו"אסקימו לימון", כמובן, אבל אלה היוצאים מן הכלל שלא מעידים על הכלל. בהמשך, סרטי ההמשך של "מתחת לאף" ו"מאחורי הסורגים" נכשלו ונשכחו, ובשלושת העשורים האחרונים התופעה הזו פשוט נעלמה לחלוטין מן הנוף המקומי, בשעה שבהוליווד היא רק התחזקה. ככה זה כשגם שוברי הקופות אצלנו הם יצירות אינדי. לך תעשה המשכון ל"אפס ביחסי אנוש". במקום זה, נולד פה טרנד אחר: להפוך סרטים להצגות.
כתוצאה מכך, באופן מדהים למדי, בעשרים שנות כתיבה על קולנוע, מעולם לא יצא לי לכתוב על סרט המשך ישראלי. זאת, למעט יוצא דופן אחד בלבד - סדרת סרטי הילדים "ג'סטה".
עכשיו, כל זה מתחיל להשתנות. בקרוב יגיע ההמשכון של להיט הענק "לשחרר את שולי", וכבר עכשיו עולה "בחורים טובים 2". הסרט הקודם עלה לפני כשנתיים ומכר מאות אלפי כרטיסים. הוא החזיר את הצבע לפנים של הקולנוע הישראלי אחרי הקורונה, וגם זכה לשבחי המבקרים (כולל מאיתנו).
גם ההמשכון זוכה להצלחה מסחרית נאה, וגם הוא מקבל ביקורות טובות - אבל עם יד על הלב, מתי בפעם האחרונה היה סרט ישראלי שלא זכה לפרגון מן הביקורת המקומית?
כמו הסרט הקודם, גם זה עוסק בשידוכים בחברה החרדית. בדומה לו, גם הפעם עמד מאחורי המצלמה הבמאי המוכשר ארז תדמור, שגם כתב את התסריט עם חוה דיבון ויקי רייסנר (שגם הפיק), מי שבניגוד אליו מגיעים מן העולם הדתי. נראה שהם מעט הזדרזו, ובהתאם לכך התוצאה נראית מעט מרושלת. למען הגילוי הנאות אציין שאיני נמצא בארץ כעת וצפיתי ב"בחורים טובים 2" בלינק ולא על המסך הגדול, אבל כך היה גם בפעם הקודמת ואז זה לא פגע בהנאתי.
הסרט הקודם, כזכור, עקב אחר שידוך בין בחור אשכנזי ובחורה מזרחייה (עמית רהב וליאנה עיון). הפעם, מי שניצב במרכז הוא מי שעזר לגיבורים להשתדך בסיבוב הקודם - ברוך, שוב בגילומו של מאור שוויצר. בסרט הזה, הוא דואג סוף כל סוף לעצמו, ויש לו הרבה דאגות. הבחור טוב הלב מוצא עצמו בקונפליקט בין שתי בחורות - את האחת מגלמת עומר נודלמן, בתפקידה הקולנועי הגדול הראשון, ואת השנייה ניב סולטן, שהיא לא אחרת מאשר זוגתו של השחקן במציאות. השניים לא מתרגמים למסך את הכימיה המחשמלת שקיימת ביניהם בחיים.
גם גיבורי הפרק הקודם עוד פה, אבל עברו לשולי התמונה. אחת מעלילות המשנה מתאר את ההכנות לחתונה שלהם, ובעיקר ואת הקונפליקטים שנוצרים כתוצאה מן המפגש בין המשפחות ובין העדות. נחשו מה קורה? נכון, במהלך ארוחה משפחתית נכנס לאשכנתוז חריף לעין, מה שמחייב אותו למהר לכיור כדי לשפוך מים על האזור הרגיש. יש גם עוד כל מיני בדיחות מהסוג שכבר ראינו אלף פעם בסרטי בורקס אחרים, כולל ב"בחורים טובים" הקודם. זה לא סרט ישראלי אם מישהו רץ לשירותים בגלל חריף.
נוסף לכך, יש בסרט עוד אינספור קווי עלילה. "בחורים טובים 2" הולך על השיטה של סרטי המשך הוליוודיים בימינו: הוא לוקח את המבנה של הסרט הראשון, שבו הכל היה במקום הנכון, ומוסיף לו עוד ועוד - עוד עלילות משנה, עוד דמויות, עוד תבלינים, מה שתרצו. הסרט נפתח עם מחווה ל"ביג לבובסקי" ומסתיים במחווה ל"חגיגה בסנוקר", ובתווך פוגשים המון שחקנים מוכרים והמון פרצופים שמכירים פחות כשחקנים ויותר כדמויות במדורי סלבס. נוסף לכל השמות שציינו מופיעים כאן גם ריימונד אמסלם, רועי אסף, נטע שפילגמן, נועם אימבר ומי לא. הכל זוהר ונוצץ אבל אם מעמיסים כל כך הרבה מרכיבים על פיתה, ברור שהיא מתפרקת.
כמו הסרט הקודם, ערכי ההפקה גבוהים מאוד - "בחורים טובים 2" הוא ההיפך מחלטורה. סער מזרחי החליף את רואי רוט כצלם וגם העבודה שלו קולנועית להפליא. הבימוי של ארז תדמור גם כן מיומן כרגיל. אך הקומדיה ממוחזרת והדרמה מנומנמת, ובתנאים כאלה גם לרומנטיקה קשה לפרוח. בתוך העומס, הדמויות מתקשות להתפתח. הדמות החלשה ביותר היא בעיני זו של ערבי המחמד של סדרת הלהיטים הזו - טבח ערבי בשם אחמד (אי אפשר להמציא את הדברים האלה). כמו בפעם הקודמת, גם כאן מגלם אותו הייתאם עומרי בתפקיד שקטן על כישוריו. תפקידו הוא לחלוק את חוכמת החיים שלו עם היהודים באמצעות מבחר קלישאות שגם הן נטחנו עד דק בקולנוע ישראלי של פעם.
הסרט אולי חושב שיש כאן מסר מעורר השראה על דו-קיום, וזו בדיוק הבעיה של השמאל-מרכז המקומי: שהוא מרדד ערבים למשבצת של עובדי מטבח עם צ'יזבטים בשרוול ואז עוד מתפלא שהאו"ם לא מחלק לו פרס.
כל המעורבים בסרט ידענים, מבינים ומיומנים, ולכן כמה מן ההחלטות שלהם נראות לי משונות ואולי תולדה של חופזה. זה מן הסתם אלף-בית, לפחות בעלילה קונבנציונלית, שכל דמות צריכה לקבל את סגירת המעגל שלה - אבל דמות משמעותית נעלמת פה בשלב מוקדם מדי ובצורה לא מספקת. ברגעי הסיום, הקלוז-אפ השלישי מהסוף הוא דווקא של אחת הדמויות הפחות חשובות, וגם המוזיקה לא תואמת את האווירה. אלה כמובן רק טענות על קצה המזלג. אין לי כוונה לגבש כתב תביעה עמוס בראיות נגד להיט שבסך הכל עושה טוב לתעשייה ולחברה המקומית.
לא אלך סחור סחור: "בחורים טובים 2" איכזב אותי, ובכל זאת נציין שני דברים לטובה. קודם כל, מעבר לרעיון הנדוש של כור ההיתוך בין העדות, סדרת הסרטים הזו מציגה גם מסר נדוש פחות בקולנוע הישראלי - סובלנות והכלה כלפי בעלי מוגבלויות. בסרט הקודם זה היה עיוורון, וכאן אלה מוגבלויות אחרות. הסרט מתמודד איתן בצורה יפה, עדינה ומעוררת השראה. כל הכבוד.
המעלה השנייה היא הבמה שניתנת כאן לתפקיד הפריצה של עומר נודלמן, ועוד איזו פריצה. אמנם זה תפקיד קטן מדי, אבל היא מגלה בו נוכחות קולנועית ופוטוגניות ברמה בינלאומית נדירה. הקסם שהיא מביאה למסך משתווה לאיכויות שמביאות אליו כוכבות כמו סידני סוויני ופלורנס פיו, ממש כך. אילולא החרם הגלובלי על ישראל, היינו אומרים שהיא חייבת לטוס בהקדם להוליווד ולמצוא לה את הסוכנות שתהפוך אותה לגל גדות הבאה. בינתיים, נסתפק בזה שתככב ב"בחורים טובים 3".