הדבר שהכי חשוב לזכור בכל הנוגע לטאלנטים הגדולים של ערוץ 14 ושות' זה שאין להם אלוהים. כן, כולל אלה עם הכיפה על הראש. אפשר לפזז באולפנים את "השם יתברך תמיד אוהב אותי" ועדיין לא להאמין בכלום. אפשר לשמור שבת, לפחד מחזירים ולהניח תפילין - ועדיין להיות הכי רחוקים מאהבת ישראל. פעם זו הייתה תופעה מפתיעה, היום זה כבר ברירת המחדל.
אגב, גם הסגידה שלהם לעגל הזהב המודרני מקיסריה מגיעה לא פעם ממקום תועלתני נטו. להתחנף לראש הממשלה (ועוד יותר לאשתו) זה תנאי כניסה לכלי תקשורת מסוימים. חלק מהאנשים שאתם רואים על המסך של ערוץ 14 לא היו מתקבלים לאף כלי תקשורת אחר. דוגמה קלה היא מוטי קסטל. אם לא היה רודף אחרי בנימין נתניהו בקמפיין של 2019 וצורח "אדוני ראש הממשלה! זכינו להיות בדור שלך! זכינו! זכינו!!!" ספק אם היה הופך לאחד מכוכבי ערוץ 14.
יש כמובן גם יוצאים מן הכלל. ינון מגל, למשל, הוא כוכב טלוויזיה אמיתי. לא מן הנמנע שיום אחד הוא יתפתה לאיזו הצעה כספית גבוהה מאחד מערוצי המיינסטרים, ויגיע להנחות גרסת פרווה של "הפטריוטים" עם פאנל מאוזן יותר (איך אוהבים פאנלים מאוזנים בערוצים מסוימים!). להבדיל גם עמית סגל, שלא פעם קוראים לו "לעבור לערוץ 14" לא צריך לעשות את המעבר הבזוי הזה. מאחורי האידיאולוגיה המוצקת יש כישרון עיתונאי אמיתי.
ויש את יותם זמרי. כוכב מסוג אחר. בתחילת המלחמה הגיע ינון מגל לאולפן וואלה והתראיין לדוד ורטהיים. הוא נשאל לגבי מי הכישרון הכי גדול בערוץ מלבדו, ואחרי לבטים אמיתיים או מלאכותיים הוא נקב בשמו של זמרי. זה לא מקרי. יותם זמרי הוא לא הדמות האמונית-משיחיסטית הקלאסית. הוא חילוני, אינטליגנטי, נכד ללוחם פלמ"ח, אשתו חוקרת מוח, אחיו איש תיאטרון.
היתרון הגדול האמיתי של זמרי על חבריו לפאנל ולערוץ בכלל הוא לא רק ההומור והשנינות, אלא הניסיון המוצלח שלו בהובלת קמפיינים כקופירייטר. זאת דווקא הסיבה שצריך לקחת אותו כל כך ברצינות, ברגעים שהוא לא מנסה להצחיק. הקמפיין החדש שלו נוגע למעצר של אלי פלדשטיין, דובר ראש הממשלה, החשוד בניסיון להשפיע על עסקת החטופים.
כמו יתר חבריו לערוץ, זמרי החליט להסיט את הדיון מעצם העבירות המיוחסות לפלדשטיין. חשדות שמציבות באור לא מחמיא במיוחד את נתניהו, בלשון המעטה. אלא שאם בעבר הביביסטים נהגו לזרוק את השעיר לעזאזל מתחת לגלגלי האוטובוס, זמרי החליט במקום לצאת נגד האוטובוס עצמו. הקמפיין התחיל בעמודי הסושיאל של זמרי, עבר לתכנית הרדיו שלו והגיע לבמה המרכזית של "הפטריוטים", כשמטרתו פשוטה: להכפיש את שירות הביטחון הכללי.
"אם הציעו לך הסכם עד מדינה, תחתום!", פנה זמרי לפלדשטיין בכל פלטפורמה אפשרית. "תחתום! הם יהרגו אותך, הם יהרגו אותך! הם יעשו הכל כדי שאתה לא תצא בחיים מהסיפור הזה. תחתום. אנחנו לא קונים את הזבל שלהם, תחתום ותציל את עצמך ותוציא את הצוואר שלך מהחבל שלהם, מדובר על מערכות מרושעות ונקמניות... יש פה מערכת נקמנית שמנסה לשלוט במידע. פיקוח נפש דוחה שב"כ. תחתום! תציל את עצמך. תוציא את הצוואר מהחבל שלהם".
העברת המסרים, החזרתיות, הפנייה לבנאדם אחד אך בעצם למחנה שלם - הכל נעשה בציניות נוראית. זה כמובן לא רק זמרי. כל אנשי הימין נשמעו אתמול כמו ועדת זכויות האדם של האו"ם, כשדיברו על תנאי הכליאה של אסירים ביטחוניים. אישה נהרגה מפגיעה ישירה של רקטה בצפון. אחרת נפגעה קשה ברמת גן, עיר מגוריו של זמרי. זה כמובן פחות חשוב מהעובדה שאלי פלדשטיין הוחזק בתא מעצר עם דוברי ערבית.
זה אירוני במיוחד כשזוכרים את כל המקרים בהם אנשי שמאל הזהירו שכל עוולות הכיבוש המוסריות יגיעו מהשטחים ויחדרו לשטחי ישראל. אלא שזמרי ושות' לא באמת מתעניינים בשיטות החקירה של שב"כ, אפילו כשהן מופנות כלפי חשודים ממוצא יהודי. הניסיון של ערוץ 14 לקעקע את שירות הביטחון הכללי כמשהו בין השטאזי לסקוריטטה לא מגיע במקרה. אחרי יואב גלנט, ראש השב"כ רונן בר הוא הדמון הגדול ביותר שאנשי נתניהו מנסים לטפול עליו את האשמה ב-7 באוקטובר. אם ההתנהלות העצמאית של בר לא עצבנה את משפחת נתניהו מספיק, הגיע הפרסום בעיתון הארץ אתמול שחשף כי נתניהו ביקש מהשב"כ חוות דעת שתאפשר לו לא להתייצב לעדותו בבית המשפט. שב"כ, ארגון עצמאי שלא מחלק פטורים ביטחוניים ללא סיבה, סירב. התוצאה: התייחסות לכל מערכת אכיפת החוק בישראל כמערכת נקמנית שהורגת חשודים.
השימוש בכלים דמוקרטיים כמו חופש הביטוי כדי לשקר, להסית ולפגוע במוסדות רשמיים של המדינה בשם איזו אידיאולוגיה מעולם לא הייתה לגיטימית. הניסיון השקוף לגרום לקהל הצופים של "הפטריוטים" לאבד אמון בכוחות הביטחון (צה"ל, שב"כ, מוסד) רק בגלל שאלה עסוקים בחטיבת עצים כבדים, וחלק מהשבבים עשויים לפגוע בראש הממשלה, היא מעבר לחרפה עיתונאית. מדובר בסכנה אמיתית לדמוקרטיה. הם יודעים את זה, וזו בדיוק הסיבה שהם עושים את זה.