לא חסרות סדרות שמבוססות על חיים של קומיקאים. מ"סיינפלד" ו"תרגיע" ועד "שנות ה-80", "רמזור" ו"החיים הם תקופה הקשה" החדשה יחסית של חנוך דאום, נדמה שכל האנשים המצחיקים האלה רק רוצים שנכיר את החיים שמאחורי הבמה. עוד לפני שלחצתי פליי על הפרק הראשון וככל שקראתי את הסיפור שמאחוריה, הבנתי ש"ילד רע", קומדיית הפשע שמבוססת (בין השאר) על חייו של דניאל חן ופרק הבכורה שלה עלה השבוע ב-HOT, היא סיפור אחר לגמרי.
בתמצית: למרות שגדל בתל אביב שנתפסת כפריבילגית, את גיל ההתבגרות שלו העביר חן בבית כלא לנוער בו שהו אסירים בגילאי 12 עד 18. האסימון - אל תזלזלו במטאפורה, האסירים כאן עדיין משתמשים בטלכרט - נפל סופית כשקראתי שחוץ מחן, שותפים ליצירה (בין היתר) גם רון לשם, מי שאחראי לסדרות מופת כמו "אופוריה", "תא גורדין" ו"שעת נעילה", והגר בן-אשר, שאחראית ליצירות עוכרות שלווה כמו "הנותנת" ו"נשים מתות מהלכות". בקיצור, ממש לא הצוות שהייתם מצפים למצוא מאחורי קומדיה ישראלית של צחוקים מתגלגלים - ואכן זה ממש לא מה שציפה לי.
"ילד רע" מתחילה בקטע מתוך מופע הסטנדאפ של חן על הבמה (כן, "סיינפלד" סטייל) אך מהר מאוד היא חוזרת אחורה לבן דמותו הטלוויזיוני - דין שיימן (גיא מנסטר), שאחרי שנים של יחסים מורכבים עם אימו היחידנית (נטע פלוטניק) שהתחילה לצאת עם בחור חדש (עודד מנסטר, אביו של גיא) מוצא את עצמו בכלא. דין נלקח למאסר כמעט היישר ממיטתו וכשלגופו מכנסיים בלבד. אם זה נשמע לכם דרמטי ולא ריאליסטי, "ילד רע" והאנשים שמאחוריה מבהירים כבר מהשניות הראשונות שלה שהסדרה אמנם מבוססת על אירועים אמיתיים אבל בוחנת כל העת את הקשר בין אמת ובדיה, ואפילו משלבת אנימציה וסצנות סוריאליסטיות לחלוטין. האם זאת הדרך שלה להטיל ספק בסיפורים שדין/חן מספר לנו על הילדות שלו או רק לתת הצצה למוח המיוחד של מי שהצליח להרים את עצמו מהתחלה קשה לפסגות אדירות? הסדרה לא נותנת לכך תשובה ברורה, אבל האמת היא שזה גם לא כל כך משנה.
גיא מנסטר שזהו עבורו תפקיד פריצה, כזה שנותן תחושה שעוד נראה הרבה ממנו בעתיד, עושה עבודה יוצאת דופן והופך את דין לאסיר הכי פחות צפוי בכלא. עם גופו הגרום ובייבי פייס, הוא נראה בתחילה כקורבן האולטימטיבי לאסירים הוותיקים אבל בזכות היכולת שלו להצחיק ולספר סיפורים הוא מוצא לעצמו במהירות בני ברית בדמות האנדרדוגים האחרים של הכלא כמו זורו (הבטמו פרדה המצוין) ונאחייסי (אמג'ד שווא המצוין לא פחות). מלבד האסירים, הוא נתקל גם בתחליפים לדמות האם שנטשה אותו, בתחילה זו מנהלת הכלא הקשוחה בעלת המניעים המפוקפקים בגילומה של לירז חממי שהחליפה את מדי החוקרת של "מנייאכ" במדי שירות בתי הסוהר ומוכיחה שוב איזו שחקנית משכנעת ומרגשת היא, ובהמשך אצל המדריכה בשיעור הדרמה בגילומה של בת-חן סבג שחסרה לי מאוד על המסך מאז "מטומטמת" שלה.
על הנייר, לשילוב בין קטעי סטנדאפ, ההווי של מאחורי הסורגים, ארגוני פשיעה בתוך הכלא וכמות היוצרים הגדולה (יש כאן ארבעה נוספים מלבד חן ולשם), יש פוטנציאל להפוך את "ילד רע" לסדרה עמוסה, מבולבלת ומפוספסת - אבל כמה כיף לגלות שהיא הכל חוץ מזה. שלושת הפרקים שנשלחו לביקורת, בני 40 דקות כל אחד, עוברים ברגע ובנשימה עצורה ומצליחים, למרות הדילוג בזמנים והמעבר בין סצנות קשות ומדממות (ראו הוזהרתם) למטופשות ומגוחכות, להיות סוחפים ומאוד מדויקים. קרדיט גדול על כך מגיע לבן-אשר שמביימת את הסדרה בצורה חכמה, נותנת לסצנות מסוימות זמן לנשום ולשחקנים שלה לזרוח, אבל אף פעם לא מתעכבת על רגעים מתים בשם הקולנועיות בלבד. אולי זאת דווקא הפרספקטיבה שלה, כבמאית שכבר עסקה בחייהן של אסירות עולם שממתינות להוצאה להורג, שמצליחה להכניס חיים לבית הכלא בצורה שלא ראינו עדיין על המסך הישראלי. העולם של "ילד רע" אמנם צבוע בגוונים מדכאים של ירוק ואפור אבל במקביל הוא גם מלא חיים ותשוקה, בהתאם לגילם של האסירים הצעירים שממלאים אותו.
מעל הכול זורחת הופעת המשחק עוצרת הנשימה של מנסטר הצעיר שמגלם את שיימן וראוי לכל פרס על התפקיד שלו. לכאורה ההבדל הפיזי בין מנסטר לבין חן המבוגר, שמופיע כאמור בקטעי סטנדאפ שנטווים בין הסצנות, היה אמור לשבור את האשליה שמדובר באותו האדם - אבל המשחק שלו כל כך מדויק, ומשתמש בצורה מופתית בפיזיות שלו עד שקשה להוריד ממנו את העיניים. קצת בדומה לתפקיד שגילם אור בן מלך ב"המדובב" הנהדרת, השילוב בין הפגיעות איתה הוא מגיע לבית הכלא יחד עם הצורך בנקמה על העוול שנעשה לו מותיר תחושה תמידית של מתח ורצון לראות מתי ובעיקר איך הוא יתפוצץ.
למרות שסדרות כמו "בני אור" ו"אינדל" כבר הציגו לנו את העולם הקשוח של הפשע הלא-מאורגן בישראל, "ילד רע" מצליחה לבסס את עצמה כחוויה ייחודית וכמעט חסרת תקדים בטלוויזיה שלנו. היא לא מתיישרת לפי החוקים של שום ז'אנר, לא מתנחמדת ולא מקלה על הצופים ובכל זאת קשה להוריד ממנה את העיניים. אם שאר פרקי העונה יעמדו בסטנדרטים של שלושת הראשונים יש סיכוי לא רע שהיא תיזכר כאחת הסדרות הטובות של השנה, ולא רק בישראל.