הדברים של איתי לוי ליובל היו כל כך מביכים, שאפילו רותם סלע זזה על הבמה באי נוחות

העונות האחרונות של "הכוכב הבא" מתנהלות בקצב מוזר למדי. יש המון פרקי אודישנים שמתמשכים לאיטם, ולאחריהם מגיע שלב התחרות - שאמור להיות הרבה יותר מעניין ומרגש, כי הרי כאן נמצאים הבסט אוף דה בסט - אך הוא מתומצת לחודש בלבד כדי להספיק לנהל קמפיין לבחירת השיר לאירוויזיון. אמש שודר הפרק הראשון בשלב זה, ובו פגשנו שוב שבעה זמרים וזמרות שעברו את סינון השופטים והגיעו עד לכאן. שלא במקרה, קיבלנו בפרק אחד כמה מהסיפורים הכי סוחטי דמעות של העונה: יובל רפאל, ניצולת הנובה בעלת הקול הגדול; אורי סבאן, שמתמודד עם גמגום קשה כשאינו שר; וכמובן, דניאל וייס, הטרובדור מקיבוץ בארי שהוריו נרצחו ב-7 באוקטובר.

כאילו שזה לא מספיק כדי להפוך כל ביקורת עניינית על ביצועי המתמודדים לכמעט בלתי אפשרית, בנבחרת יש גם מילואימניק מגולני (עידו מלכה), הריונית שבעלה במילואים בגולני (רננה), ומתמודדת שמשפחתה עלתה מצרפת (קלר). כל מה שחסר הוא דגל ישראל בחצי התורן על הבמה ואפשר לומר שאנחנו בריאליטי שירה שפוגש משדר זיכרון.

שולחן השופטים, שתודה לאלוהי החרבו דרבו לא כלל הפעם את נס וסטילה, היה במצב הרגיל של בכי היסטרי בהובלת קרן פלס ותחרות על הסופרלטיבים המוגזמים ביותר (תיקו בין איתי לוי ועדן חסון). קחו למשל את יובל רפאל המהממת, שאי אפשר לכתוב את שמה בלי להתרגש — הביצוע שלה ל-"All I Ask" של אדל היה בינוני במקרה הטוב, אך הביקורות כבר שלחו אותה לא רק לאירוויזיון אלא לתחרות האינטרגלקטית של כל היקומים. איתי לוי, שנראה שהתאהב בתפקיד הליצן, התחיל לשבח את יופיה (הלא מוטל בספק), אך המונולוג היה כל כך קרינג'י, שאפילו הציניות של רותם סלע לא הצליחה להציל את הרגע. עם כל ההערכה לאומץ, לכוח הנפשי ולקול של רפאל, מדובר באחד השירים הקשים של אדל, כזה שגם המבצעת המקורית מודה שהיא מתקשה לפעמים לבצע בלייב, ובהתאם, הביצוע לא היה טוב. כמובן שלא הופתעתי כשהשופטים היו עסוקים בלהרים לה, כי כמו שהובהר כבר בתחילת העונה - השנה לא באנו לנצח מוזיקלית, אלא להוציא לאירופה אצבע משולשת.

ואין אצבע משולשת גדולה יותר מאשר לשלוח את דניאל וייס, שהסיפור שלו הותיר גם אותי דומע בפרק האודישנים. בניגוד לרפאל המוכשרת אך הבוסרית, וייס הראה שיש לו לא רק קול, אלא גם ניסיון בימתי. הביצוע שלו ל-"Imagine" של ג'ון לנון היה נהדר ומדויק, ואפילו טוב יותר מהביצוע שלו ל"אני גיטרה" באודישן הראשון. האם השילוב של המוזיקה שלו והמראה ההיפי מתאים לזכייה באירוויזיון? בספק, אבל זה באמת לא משנה. העונה הזו מתמקדת יותר במלחמה ופחות בשירה. אם כבר מלחמה, קשה לפספס את האירוניה בכך שהביצוע הכי מדובר היה המנון אנטי-מלחמתי שנכתב בזמן מלחמת וייטנאם, הקורא לאחדות ולהנחת הנשק.

השבוע נפל דבר במוזיקה הישראלית — קורין אלאל הלכה לעולמה בגיל 69 אחרי מאבק הירואי בסרטן הלבלב. ברור לי שהפקת "הכוכב הבא" מצולמת מראש, אך אני מקווה שהמחווה לאלאל, שהסתכמה אמש בשקופית בפתיחת הפרק, לא תסתיים כאן. עם כל הביקורת על טדי הפקות, טמירה ירדני יודעת דבר או שניים על מייסדי הרוק הישראלי. בגלגול הקודם של התוכנית ("כוכב נולד") נהגו להקדיש פרקים שלמים לאמנים האלה. למרות שהדור הצעיר אולי לא מכיר את אלאל, אין ראויה ממנה לפרק שיוקדש לה בעונה הקרובה. אני ממש מקווה שאחד כזה כבר נמצא בהפקה.

עמית סגל נראה אתמול בראיון עם פרקליט המדינה לשעבר, משה לדור, כמו חתול ששמר על מפעל שלם של שמנת (בהשגחת בד"צ, כמובן). לדור התבטא מוקדם יותר באירוע "שבתרבות" בבאר שבע ואמר שטייסים שסיימו את שירות החובה לא צריכים להתנדב למילואים, על רקע חוקי ההפיכה המשטרית. קשה להגן על הדברים של לדור, שנאמרו מתוך דאגה אך יצאו מסורבלים ובעיקר בתזמון לא מוצלח. ההתנפלות של סגל הייתה צפויה והזכירה שוב שמי שהיה בעבר כתב החדשות המוביל של חדשות 12 נשמע היום בעיקר כמו דובר של לשכת ראש הממשלה. קשה להבין איך ממשלה שעובדת כל כך קשה לחוקק את חוק ההשתמטות של הסיעות החרדיות, מעיזה לתקוף מי שקורא לטייסים שלא להתנדב כמחאה. יש תחושה שעד לא מזמן גם עמית סגל היה חותם על זה, אבל הזמנים השתנו.