מכל ההרגלים המעצבנים ש"הכוכב הבא" הכניסה לחיינו ואיכשהו למדנו לחיות איתם, אפשר לציין את ההערות של השופטים והמנחים (בינינו, קו מטושטש במיוחד מפריד ביניהם) בזמן הביצועים של המתמודדים. מילא היה מדובר בהערות מחכימות או מעניינות במיוחד, אבל מדובר - ואלה רק מהתוכנית האחרונה - ברצף הערות שנלקחו מפרלמנט רחוב, כמו "ביצוע פגזי", "וואו, וואו, וואו" ו"הוא/היא הכי טוב.ה בתחרות" (שנאמר כמעט על כל מתמודד ומתמודדת). מתעלה על כולם, כמובן, השופטת שירי מימון, שכבר שנים "מפרגנת" בכך שהיא שרה בזמן הביצועים של המתמודדים. לא ברור אם זה עוזר לה לשמוע טוב יותר או פשוט הרגל מגונה של גניבת ספוטלייט, אבל צריך להגיד את האמת - זה מציק ומביך. ומילא הביצועים עצמם לא היו טובים מספיק, אבל העונה מלאה בכל כך הרבה מתמודדים טובים, אפילו בתוכנית אתמול שהייתה חלשה יחסית היו כמה ביצועים נהדרים, בראשם הביצוע של אביעד קליין ונתלי צפר ל-"You Are The Reason" של קאלום סקוט וליאונה לואיס. אני שם את כובע האיתי לוי שלי ואומר שהם ללא ספק שני הווקאליסטים הכי טובים העונה, גם אם שניהם לוקים באלמנט חשוב במיוחד - הכריזמה.
שיחות הסלון עם אסי ורותם ממשיכות להיות החלק הכי לוחץ ומעייף של העונה, ונראה שהוכנסו לתוכנית בכוח כדי שלא נשכח את הנוכחות של המנחים. מלבד ההזדמנות לבהות בכלב המהמם של רותם סלע, שעושה חשק לחפש את הכרית הכי פרוותית שיש לכם בבית ולהתחיל בסשן ליטופים, השיחות של המנחים הכי לוחצים בטלוויזיה עם המתמודדים הן לרוב קרינג' מתמשך. קחו למשל את ה"ריאיון" שערכו לפריפולוב מונגוזה ואיתי פז, שצומדו אתמול לביצוע "Can't Help Falling In Love" של אלביס פרסלי. כמות ההערות והבדיחות הדודתיות על המתח המיני (הלא נוכח, יש לציין, בין השניים) עשתה תחושה של לייב משיחות הסלון עם סבתא שלכם. עם כל הביקורת (המוצדקת) שאסי עזר חוטף בשנים האחרונות, שנובעת בעיקר מחשיפת היתר שלו והווליום המוגזם שלו על המסך, לא צריך להוריד מהיותו מנחה מצוין, אבל לפעמים, כמו ב"כוכב הבא", הוא נראה כמו מי שפשוט התאהב בדימוי של עצמו ולא יודע מתי להפסיק את ההצגה למצלמות. תוסיפו לזה את העובדה שהדואט בין השניים, שדווקא זכה למחמאות רבות משולחן השופטים, היה בינוני במקרה הטוב, עם שני מתמודדים שהגוון הקולי שלהם לא מחמיא אחד לשני, ואפשר לסכם את זה כרגע המאכזב של התוכנית.
הרגל נוסף ש"הכוכב" אימצה לעצמה במהלך השנים ולמדנו לחיות איתו הוא הרנדומליות. הגמישות של הפורמט והרצון לבדר את הצופים גורמת לעורכי התוכנית לחטוא כל פעם בהפתעות "היתוליות", שם קוד ל"בואו נעביר עכשיו עשר דקות של זמן מסך בשטויות". אתמול היו שני רגעים רנדומליים: נס וסטילה שהופיעו לרגעים בסלון הראיונות של אסי ורותם ושימשו על תקן יועצי זוגיות למתמודדים שהגיעו לבצע דואטים. אי אפשר לקחת מהם את התואר הצמד הכי מצליח בישראל בימים אלה, אבל בואו נודה על האמת - אף אחד מהשניים לא בדיוק מכונת דיבור ותובנות (כמו שהיה אפשר לראות כשהם התארחו בשולחן השופטים מוקדם יותר השנה). בשביל לשמוע שוב את אותו הסיפור על תחילת דרכם המשותפת של דור (סטילה) ונסיה (נס), נמתין כבר לראיון שלהם לקידום הסינגל הבא. הרגע הרנדומלי הנוסף היה, כמובן, הדואט בהפתעה של רן דנקר עם אביו, השחקן אלי דנקר. משחק הניחושים של השופטים שקדם לביצוע, וכלל את האקסיות של דנקר הבן, היה רק הרמה להנחתה לרגע המאוד לוחץ ולא נעים הזה. בפני עצמו, זה היה מקסים - שניהם שרים יפה ואני סאקר של אקורדיון - אבל בשיר שנקרא "מה שלא הספקתי לומר" התחושה הייתה שהמילים שצריכות להיאמר הן "יש לנו זמן להעביר ואנחנו נעביר אותו עכשיו".
אני לא טוב בהימורים, אבל אם יש הימור אחד שאני מוכן לעשות, הוא שאסף אמדורסקי לא יחזור לעונה נוספת של "הכוכב הבא". מפרק לפרק, הריחוק שלו משאר החברים לשולחן השופטים הולך וגדל, ונראה שהוא פשוט בא לשם להעביר את הזמן. קחו למשל את ההתנצלות שהוא אולץ לתת למלכה (עידו) אחרי שבפרק הקודם קרא לו "מתחזה", ותבינו לאן נושבת הרוח. ההיצמדות של אמדורסקי ל"אני מאמין" המוזיקלי שלו וביקורת שחורגת משטאנץ "את.ה כזה סופרסטאר.ית, איך את.ה עדיין בארץ?!" נראית כאילו היא לא מתאימה לתוכנית. אבל לצופים שבאמת אוהבים מוזיקה, ולא רק את פסטיבל החנופה והדמעות, יש צורך אמיתי במישהו שמוריד אפילו טיפה מהפוזה של שאר החברים. וכן, זה החלק שבו אתם סוקלים אותי בעגבניות - עם כמה שמלכה ויובל רפאל מקסימים, גיבורים, אמיצים וכיוב', מדובר בשני מבצעים לא מבריקים, ביחד ולחוד, והביצוע שלהם אמש ל-"Die with a Smile" של ברונו מארס וליידי גאגא היה מהחלשים בתוכנית עד כה.