מה שאייל גולן לא רצה שתראו: טלי כבר לא מפחדת לספר את הכל בפנים גלויות

"אני רואה עלייך", אומר עמרי אסנהיים לטלי זמולוסקי, שנולדה בשם טאיסיה אבל הייתה מוכרת בכלל במשך שליש מחייה בשם ט'. "אני רואה", הוא אומר, כשהיא פורצת בבכי. שוב. זה קורה כמה פעמים לאורך 60 דקות של התכנית בעל השם האירוני מעט, "יהיה טוב". פעם אחת טלי תבכה כשהיא תיזכר איך העריצה את אייל גולן כילדה בת 11, פעם אחת היא תבכה כשהיא תיזכר כיצד ביצעה אקט מיני באביו, פעם אחת היא תבכה כשהיא תיזכר כיצד נאנסה בברוטליות על ידי חבר של אייל גולן, כאשר האחרון נוכח בחדר הסמוך. כל המעשים המיניים הם "לכאורה", אבל הדמעות הן אמיתיות.

בפעם האחרונה בתכנית טלי נשברת בבכי אחר. זה לא בכי של טראומה מינית, ולא בכי של כאב פיזי. זה בכי של עלבון. היא בוכה כשהיא נזכרת כיצד התקשרו אל עורכת הדין שלה להודיע לה שהתיק נגד אייל גולן נסגר מחוסר ראיות. זה הכאב של ההבנה שהכל נגמר, והעלבון שאף אחד לעולם לא יבין כי מאומה לא יוכל לעולם להיות כה טוב וטהור עד כדי מחיקת העבר. "עלבון גדול לעולם אינו נמחק", כתב פרימו לוי בזכרונותיו ממחנה ההשמדה אושוויץ, "העלבון הוא מקור נצחי של רוע. הוא מנתץ את גופם ונשמתם של הנדכאים... הוא עולה ופושה כרשעות במדכאים, מנציח את עצמו בקרב הניצולים, וטווה קוריו באלף דרכים נגד רצון הכול, כצמאות לנקם, כהתמוטטות מוסרית, כשלילה, כעייפות, כוויתור".

אלא שהדמעות בעיניים של טלי אחרות. יש שם עייפות גדולה, אבל אין שם ויתור. "זה כואב", היא אומרת, "הם כל כך גורמים לי להתייסר". רגע אחרי היא מבהירה, כשפניה מתמלאות בדמעות של זעם כמו בשיר ההוא של בוב דילן: "הם לא מבינים שהם מנסים להמית את התיק, אבל הם צריכים להרוג אותי קודם".

המילים של עמרי אסנהיים ברגעים האלה מתבהרות שוב: "אני רואה עלייך". גם אנחנו, הצופים, יכולים לראות. זו הגדולה של הטלוויזיה. ב-4K של כאן 11 זה אפילו מצמרר יותר. יכול להיות שטלי מלאה בתחושת נקם, כדרכם של הניצולים. יכול להיות שהעלבון ממשיך לכרות מומים בלתי נראים בגופה השברירי למראה. אבל זה לא מה שאנחנו רואים. אנחנו רואים את האמת בדמעות שלה. לא מדובר בדמעות של אישה שמחפשת תהילה או כסף, מדובר רק באישה שמחפשת מנוחה לנפש המיוסרת שלה.

"זה לא מה שמחליש אותי. זה הופך אותי רק ליותר חזקה", אומרת טלי את המובן מאליו. עצם החשיפה שלה, לראשונה בלי טשטוש, בפנים גלויות, עם הסיפור המלא והפרטים המזעזעים, היא סימן לחוזקה. זו גם החוזקה של הטלוויזיה. את רוב המידע שגילינו בתכנית כבר הכרנו קודם מידיעות בשלל כלי התקשורת, אלא שזו הפעם הראשונה שיכולנו להסתכל בעיניים של טלי בזמן שהיא סיפרה את הסיפור. יכולנו לראות את התגובה שלה לשאלה הכל כך מתבקשת על שינוי גרסתה במשטרה. יכולנו להאמין לה, כי למה שמישהו ימציא סיפור כזה? איזו סיבה יש לאישה הזאת להתגרות שוב באחד האנשים החזקים בישראל, אלמלא הדמעות שלה צודקות?

יש פרטים שאסור לספר עדיין. כך למשל שמו של החבר המפורסם של אייל גולן שאנס אותה, לכאורה, מצונזר מהתכנית, עקב צו איסור פרסום. לו היה מותר לקחת את הראש שלה ולהשתמש בו ככלי לעינוג מיני, אבל לה אסור לומר את שמו. יש גם פרטים חדשים שהתגלו, ממקור ראשון, על אופי האקטים המיניים "בהסכמה" של אייל גולן עם טלי ונ'. אקטים אלימים, לכאורה. של שליטה, לכאורה. של טורף מיני, לכאורה. של פסיכופת, לכאורה. של אבא לילדות, באמת. לדבריהן, הן סיימו את המפגשים המיניים האלה אדומות. אחר כך הוא הכניס את החבר שלו, האנס, ואז גם הגיעו הסימנים הכחולים.

"אני רואה עלייך", אומר אסנהיים לטלי, למרות שגופה כרגע צח כשלג. הצלקות הפיזיות נעלמו עם הזמן, ואין סימן לסימנים כחולים. גם הנפש, אפשר רק לקוות, במקום טוב יותר. לנ' יש כבר ארבעה ילדים, ויש לה גם שביס על הראש. היא "התחזקה", כפי שנהוג להגיד. גם טלי, בלי סממנים דתיים, התחזקה. יש לה שתי בנות. היא מסבירה כמה חשוב לה להמשיך ולהעלות את הנושא לתודעה, והיא לא צריכה להגיד שזה גם בשבילן. אולי בעיקר בשבילן. "אני רואה עלייך", אומר אסנהיים, וממשיך לתת את הבמה הכל כך חשובה הזאת לאישה הכל כך אמיצה הזאת. כמה חשוב שאנחנו רואים יחד איתו.

יש הבדל גדול בין לשמוע את הסיפורים או לקרוא עליהם, לבין לראות את הקורבן מדברת על מה שהיא חוותה. ברמה האישית, תמיד האמנתי להן. גילוי נאות: אייל גולן איים לתבוע אותי על דברים שכתבתי כאן באתר על סך של חמישה מיליון שקלים מרוב שהאמנתי להן. גילוי נאות מביך יותר: המשכתי לשמוע את המוזיקה שלו. שכנעתי את עצמי להפריד בין האמן למוזיקה. כפי שאני עושה עם ואגנר, פינק פלויד ואפרים שמיר. אלא שבזמן שצפיתי בתכנית - וראיתי את פרצופה של טלי מזדקן בעשרות שנים בכל פעם שהיא נזכרת בכמה שהיא שונאת את הילדה שהיא הייתה - התביישתי יותר בעצמי על כך שיכולתי לשמוע את "נגעת לי בלב" המושלם שכתב רותם כהן, בלי לדמיין איך הוא נגע לילדות האלה בלב, ואחר כך איך הותיר בהן כאב. סליחה, נ'. סליחה טלי. תודה שנתת לנו לראות אותך.

שלמה קרעי רוצה לסגור את הערוץ הזה.