ראשית, התנצלות. במאמר שפרסמתי אחרי העדות האמיצה שלה נגד אייל גולן, כיניתי את טאיסיה זמולוסקי בשם טלי לאורך הטקסט. היום היא שינתה את שם עמוד הפייסבוק הוותיק שלה מ"ט' מפרשת אייל גולן" לשמה המלא. אחרי שנים ארוכות בהן הסתתרה מאחורי אות אחת, מן הראוי שאכנה אותה בדרך שהיא בוחרת. אז סליחה, טאיסיה. איזו גיבורה מעוררת השראה את, טאיסיה.
אחד הדברים הראשונים ששמתי לב אליהם במהלך העדות הארוכה והכואבת של טאיסיה הייתה השרשרת שהיא ענדה לצווארה, וליתר דיוק לתליון שלה, שמעוצב בצורתה המוכרת של ארץ ישראל. היא אמרה הרבה משפטים חזקים במהלך הריאיון לעמרי אסנהיים, אבל הבחירה בתליון הזה הייתה שיעור באהבה. אף אחד לא בוחר להסתובב בעולם עם תליון של משהו שהוא לא אוהב.
טאיסיה בוחרת ללכת עם תליון של המדינה אליה היא עלתה בגיל 4. מדינה בה היא חוותה טראומה קשה, וסבלה מהתעללות קפקאית של שלטונות החוק - שרמסו אותה כקורבן, וטיאטאו את הכאב שלה מתחת לשטיח החוק היבש, זה שלא נרטב אף פעם אפילו לא מדמעה של ילדה חלשה שמעזה להתלונן נגד הזמר שכל השוטרים ממש אוהבים. לכאורה, כמובן. חלקם דווקא בקטע של פרוג-רוק וקיי פופ.
הסמליות שבלהניח את המדינה שבגדה בך ליד הלב השבור הפכה למוחשית יותר ביום שאחרי שידור הכתבה. באופן טבעי, הרשת התמלאה בתגובות מחזקות. טבעי כי איך אפשר היה לצפות באישה הזאת ולא להיות בצד שלה? אישה-ילדה, שכמו הרבה קורבנות לפגיעה מינית נראית כאילו "נתקעה" בזמן פיזית. היא כבר אמא לשתי בנות, אבל בהרבה מובנים היא עדיין בת 17. סביר להניח שעדיין מבקשים ממנה תעודת זהות כשהיא קונה סיגריות. אלא שלא כל התגובות היו מחזקות. הרשת התמלאה גם בתגובות מטנפות. חלק אנונימיות, חלק בפרצוף גלוי. נשים שנשבעות אמונים למלך שלהן. גברים שבטוחים שטאיסיה משקרת. היו גם קללות, האשמות מופרכות. מן הסתם אף אחד מהם לא טרח לצפות בתכנית, הדעה שלהם נקבעה מזמן.
התגובה הרפה של אייל גולן, שהאשים את כל העולם חוץ מאת עצמו, הספיקה לרוב כלי התקשורת כדי להציג את הסיפור כגמור. הנה, הוא "התנצל עמוקות". כשיורדים למילים עצמן, שנכתבו כנראה על ידי עורכות דין מאוד מוכשרות, רואים שהוא לא רק מסיר מעצמו אחריות כרגיל, אלא אף מציג את עצמו כקורבן. "השתמשו בשמי וניצלו זאת להתנהגות שאין לה מקום", מעיד גולן ומוסיף: "כל המעשים האלו נעשו ללא ידיעתי ומאחורי גבי וכך גם אפשר להבין מהכתבה ששודרה אתמול". אז לא, עם כל הכבוד לגזלייטינג, זה לא מה שאפשר היה להבין מהכתבה. יתרה מכך, את הדברים שאפשר היה להבין שאייל גולן עשה לכאורה, אי אפשר פיזית לעשות "מאחורי גבו". הגוף האנושי לא בנוי ככה.
למעשה, התגובה של גולן היא עוד לבנה בחומת ההגנה המבוצרת שהוא בנה סביבו. אפשר להבין אותו, לכל אדם, ודאי מישהו שלא הוגש נגדו אפילו כתב אישום, יש את הזכות להגן על שמו הטוב וגולן עבד קשה עם מיטב המומחים כדי לשמר את השם שלו ואפילו להאדיר אותו אחרי הפרשה. הבעיה היא שהחומה הזאת נבנתה על נפשן של המתלוננות. התגובה של גולן אתמול הייתה המשך ההתעללות הפסיכולוגית בטאיסיה.
אלא שאם אפשר להבין את גולן עצמו שרוצה להגן על השם שלו, בצורה הכי טבעית לכל בן אדם, קשה להבין את שאר הצדדים בפרשה הזאת שנרמלו את כל העסק. בשידורי קשת הוא קיבל תכנית טלוויזיה שנושאת את שמו, בהוט הוא מככב בגולסטאר, בתחנות הרדיו המשיכו להשמיע את השירים שלו ללא שינוי, בכנסת הזמינו אותו לקבל פרס ואתמול גילינו שהוא יופיע בכנס להעצמה נשית. איזו אירוניה נהדרת. מה הדבר הבא? שרה נתניהו מעבירה סדנאות ויפאסנה? יונה אברושמי מארגן צעדת שלום? חיים רמון מרצה על גבולות במרחב האישי?
אבל בסופו של דבר מי שנרמל את המצב זה הקהל הרחב. אלה לא רק המעריצים שלו, אלא גם שאר הישראלים שפשוט קיבלו בהכנעה את המצב כאילו זמר לאומי מחליפים רק בקלפי. בתי ספר ברחבי ישראל החליפו את הצלצול בשיר "עם ישראל חי" של גולן. כרטיסים להופעות שלו נחטפים בקצב שובר שיאים. רק השבוע סרטון "סאטירי" שלו על החות'ים לא רק הפך לויראלי, אלא גם הגיע למהדורות חדשות.
ואי אפשר להתייחס לשיקום התדמיתי של אייל גולן בלי לדבר על חבריו לענף. נתחיל מאלה שעשו את זה אקטיבית בשיתופי פעולה מוזיקליים: עדן בן זקן, עדן חסון, ליאור נרקיס, עידן רייכל, אריק סיני, נסרין קדרי, משה פרץ, בניה ברבי, עומר אדם ועוד. אבל אלה לא רק מי שעבד ישירות עם גולן, אלא גם כל השאר שיודעים להביע דעות על שלל נושאים, אך משום מה שותקים כשזה מגיע ל"זמר של המדינה". אז כן, זו תעשייה קטנה, וכל המנהלים ואנשי יחסי הציבור צועקים להם באוזן לא להתבטא בנושא הנפיץ, אבל איך יכול להיות שנכון לשעה זאת רק קרן פלס, עדי אולמנסקי, שי המבר והאחיות כרקוקלי הגיבו לכתבה על טאיסיה ב"יהיה טוב"? איפה כל הזמרות? איפה כל המשפיענים?
לירון כרקוקלי עצמה סיכמה יפה כשהסבירה על ההתלבטות שלה אם לפרסם פוסט בנושא: "ממתי לקחת צד בעד נשים אמיצות נהיה סיכון? סיכון לקריירה, סיכון למכירת כרטיסים, סיכון לחברים, סיכון לעברייני מקלדת?". פעם אמנים שינו את העולם. זמרים עשו פסטיבלים כדי להפסיק מלחמות. שירים הוציאו אנשים מהכלא. ודווקא היום, כשהרשתות החברתיות נותנות במה בכל רגע נתון: הכוכבים מעדיפים לשתוק. החברה שלנו מקדשת שתיקה, אבל לאנשים שמתפרנסים מהמילים שלהם מצופה לקצת יותר אומץ, בטח מול הקהל שלהם.