אחרי סרטון השבי המזעזע של לירי אלבג שפורסם אתמול על ידי חמאס, רק כמה שעות לפני שידור "הכוכב הבא", כל מה שרציתי היה לראות אנשים צועקים, לא שרים. אבל אחרי 456 ימים שחלפו מאז שבעה באוקטובר, כמעט משוגע לצפות מקברניטי ערוץ 12 לשנות את לוח השידורים שלהם בגלל דבר "פעוט" כמו סרטון מהשבי. אם לפני כמה חודשים עוד דיברנו בשקט על כך שהחזרה של תוכניות הריאליטי למסך מנרמלת את הסיטואציה שאנחנו חיים בה, היום כבר אין ספק בכך. למרות שיש 100 ישראליות וישראלים שנמקים בשבי בעזה ועוברים, לפי עדויות שידועות לכל, שבעה מדורי גיהנום, אנחנו עדיין מתעניינים יותר במי יהיה הנציג שלנו לאירוויזיון. אולי זו הייתה יכולה להיות לירי? מי יודע. היא צעירה בדיוק כמו מרבית המשתתפים, וסרטונים שלה מלפני שבעה באוקטובר מראים כמה שמחת חיים הייתה בה.
ונחזור ל"נורמליות". מרוב שהתרגלנו להתלונן על כך שהאירוויזיון היא תחרות פוליטית (ובצדק מוחלט, אגב), הפסקנו לשים לב כמה פוליטיקה יש אצלנו סביב התחרות עצמה. הביצוע של ואלרי חמאתי אתמול ל"יוניקורן" הוכיח סופית שאין השנה נציגה מתאימה יותר לאירוויזיון ממנה. זה לא היה רק הביצוע הכי טוב שלה העונה, אלא גם הביצוע הכי טוב של כל מתמודד העונה, ובקלות התעלה גם על המקור של נועה קירל (כן, אפילו בלי ה-"Do You Want to See Me Dance?" המתבקש). לא בגלל הערביות שלה, ולא בגלל ששליחתה לייצג את ישראל היא אצבע בעין לגזענים בתוכנו - חמאתי פשוט נולדה להיות על במה. יש לה הכי הרבה ניסיון מכל הנציגים השנה ואת הדבר החמקמק הזה שנקרא סטאר קוואליטי. והקול של חמאתי? גם כשהוא לא הכי מדויק, הוא פשוט ממיס.
בכל תרחיש אחר, הדיונים סביב שולחן השופטים על האם זמרת ערבייה יכולה או לא יכולה לייצג אותנו בכלל לא היו מתקיימים. אבל מה לעשות, גם אצלנו התחרות היא קודם כל פוליטיקה ורק אחר כך שירה. אגב, מי שפספס, גם חמאתי בעצמה נמצאת בקמפיין בחירות, וכבר אמרה בראיון השבוע שאם תישלח היא לא תשיר בערבית על הבמה, בטון מרגיע ומתנצל. כל מה שבא להגיד הוא: חלאס עם הגזענות, אנשים.
אני לא נוטה להמר, בעיקר כי אני לרוב טועה, אבל אם היו מכוונים לי את אסי עזר לראש, הייתי אומר שוואלרי לא תשלח לייצג אותנו בסוף. בהתאם, אתמול ראינו שני מתמודדים ראויים בהחלט שיכולים לייצג את ישראל השנה. יש להם לא רק כישרון מטורף שכבר עכשיו ברור שיוביל לקריירה אצלנו בלבנט, אלא גם סיפור שהיינו שמחים לשלוח לאירופה ביחד עם מעטפה ובה אצבע משולשת. כמו כל ביצוע שלו בתחרות, הביצוע של דניאל וייס ל-"Fix You" של קולדפליי היה נפלא. הקול הצלול שלו הוא באמת משהו שקשה לעמוד בפניו, והיכולת שלו לא ללחוץ אותו עד הסוף רק מוכיחה כמה שהוא זמר בוגר ואינטליגנטי. פחות משנה אם הוא עושה "בלטינג" כמו שקרן פלס אומרת או "מה זה בלטינג כפרה" כמו שאומר איתי, בשורה התחתונה יש כאן אחלה זמר שבעולם.
בלי ששמנו לב, מלכה מסתמן כאחד הפייבוריטים הגדולים של הקהל בבית. השילוב בין השירות בגולני והכריזמה הבימתית הלא מעורערת שלו הופך אותו לבחירה כמעט מובנת מאליה. גם אתמול, בביצוע לשיר מקורי שלו, הוא הראה בדיוק למה אנשים מתעלפים עליו - אדם לוין הישראלי, שנותן בכל הופעה שלו תחושה כאילו הוא נמצא על הבמה בפארק הירקון ועם אוזן מעולה ללחנים מדבקים. אין לי ספק קל שבקלים שיש לפנינו את העידן עמדי הבא של ישראל, אבל לתחושתי הבמה של האירוויזיון קצת גדולה עליו. חוסר הדיוק הקולי בתחרות שבה שרים בלייב, יחד עם הבוסריות שלו, שעוברת לנו כישראלים טוב בגרון אבל כנראה פחות תרשים את האירופאים, עלולה לגרום לו לקפוץ את הכריש מוקדם מדי ולהפוך דווקא לגורם מעכב בקריירה המפוארת שאני עוד מאמין שתהיה לו.
ואל תהיו מצחיקים, לא שכחתי שאתמול היה ספיישל סטטיק. פשוט אחרי כמעט שעתיים (ותודה לאל על הצפייה הנדחית, כי כמות הפרסומות לא הייתה סבירה) של ליקוקים והרמות, רציתי לקחת כמה פסקאות חופש מהאיש. הקאמבק שלו לשולחן השופטים היה לא רע בכלל. למעשה, הרגיש שהוא לא באמת עזב. אבל הוא גם היה עמוס בגימיקים לעייפה ששוב הסיטו את "הכוכב הבא" מהאיזון שבין תוכנית שירה לתוכנית בידור לנוער. בונוס ה-10% למשל היה מיותר לחלוטין. גם אם "ההפקה" רוצה להתערב בבחירת הנציג, יש לה דרכים אלגנטיות יותר לעשות את זה. מי שחיפש לשמוע אותו חולק קצת מסיפורי הרכילות שרודפים אותו בשנים האחרונות - הגירושים, הפרידה מבן אל ואז מרונה לי - קיבל את מנת הגיא פינס שלו, אבל גם בתכלס לא שום דבר חדש מלבד עוד קצת שמן במכונת יחסי הציבור.
בקטנה
אני מוכן למשוח את עצמי בתואר הזקן המטרחן, אבל הנוכחות של זמרים צעירים (ממש ממש צעירים) בתוכנית כמו דולב מנדלבאום ועלמה מימון דה רזון מחייבת את השופטים להיות זהירים יותר עם המחמאות שהם זורקים לחלל האוויר. אפילו אם הם מאמינים באמת ובתמים שהקריירה של דולב מובטחת ושעלמה היא מפיקת על חלל, יש להם מספיק ניסיון חיים בשביל לדעת כמה הפכפכה התעשייה הזאת ואיזה השלכות הרסניות יכולות להיות למחמאות כל כך גרנדיוזיות על אנשים כל כך צעירים.