אחרי שהיה נשוי 17 שנים לשושנה והתגרש ממנה לפני שבע שנים, אברהם טל התחתן באחרונה עם בת זוגו שלומית. היו לו התלבטויות אם לעמוד מתחת לחופה או להמשיך לנהל זוגיות ללא הצורך בחליפה ושמלה לבנה, אך דבר אחד הכריע את הכף בסופו של יום. "אני רוצה עוד ילדים", הוא מודה. "לא הרגיש לי נכון להביא ילדים בלי שאנחנו נשואים. זה לא שחשוב לי העניין המוסדי כמו שחשוב לי העניין הרוחני. הייתה תקופה בעבר שחזרתי בתשובה והייתי עמוק בקבלה ולפי הקבלה כששניים מתחתנים זה כי מרתכים להם את הנשמות. בקיצור, אני מאמין בכוח של הטקס הזה לחבר בין שתי הנשמות ואז אפשר להביא ילדים בכיף".
שרת בחתונה?
"לא. היו שם גם הרבה זמרים ואף אחד לא שר. לא רציתי שאף אחד יבוא לשיר, רציתי שכולם ייהנו".
אתה האמנת שתעמוד שוב מתחת לחופה?
"תשמע, הנישואים הראשונים שלי לשושנה היו מדהימים. אנחנו חברים ממש טובים וכולם זוכים לשמוע את הפירות של הזוגיות שלי איתה - כלומר, את השירים. אחרי שנפרדנו הייתי רווק שבע שנים. לא ידעתי שאתחתן שוב אבל בסתר לבי קיוויתי שכן, כי איפשהו, בין מצב של זוגיות ארוכה לבין תקופה של רווקות ארוכה, תמיד הרגשתי שהרווקות היא תקופת ביניים, זמן מעבר. אני חושב שצריך לחיות שניים יחד".
צפו למעלה בריאיון המלא עם אברהם טל
ואפשר להאזין לו גם בספוטיפיי
האזינו כאן לריאיון המלא עם אברהם טל:
איך הבנים הגדולים שלך קיבלו את פרק ב' שלך?
"הם בטוב. יש מלא אוכל בבית. אשתי אוהבת לבשל אז הם מאוד נהנים. הם באים כל הזמן, יש סירים ויש אוכל. שני הבנים שלי מדהימים. הם חברים, הם גברים, אני מדבר איתם בגובה העיניים. הם רואים שאבא מבסוט, והם אוהבים את אשתי, אז הם מאושרים. אם זה היה קורה בשנים הראשונות אחרי הפרידה, אולי זה היה להם קשה יותר, אבל עבר המון זמן, עברו שבע שנים. ועכשיו כגברים הם מבינים את העולם והם כל כך שמחים שפגשתי מישהי שטוב לי איתה ולה טוב איתי. גם היא באה עם ילד ואני מאוהב בילד הזה ברמות. אני מרגיש שזכיתי בעוד ילד. הוא הילד הכי מתוק בעולם".
מרגיז אותך שמתעסקים בפערי הגילאים בינך לבין אשתך הטרייה?
"שמע, הרבה דברים מרגיזים אותי. ההשתלחות המהירה, למשל. אתה רואה לפעמים תגובות על דברים שאמרת ואתה תוהה מה נהיה איתנו. שנאת החינם מגעילה. לפעמים מישהו כותב משהו ואז אני נכנס לפרופיל של האדם כדי לראות מי האדם שיצא ממנו כזה רעל. ואני רואה בן אדם רגיל שבכלל לא מכיר אותי. בתרבות שלנו נהיה מאוד קל ללכלך על אנשים שאתה לא מכיר. אנשים חושבים שמי שמתראיין לעיתון ושנמצא על הבמות הוא לא בן אדם, הוא חסין. אפשר להגיב בפחות גועל.
"אם מפריע לי שמתעסקים בפער הגילאים ביני לבין אשתי? לא כיף לקרוא את זה. זה לא מפריע לי, זה לא מדיר שינה מעיניי, אבל מגעיל אותי הנומך שאנשים יורדים אליו. הרי כל מי שיש עיניים בראשו מבין שזו חתונה. אנשים לא מתחתנים סתם. מי שנכנס לזוגיות שכוללת חתונה, זו החלטה משמעותית. הרי ברור שיש פה אהבת אמת עמוקה ובחירה להיות יחד".
כלומר, התגובות המגעילות היו על זה שרצית מישהי רק כי היא צעירה?
"כן. ודיברו על הפער ועל הכסף. אנשים מדברים שטויות וזה כל כך רחוק ממני ומהאישיות שלי".
שמע, בסופו של דבר אתה איש ציבור.
"בדיוק. אגב, עם השנים נהיה לי יותר קשה להיחשף ולדבר על החיים שלי. לא מזמן התראיינתי לעיתון. לקח לי חמש שנים להסכים, כי תמיד יש דברים שיוצאים מהקשרם. גם לא רציתי לקבל את תשומת הלב הזו. בסופו של דבר, אני אוהב לדבר. תן לי לדבר על פילוסופיות על החיים. אני מעדיף שאנשים יכירו אותי בהופעות".
אבל אתה לא מצליח להבין את הסקרנות של אנשים לגלות מי האדם שמאחורי האמן?
"כן, אבל יש הבדל בין להבין מה עומד מאחורי אמן שאתה אוהב לבין כל תרבות הצהוב. הרבה פעמים אנשים באים להופעות שלי ואומרים 'וואו, כל שיר להיט, הכרנו הכול'. מבחינתי, כל עוד השירים שלי יותר מפורסמים ממני, זה הסדר שאני רוצה לשמור עליו. ברגע שהפרסונה עוברת את פועלה, שם ארגיש שמשהו לא נכון ושאני צריך להוריד מינונים".
זה נכון שחלמת חלום על גלעד ויטל, חברך לשוטי הנבואה, רגע לפני שהעירו אותך וסיפרו לך שהוא נהרג בתאונת אופנוע?
"אני מרגיש שגלעד השאיר פה צוואה מוזיקלית ואיכשהו יצא שהוא בא אליי בחלומות ונותן לי הוראות מה לעשות עם הצוואה הזו. חלמתי על גלעד לפני שהתעוררתי בשבת בבוקר לבשורה שהוא נהרג. חלמתי עליו שר ואני זוכר את עצמי בחלום שואל 'למה גלעד שר את זה עכשיו, איזו מנגינה מגניבה', ואז אשתי שלומית העירה אותי וסיפרה לי שגלעד נהרג בתאונה. לא הבנתי אם אני בחלום או במציאות ואמרתי 'טוב, גלעד השאיר לי פה מנגינה בחלום, אני חייב ללכת להקליט אותה'. ניגשתי לפסנתר והקלטתי אותה.
"באותו יום הגיעו אליי מחבר אחר סקיצות שגלעד שלח והכול התחבר לי. דיברתי עם נטלי אשתו ואמרתי לה 'אני צריך לסיים את האלבום של גלעד'. היא אמרה לי 'כן, זה מה שהוא היה רוצה שיקרה'. בהמשך גלעד הגיע אליי שוב בחלומות ונתן לי הוראות עם מי לדבר, מה לעשות עם מילות השירים וכו'. בקיצור אני מרגיש שהוא נתן לי הוראות ואני רק רציתי לסיים את האלבום שהוא התחיל. אני רק רוצה לשרת את האלבום. אני לא רוצה אפילו קרדיט, רק רוצה שהאלבום יהיה גמור ולהוציא אותו. יש שם שירים באמת מטורפים".
לגלעד לא הייתה שנה פשוטה.
"נכון, הוא עבר שנה קשה עם הפוסט-טראומה שהתעוררה לו. הוא היה בגולני בצבא והרג מחבל ומשם הפוסט-טראומה. הוא התנדב גם שנים למען הלומי הקרב. לפני כמה ימים כל חברי שוטי הנבואה נפגשו אצלי בבית. זה היה ערב חזק ומטלטל. מפגש כזה לא קרה 17 שנה. היה עצוב ומצחיק וראינו סרטונים ישנים שצילמנו בהקלטות של האלבום השני. רואים שם את גלעד עושה חיקויים. נקרענו מצחוק. ראיתי את גלעד שם שר באולפן וזה הזוי בעיניי שאנחנו מדברים על זה שהוא לא בחיים".
איך אתה מתמודד עם האסונות של השנה האחרונה?
"שמע, עם כל אלפי המשפחות השכולות שיש בשנה האחרונה, אף אחד לא מצליח לעכל כלום. תמיד כשיש מלחמות, האמנים הולכים לבתי חולים ונפגשים עם אלמנות והורים שכולים. אני סוחב איתי את כל האזכרות, את כל ההלוויות, אני סוחב איתי הופעות מול ארבעה קברים של משפחה מבארי. אני עובר התמודדות עם כל עומק הכאב הזה. לפני כמה ימים נהרג איזה אבא, מישהו שאני מכיר, ואני אומר לעצמי 'אני לא יכול לשאת יותר את השכול הזה'. בגלל זה אני מרגיש שבחיים האישיים שלי אני מכניס מלא חיים, חתונה, ואני רוצה עוד ילדים, ואם יש חלומות שאני רוצה להגשים אני מגשים אותם. אני מרגיש שמול כל השכול הזה אני צריך להכניס המון חיים".
ב-13 בפברואר יופיע אברהם טל בהאנגר 11 במסגרת פסטיבל "קנדלייב" בהפקת toMix. מדובר בסדרת מופעים לאור אלפי נרות, ואברהם טל צפוי לערוך שם מופע רומנטי וחגיגי לרגל ולנטיין דיי. "המופע הזה יהיה הרבה יותר אקוסטי במהותו, מופע של הקשבה. הרי היום אנשים באים אליי להופעות ותוך שני שירים הם על הרגליים. שמע, אפילו את 'כל הילדים קופצים רוקדים' שאני בדרך כלל מסיים איתו את ההופעות שלי, אני כנראה לא אעשה בהופעה הזו. זה יהיה מופע של עיבודים חדשים, יהיו גם כלי מיתר. זה מאוד משמח אותי".
מה 7 באוקטובר עשה לך באופן אישי?
"הוא עשה לי המון דברים בכל מיני רמות. ברמה אחת אני מרגיש שכל הקלפים נטרפו, הקו בין חיים למוות נהיה דק מאי פעם. ברמה הלאומית, שוב חזרנו לדפוס הקבוע שבו בהתחלה אנחנו מאוחדים עם 'ביחד ננצח' ומהר מאוד זה הופך ל'בוא ננצח אחד את השני'. זה תמיד אותן סטירות לחי קבועות. אתה חושב שמגיע משהו שיאחד את העם, ואז הוא תוך שנייה מפצל את העם והכאב הוא גדול יותר. אני מרגיש שנשבר לי הלב אבל העניין הוא לא לאבד תקווה בעם קשה העורף שלנו".
ומה 7 באוקטובר עשה לדעות הפוליטיות שלך?
"אני חושב שההגדרה לפני 7 באוקטובר למה זה שמאל וימין הייתה 'האם אני מאמין שיש עם מי לדבר איפשהו על שלום'. ואז הגיע 7 באוקטובר, ואז ראינו גם אנשים שאינם מחבלים שלוקחים חלק בעניין, ושיש משפחות בעזה ששומרות על חטופים, ואז אתה אומר 'כולם מעורבים'. המילה 'שלום' יצאה מהלקסיקון. אני מאמין שכל הישראלים היום הם ימניים מדינית. חברתית ברור שנשאר ימין ושמאל אבל מדינית כולם בימין. אף אחד לא יגיד 'בוא נעשה שלום עם עזה', זה להיות עיוור. אז זו הדעה הפוליטית שלי ונראה לי שזו הדעה של כל עם ישראל. בסופו של דבר, אנחנו חיים על חרבנו".
לא מייאש אותך לדעת שאנחנו חיים בלי שום אופק?
"אתה קורא את התנ"ך. אנחנו תמיד חיינו על חרבנו, אולי כשיגיע המשיח, לא נהיה על חרבנו. כשרבין היה ראש הממשלה, הייתה איזו תקווה שיום יבוא ושני העמים יחיו בשלום".
אז הסכסוך לדעתך בלתי פתיר?
"אני חושב שכרגע הוא בלתי פתיר ולא רק בגלל ישראל ועזה. זה ברמה הגלובלית העולמית. ההיסטוריה חוזרת על עצמה. היו העות'מנים, ולפני כן את מסעות הצלב ועכשיו האסלאם. לכל דת כזו או אחרת נכנס מתישהו הג'וק של 'בואו נכבוש את העולם'".
אני רק רוצה להזכיר לך שיש לנו שלום יציב וחזק עם מצרים וירדן.
"נכון. וגם הם מנסים לרסן אצלם את הקיצוניים. גם הלבנונים רוצים הרי לחיות בשלום ובשקט כמו שאנחנו רוצים לחיות בשקט. הארגונים הקיצוניים הם אלו שמזיזים את המפה הפוליטית. תמיד זה ככה. גם בארץ הרוב השפוי הוא דומם ומי ששומעים אלו הקיצוניים".
לפני כמה חודשים הופעת בכיכר החטופים ואמרת שם בנאום שלך 'אנחנו פיונים בידיים של פוליטיקאים שמשחקים בדעת הקהל. מדובר בחיים אמיתיים, זה לא סתם, זה לא פוליטיקה'. עד כמה אתה כועס על הפוליטיקאים?
"הפוליטיקה נהייתה 'האח הגדול' ולייקים. הכול שם מחושב. אנשי שיווק מכווינים את הפוליטיקאים כדי לקבל לייקים. אין עניין אם חוק מסוים הוא טוב או לא, אלא רק אופוזיציה וקואליציה".
והרצון הזה ללייקים, כמו שאתה אומר, הוא כרגע על הגב של החטופים שנמקים בעזה.
"זה על הגב של כולנו בסוף. כשאתה רואה מישהו מהאופוזיציה שחובר לקואליציה, אתה אומר 'רגע, אז מי פה ומי שם?'. אני באמת מאמין שאם יש מישהו איכותי והוגן - הוא נבעט החוצה מהמערכת הזו בשנייה. המערכת הפוליטית לא מאפשרת לאנשים להיות הגונים עד הסוף. הם צריכים לגרוף לייקים ולהגיע ליעדים. אני רואה את חברי הכנסת צועקים ומדברים בצורה נוראית, ואני לא מבין איך הם מקבלים ממני משכורת ומדברים בכזו צורה. איך אתם יכולים?! הם יודעים שהם יקבלו עוד חשיפה אם הם יגידו את הדבר הכי גרוע שיש".
אתה הופעת הרבה בשנה וחצי האחרונות. איך הצלחת להחזיק מעמד כשהופעת בהלוויות ואזכרות? היו רגעים שנשברת?
"הופעתי לפני כמה חודשים בבית חולים מול חייל שנפצע קשה מאוד. לפני כמה שבועות הודיעו לי שהוא נפטר. אז אני זוכר שבאתי אליו, הוא היה חצי בן אדם. או למשל כשאני מופיע מול קברים, כשכולם מסביב בוכים. אני אומר לעצמי כל הזמן שאני לא שם עבור עצמי. אני חושב שזה מה שהציל אותי בכל הסיטואציות האלו. כל הזמן הזכרתי לעצמי שבאתי לשרת מישהו אחר, שאני לא העניין פה".
יש שיר שלך שאתה גאה בו במיוחד?
"יש כמה. אני מאוד גאה ב'אורות'. בכל פעם שאני שומע אותו, אני מרגיש שזה שיר מאוד מזוכך. אני זוכר את ההתכוונות שלי בזמן שכתבתי אותו. רציתי שכל מילה שם תהיה הכי מדויקת שיש. גם 'קול גלגל' - אני מרגיש שאם יש משהו שיישאר ממני בעוד 50-100 שנה, זה השיר הזה, אולי יותר מכל שיר שכתבתי. הלחן של 'קול גלגל' הגיע אליי בשנייה. זה היה שבת בבוקר, ישבתי בתחתונים על המיטה וניגנתי בגיטרה. פתחתי את ספר הזוהר, לקחתי את שלוש השורות האלה ובאותה שנייה הרגשתי משהו קוסמי חזק. אנשים אומרים שברגע שכולם ילמדו את ספר הזוהר יבוא תיקון על העם היהודי. שרים את השיר הזה בכל העולם, בכל המבטאים".
יש שיר שאתה פחות מבסוט ממנו?
"כן, יש שיר אחד שלא כתבתי והלחנתי. קיבלתי לחן ומילים מוכנות וזרמתי. ואני מה זה לא אוהב את השיר הזה. אני לא אגיד לך באיזה שיר מדובר, רק ארמוז שלא כתבתי אותו ולא הלחנתי. זה השיר היחיד שלי שאני יכול להגיד 'וואלה, אני לא עף עליו'".
אתה לא מתכוון ל"אדם צובר זכרונות" חס וחלילה, נכון?
"מה פתאום".
אברהם, מה עמדתך בפרשת אייל גולן?
"קודם כל, לראות את הקהל שלו נעמד לצדו זה מרשים. גם מטריף אותי איך שהופכים את זה לעניין עדתי. שמע, ראיתי את התחקיר עם המתלוננת טאיסיה בכאן 11. נשבר לי הלב לראות אותה, האמנתי לה. אתה רואה שם בן אדם מדבר, האמנתי שהיא הייתה צריכה לגייס המון המון כוחות. רואים שהיא גם נערה במצוקה, שבורה, נוער בסיכון. אז בסדר, יכול להיות שאין שם דברים, והעובדה שהיו שופטים חכמים ממני שהתעסקו בעניין הזה, אבל מוסרית אני לא חושב שקרה שם משהו טוב. אני חושב שהייתה שם העלמת עין. הדברים שאבא שלו עשה? אלוהים ישמור, זה מחריד. היה ניצול. גם אם הוא לא ידע שזה קורה בצוות שלו, זה לא בסדר. אם אצל מישהו מהנגנים שלי שוכחים איזה משהו בתיק - הם ישר חייבים להחזיר. אתה כאמן חייב לדעת מה קורה אצלך בצוות, גם אם אתה אומר 'לא ידעתי מה קורה שם'. צריך לקחת על זה אחריות".
היית שופט ב'דה וויס'. אתה קצת מתגעגע לטלוויזיה מדי פעם?
"לפעמים, כן. אני לא מתגעגע לדה וויס. היה לי קשה שם. זו הייתה טלוויזיה אחרת, כזו שהעצימה את האינטריגות. הם (ההפקה - נ"י) היו מחממים אותנו השופטים שם לפעמים אחד נגד השני. הם חשבו שאווירת המלחמה טובה לרייטינג, אבל היום זה השתנה. 'הכוכב הבא' לדוגמא לא מושתת על איזה שופט נותן בראש לשופט אחר, ובגלל זה מדגדג לי קצת. אני רואה אותם שם על המסך וזה נראה לי כיף. אני אוהב לדבר, יש לי מה להגיד, ואני אומר לעצמי 'וואלה, הכוכב הבא נראה לי מקום מגניב'".
יש איזה חלום בקריירה שאתה רוצה עוד להגשים?
"החלום שלי זה לכתוב את השיר הכי טוב שעוד לא כתבתי. אני רוצה להמשיך לאהוב את מה שאני עושה ולהמשיך להופיע עם ההרכב שלי. להמשיך ולשמח, להישאר מחובר לאמנות ולמוזיקה. כשאני עולה היום לבמה, זה הזמן הכי מרפא שלי בעולם. לא משנה כמה אני עייף. אני עדיין אוהב את זה והחלום שלי הוא להמשיך לאהוב את זה".