כמו זמר עבר שמחפש להיט ופונה לדורון מדלי, כמו שר שכשל בתפקידו ומאשים את היועמ"שית - כך גם התוכנית "המתחזים" ולורין "שי בנבנישתי, מיכאלי: בכל פעם שחיים אתגר רוצה לככב בטבלאות הרייטינג, הוא שב אל האישה בעלת שני הקולות ואלף כרטיסי הסים. אתמול, אחרי הפסקה של כמה שנים, קיבלנו עוד הצצה ליקום המטורלל שבו דמותה מתקיימת, והפעם בזכות ריאיון עם ניר, מי שהיה בעלה במשך 16 שנה ובאחרונה התגרש ממנה. הפרומואים הבטיחו כי הוא יחשוף פרטים שיפילו לנו את הלסת אך במציאות, ההפתעה הכי גדולה שעלתה מהתחקיר היא שהוא לא חשד בה אפילו כשהיא נרדמה במיטה לידו בעודה מתכתבת עם הנשים שאותן הוליכה שולל.
"זה ממש לא עוד פרק של 'המתחזים' והוא ממש לא עוד קורבן", הכריז אתגר בדרמטיות (הדרמטיות הרגילה שלו, אגב; יש לו גם דרמטיות אקסטרה, אותה הוא שומר לאירועים מיוחדים) עם תחילת התוכנית. כאן התחלתי לחשוד, כי אם יש משהו שכל צופה של "המתחזים" יודע, זה שכשאין לתוכנית מה להראות, היא ממלאת את זמן המסך בהצהרות פומפוזיות. לא חלפו עשר דקות מתחילת הפרק ואני כבר מבין ששוב נפלתי קורבן למתחזה מספר אחת של מחלקת הפרומו של קשת. שום "חשיפה מטלטלת" ושום צלחת פירות - מדובר בשילוב בין ריאיון רדוד לקטעים מהתחקיר המקורי. הבעל הנבגד מ"הפרשה שהסעירה מדינה שלמה" התגלה במהירות כגבר מסכן, שלא לומר מוכה גורל, שסיים הליכי גירושים קשים והגיע לספר את כל מה שכבר ידענו - מהזווית שלו. את כל ה"ניוז" בפרק, שנמשך יותר משעה, אפשר היה לסכם כך: "אחרי כעשרים שנה גם לבעל של לורין מיכאלי נפל האסימון".
אתגר, עם סט הפרצופים שהוא בטוח ששאל מאילנה דיין, אבל נראים יותר כמו שחקן באודישן לפרסומת לצרבת, ישב מול ניר מיכאלי ברצינות גמורה של מי שמראיין את ראש השב"כ ודילג בין שאלות מנחות ("התנהגת כמו החייל הכי מוסרי שיש, אה?") לסיסמאות שנראה כאילו נפלו בעריכה של אחד מספריו האחרונים של הרלן קובן ("אז הוא לא ראה בעיניים, אבל היום הן פקוחות"). וניר? נהג המונית ובעל חנות הירקות, שאפשר לתאר כ"אדם פשוט מאוד", הגיע לטלוויזיה אולי בשביל לחוות איזושהי חוויה מתקנת, אולי מתוך רצון לנקום בבת הזוג ששיקרה לו כל כך הרבה שנים, ואולי כי הוצע לו תשלום על התוכנית. אין לדעת.
גם בזמן אמת היה ברור שהסיפור של לורין, על אפקט ההפתעה שבו והממים הוויראליים שהגיעו בעקבותיו, הוא הרבה יותר סיפור של רכילות שכונתית ופחות תחקיר משנה מציאות. האם זה מעניין? חד-משמעית; האם זה מצדיק את ארשת החשיבות העצמית שבה אתגר וצוות התוכנית עטפו את הסיפור? הצחקתם לי את הפרופיל הפיקטיבי בפייסבוק. בשלב הזה, כשהסיפור שלה נטחן עד דק, החידוש היחיד שאתגר היה יכול להביא לתוכנית הוא ריאיון שבו מיכאלי (או איך שהיא לא קוראת לעצמה בימים אלה) מתיישבת מול המצלמה ומשיבה על כל השאלות שכולנו רוצים לדעת. האם היה לה עניין רומנטי בנשים האלה? איך היא למדה לעשות את הקול המפחיד הזה? ועוד.
לא מזמן עלתה בנטפליקס הסדרה "ג'רי ספרינגר: מכות, מצלמה, אקשן". בשני חלקים קצרים מתואר איך הפוליטיקאי היהודי חמור הסבר שחלם להגיע לבית הלבן דרך הטלוויזיה וקיווה לייצר תוכנית ראיונות איכותית ורצינית, הפך לכהן הטראש של אמריקה. אחרי שנתוני הרייטינג לימדו אותו שאף אחד לא רוצה לראות ראיונות רציניים בשעות הבוקר, ספרינגר, בליווי מפיק חסר עכבות, הפכו את "המופע של ג'רי ספרינגר" לקרקס הכי מופרע בטלוויזיה. חוץ מהבעיה המוסרית שבשידור פרקים כמו "התחתנתי עם הסוסה שלי", האישיו הגדול באמת של ספרינגר היה הניצול הציני של השכבות החלשות ביותר באמריקה, שראו את ההופעה בתוכנית כסוג של כרטיס כניסה למיינסטרים.
במובנים רבים, חיים אתגר הוא ג'רי ספרינגר הישראלי. התוכניות השונות שלו - ההבדל בין "המתחזים" ל"חשיפה" הוא בעיקר הלוגו - מביאות אל המסך סיפורים צהובים, כאלה שבאמת קשה שלא לצפות בהם, ובמרכזם כמעט תמיד אנשי שוליים חלשים למדי. המשותף לכל הסיפורים? רובם ככולם לא עוברים את הסף הפלילי, וגם אם הם מרתיחים לכולנו את הדם, הם מסתיימים גם אחרי השידור ללא הגשת כתבי אישום.
בשונה מספרינגר, שהבין במהרה שאשפה טלוויזיונית זה הז'אנר שבו הוא פורח ואימץ את תדמית הבאד בוי, ניכר שאתגר עדיין רואה בעצמו כעיתונאי רציני וחשוב וממתין להודעה על קבלת פרס סוקולוב, שממאנת להגיע. הדיסוננס הזה בין החשיבות העצמית של האיש ובין הטלוויזיה שהוא עושה הופך את "המתחזים" למוצר כמעט קומי.
למרות הביקורת הנוקבת, יש אמת אחת שקשה לשנות והיא ש"הסרטים" של "המתחזים" הם טלוויזיה טראשית וממכרת שקשה להוריד ממנה את העיניים. כן, ממש כמו "המופע של ג'רי ספרינגר" או תאונות דרכים. עכשיו רק צריך לוודא שאין כיסאות פנויים על הסט ושיש מאבטחים באזור, כי נראה לי שהולך להתחיל בלגן.