מי האמין ב-2018, כשיוטיוב הייתה בעסקי הסדרות המתוסרטות והעלתה סדרת המשך לסרט "קראטה קיד", שהיא תהפוך לאחד מסיפורי ההצלחה הגדולים של העשור? לא רק בנתוני הצפייה, מה שעוד מתקבל על הדעת, אלא מבחינה יצירתית. חמש שנים, שתי פלטפורמות ושש עונות אחר כך, כאשר "קוברה קאי" מגיעה אל סיומה בנטפליקס, היא לא רק הוכיחה את עצמה כהמשך ראוי לקלאסיקת האייטיז - אלא העלתה את הרף בנוגע למה שהמשך טלוויזיוני יכול להיות.
הסדרה, שהחלה כסיפור על ג'וני לורנס (וויליאם זבקה) המנסה להתחיל מחדש ופותח מחדש את דוג'ו קוברה קאי, התפתחה למסע מורכב ועשיר של דמויות. דניאל לרוסו (ראלף מאצ'יו), יריבו משכבר הימים, הפך לשותף דרך. תלמידיהם נעו בין דוג'ואים והשקפות עולם. דמויות מהעבר הרחוק שבו כדי להעשיר את המיתולוגיה.
בחמשת הפרקים האחרונים, שזמינים עכשיו בנטפליקס, ניצבו היוצרים ג'וש הילד, ג'ון הורביץ והיידן שלוסברג בפני האתגר להביא את כל זה לסיום מספק. הם הצליחו. בניגוד לעבר, כשהדמויות נטו לקריקטוריות והעלילה סבלה מפתרונות עצלניים, העונה האחרונה של "קוברה קאי", על שלושת חלקיה (הראשון שבהם עלה עוד ביולי 2024), הייתה קרשנדו מחושב, מענג ומלא בהפתעות.
הסדרה תמיד ידעה לשחק עם הנוסטלגיה, אך בחמשת הפרקים האחרונים, יותר מאי פעם, היא משתמשת בה לא רק כקריצה לקהל המעריצים, אלא ככלי לחקירת הדמויות והתפתחותן, עד למקום משביע הרצון שבו היא משאירה אותן בפרידה. כל פרק מהדהד רגעים מהעבר, אבל במקום להסתפק בהתרפקות, הוא משתמש בהם כדי להראות כמה השתנו הדמויות - או לא השתנו.
גם כשהן במקומות הרבה יותר מפויסים, עם שלל היריבויות הקשות של פעם שהפכו לחברויות מהוססות, "קוברה קאי" יודעת תמיד למצוא את הממד שיזריק פנימה דרמה. לפעמים זה מאולץ עד גיחוך, אך מאחר שהסדרה מודעת לגיחוך הזה, ולמעשה נושאת אותו בגאון, זה נסלח כל פעם מחדש.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
כי היריבויות הן האמתלה, משל של קרב שבסופו המתמודדים מבינים שהם חלק קטן משלם גדול, מתפיסת חיים. השלם הזה הוא האופן האינטימי שבו יוצרי "קוברה קאי" מכירים את גיבוריה - ואוהבים אותם. המונים מהם מאכלסים את "קוברה קאי", חלקם קצת הולך לאיבוד בדרך. ואף על פי כן, כולם זוכים לרגעים יפים שנעים בין קשירת קצוות ראויה (קני, דבון) לבין גאולה של ממש (למשל ג'ון קריס).
מעל הכל, כמובן, מתנוססת ההתפתחות של ג'וני ודניאל, שעברו ממערכת יחסים של איבה רוחשת לחברות מורכבת ואמיתית. החיבור בין השניים בעונות האחרונות שדרג לחלוטין את הסדרה, לא מעט מפני שזבקה ומאצ'יו מפגינים כימיה טבעית ומבדרת המשדרגת כל סצנה שהם חולקים יחד.
מכאן והלאה ספוילרים לכל הפרקים האחרונים
אבל אם מישהו שכח מיהו המוקד האמיתי של "קוברה קאי", הפרקים האחרונים שבים ומזכירים זאת. ג'וני לורנס היה כזה גם בתחילתה. הרי הסדרה נהגתה כמעין "תיקון" לסרט המקורי, הצגת דמותו של זבקה בתפקיד הגיבור ולא הנבל. עכשיו סופה מתכתב ישירות עם המסר הזה. ג'וני הוא המעטפת של "קוברה קאי", ובהתאם פרק הסיום נפתח ומסתיים איתו בקבר של אימו.
אולם לקרוא לו 'מעטפת' זה לשון המעטה. ג'וני הוא הנשמה. הוא מגלם את "קוברה קאי" כבר מעצם הגדרת הז'אנר הנרחבת שלה - דרמת התבגרות ואמנויות לחימה קומית - כל אלה טמונים בו. הוא מסובך, מסעיר, מצחיק ומרגש (סצנת העימות שלו עם קריס היא אחת הטובות בסדרה, וללא ספק תצוגת המשחק הטובה ביותר של זבקה).
כדי להצליח ללהטט בין שפע ההגדרות האלה, שהתוו את דרכה של "קוברה קאי" מאז ומתמיד, אין ברירה לה ולג'וני אלא ללכת בדרכיו של מר מיאגי. נדרש איזון, והסדרה מגיעה אליו בשלמות בישורת האחרונה. איזון בין הישן לחדש. בין רגעים משלהבים למגוחכים (מה זה לעזאזל הדיפ-פייק הנורא הזה של פאט מוריטה?). בין האנושיות לבומבסטיות.
וכמובן, כפי שמוצג לנו מפורשות, איזון בין קוברה קאי למיאגי דו - זה שמאפשר לג'וני לנצח בסופו של דבר את הקרב של חייו, מעגל שנסגר 41 שנים אחרי שהפסיד בטורניר ההוא לדניאל. מה הסיכוי שדבר כזה לא יהיה מספק?
כל פרקי "קוברה קאי" זמינים בנטפליקס.