בקיץ 2024, במה שנראה אז כמו שיאה של המלחמה אבל מתברר היום יותר כמו תחילתה, ערוץ i24, מספר 15 בשלט שלכם, החל את דרכו בשידורי אקטואליה בשפה העברית, אחרי כמה שנים של שידור חדשות בשפות זרות לקהל בינלאומי עם אג'נדה פרו-ישראלית. כמו בחור שמנסה להרשים בדייט ראשון, הוא הגיע למעמד הזה בחליפה הכי יפה שלו, עוטה בושם יוקרתי ולא לפני שעבר אצל ספר בכיכר המדינה - הכול כדי למשוך כמה שיותר צופים חדשים. לטענות שמדובר בסך הכול בגרסה לא שומרת שבת של ערוץ 14 הגיבו שם בביטול, ולראייה הביאו גם ליהוקים שלא מזוהים עם הצד הימני של המפה, כמו אורי קוואל, מגיש תוכנית הלילה "הישראלים". ובכל זאת, עם שמות כמו נווה דרומי, צביקה יחזקאלי ודניאל רוט אבנרי, נראה שאף אחד שם לא באמת נבהל מההשוואה לערוץ 14 - ואולי אפילו שמח ממנה. קאט לאתמול בערב, אז עלתה לראשונה "7 שרון גל" - ההחלטה לוותר על מילת קישור היא ללא ספק מעניינת - התוכנית עם האג'נדה הביביסטית ביותר ששודרה בערוץ, ומה שנראה כמו תשובה ניצחת למופע הקונספירציות של איילה חסון בכאן 11 שמשודרת במקביל.
מעטים אנשי האקטואליה שעברו יותר תחנות בתקשורת הישראלית משרון גל. כדי לחסוך לכם זמן קריאה יקר, נאמר שהקריירה התקשורתית שלו מקבילה לקריירה הפוליטית של אורלי לוי-אבקסיס, ואם תרצו רמז לכך, תוכלו למצוא גם אותה בפאנל שלו. סיכת חטופים לא נראתה על הדש של אף אחד מחברי הפאנל מלבד אחד. לוי-אבקסיס נמצאת שם לצד נווה דרומי (מגישת מהדורת שישי של הערוץ), הכתב הצבאי יוסי יהושע, הכתב לענייני דיפלומטיה עמיחי שטיין, יקי דיין (לשעבר הקונסול של ישראל בלוס אנג'לס) ואלוף במיל' רונן כהן, שלא הכרתי עד אמש, ומתברר שהיה בעברו ראש זירת טרור באמ"ן וכוכב בקרב צופי ערוץ 14 (עוד עליו בהמשך). אם תהיתם מה משותף לכל האנשים הנ"ל, אספר שבמהלך שידור של שעה, אף אחד מהם לא השמיע אפילו חצי מילת ביקורת כלפי ראש הממשלה נתניהו או הנשיא טראמפ. למעשה, כל אזכור של טראמפ הגיע בליווי תשבוחות כאלה, עד שבמקרה (או שלא) נפלה בעריכה ידיעה שפורסמה אמש בכלי התקשורת בארה"ב על הירידה בתמיכה בו, קצת יותר מחודש אחרי השבעתו לתפקיד.
אולי "7 שרון גל" היא לא הבעיה, אלא רק הסימפטום. לאף אחד מאיתנו כבר אין סבלנות, רצון או חשק לשמוע את הדעות של הצד השני במפה הפוליטית. כתמונת מראה אפשר להביא את התוכנית "אזור בחירה" שמשודרת במקביל בערוץ 13. אבל שם, תוכנית שאני מודה שאני צופה בה באופן קבוע, לפחות מגיע אורח אחד שמשמיע דעה מנוגדת לזו של מגיש התוכנית.
זוכרים את האלוף במיל' רונן כהן, שעליו לא שמעתי יותר מדי עד אמש? אחד הדברים שהוא מקפיד לומר ללא הרף מאז 7 באוקטובר הוא שאמ"ן לא העביר התראה לראש הממשלה על החשש למלחמה ואין לו הערכה בכלל לראשי מערכות הביטחון. אם תהיתם את מי עוד מעריך אלוף במיל' כהן, מלבד ביבי וטראמפ כמובן, אז יש לי שם מפתיע עבורכם - ח"כ טלי גוטליב. כן, אותה גוטליב שחשפה ביודעין שם של איש שירות ביטחון, מבוקשת לחקירה אבל מצפצפת על כך בגאון. כאשר הכתב הפוליטי של הערוץ, נדב אלימלך, דיווח על דבריה של ח"כ נעמה לזימי, שטענה אמש בוועדת הכספים כי בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו, נמצא במיאמי משום שהוגלה לשם לאחר שהכה את ראש הממשלה והוענש כי פגע בסמל שלטון (כל זה תחת הכותרת "מה עובר על האופוזיציה"), ועל הדרך השווה אותה לגוטליב, כהן השתלח בלזימי, קרא לה עלובה ואף אמר שהיא "עפר לקרסוליה של גוטליב שמעזה להשפיל את ראש הממשלה בזמן מלחמה".
ואם כבר מלחמה - אין ספק שזה הדבר שחברי וחברות הפאנל של שרון גל תומכים בו יותר מכל. נווה דרומי, למשל, דיווחה בגאווה איך רק לפני כמה חודשים חשבו כולם שההגעה לעסקת חטופים נוספת פירושה סיום המלחמה, אבל איך עכשיו, כשהנשיא טראמפ בבית הלבן, ברור שהמלחמה תחזור ברגע שהעסקה תגיע לסיומה. מדהים לראות את קבוצת האנשים האלה, גל בראשם, מדברים על המלחמה בהתלהבות כזאת, מחכים כבר לדווח על עוד טנקים של ישראל שנכנסים לעזה וחולמים על טרנספר לתושבי עזה. הם מתעלמים לחלוטין מהעובדה שהחזרה הזאת ללחימה תביא בהכרח גם את שובו של "הותר לפרסום", שכל כך שמחנו שירד מסדר היום שלנו, ותגרום לעוד מאות אלפי אימהות ואבות לא לישון בלילה. האם שרון גל או מישהו בפאנל שלו חושב שמי שניהל את המלחמה מאז 7 באוקטובר ועד היום, והביא אותנו למצב שבו חמאס עדיין שולט בעזה לצד עשרות חטופים ישראלים במנהרות, צריך לפנות את מקומו? הו, הם דווקא כן חושבים כך, כי לפי הפרשן הצבאי יוסי יהושע, בממשלה רק מחכים להחלפתו של הרמטכ"ל היוצא, הרצי הלוי, כדי שזה הנכנס, אייל זמיר, יביא איתו "סוסים דוהרים חדשים". ומה לגבי מי שבוחר את הרמטכ"ל ומנהל את הכול? הוא בסדר גמור, תודה ששאלתם.
בקטנה
לא צריך גילוי נאות בשביל לציין שאני כנראה לא קהל היעד של התוכנית של שרון גל, וככל הנראה גם לא של ערוץ i24. אבל אם הייתי צריך הוכחה סופית לכך, ראיתי קטע נוסף של גל, הפעם עם הקולגה צביקה יחזקאלי בתוכנית "הערביסטים", שבו גל מביא ליחזקאלי תמונה ממוסגרת של דולר שקיבל מהרב שלו, אור זיו, דולר שלדבריו יש בו ברכה. השניים ישבו עוד זמן רב והתפלפלו על ההתקרבות לדת, וגל ניסה להסביר את הורדת, והחזרת הכיפה (וחוזר חלילה), והמילה שחזרה שוב ושוב הייתה - אור. אני אולי ציני מדי, אבל אני עוד זוכר ימים שבהם שני עיתונאים בכירים ו-ותיקים כמו גל ויחזקאלי היו מתרפקים על תחקירים שהביאו או שיחה בלתי נשכחת עם מקור. היום, כשהכול מדווח מטעם אג'נדה ואמונה, משני צדי המפה הפוליטית, זה כבר נראה כמו זיכרון רחוק.