"היום הוא יום השנה לנס הכי גדול ומטורף שקרה לי", אומר המוזיקאי, היוצר והמנצח תומר הדדי, בשיחת טלפון מפלורידה בה הוא מתגורר בשנים האחרונות. בדיוק לפני שנה, ב-16 במרץ 2024 בשעת ערב, הדדי שהיה אז בן 40 הופיע בפלורידה עם הרכב זמרים באולם בפני מאות אנשים. "אני לא זוכר כלום מאותו יום ומהשבוע שלפני", מספר הדדי בשיחה עם וואלה תרבות מארצות הברית, "אבל המפיקה והקהל מספרים שרגע לפני שקרה מה שקרה, אני עומד על הבמה מול הקהל, מפעיל אותו בשיא כוחי ולא הייתה שום אינדיקציה לכלום. דקה אחרי זה אני מתיישב ליד הפסנתר, כדי להתחיל איזשהו שיר, ופשוט כאילו נרדם לתוך הפסנתר, כאילו מתעלף בצורה איטית. הקהל, שמכיר אותי מהרבה הופעות שאני עושה פה, היה בטוח שזה שטיק, חלק מהמופע. למזלי, אחד הזמרים שהוא אחד החברים הטובים שלי, מייד אמר 'משהו פה לא בסדר, האם יש רופא בקהל?'. אישה בת 80, אחות בעברה, רצה משורה שלישית והתחילה לעשות לי החייאה. המפיקה ישר התקשרה למוקד החירום ושוטרת שקיבלה את הקריאה הייתה מעבר לכביש. זה הכל נשמע כמו סרט של נטפליקס, זה פשוט מטורף. היא רצה פנימה, נגד התנועה עם הניידת, עשתה לי דפיברילטור פעמיים והזניקה לי את הלב. הגיעו שבעה פרדמדיקים והסתבר שהם סיימו קריאה במרחק שלוש דקות משם. אז הכל קרה במהירות בזק".
הדדי הובהל לבית חולים בפלורידה. "באותו זמן, אשתי המהממת יעלי הייתה בבית עם הילדים שלנו, בני שמונה, שש ושלוש, וידעה שאני במופע", אומר הדדי. "פתאום מתקשר אליה פרמדיק ואומר לה, תבואי לבית חולים, בעלך עבר התקף לב. זאת אגב הייתה אבחנה לא נכונה כי לא ידעו מה יש לי. לאחר מכן התברר שהיה לי דום לב. אני יכול לדמיין מה עבר לה בראש באותו רגע. היא הגיעה לבית חולים והייתי מורדם ומונשם. הקרדיולוג יצא ואמר לה, 'תשמעי, זה נס לא נורמלי'. לפי כל הממצאים, יש לבעלך איזו בעיה מאוד נדירה. הוא אומר לה, 99.99 אחוז מהאנשים שיש להם את הבעיה הזאת יכולים למות בשינה או מול הטלוויזיה. זה בא משום מקום. זה משהו חשמלי, כאילו הורידו לך את הקאלטר. למחרת, גילו שיש לי קורונה והתברר שהייתה לי גם תסמונת מצוקה נשימתית חריפה - ARDS. הייתי 12 ימים מורדם ומונשם בטיפול נמרץ ואמרו לאשתי שאני במצב הכי קשה במחלקה. אני מדבר על זה ויש לי צמרמורת, אתה יכול רק לדמיין מה זה להיות במצב של אשתי עם שלושה ילדים קטנים".
אמנים רבים מתארים את ההופעה על הבמה ככזאת שמרפאת כל כאב, מספרים על חוויות שלפני עלייתם לבמה סבלו ממיחושים או קשיים רפואיים כאלה ואחרים - מהרגע שעלו עליה ועד שירדו ממנה הרגישו כאילו הם נעלמו. במקרה שלך המיתוס הזה לא רלוונטי.
"כל מיני אמנים אומרים את הביטוי 'אנחנו נמות על הבמה'. בוא נגיד שאני לא ממליץ לאף אחד למות על הבמה מול קהל. אבל מוזיקה הצילה לי את החיים. יום לפני המופע, אשתי ואני אמרנו, אולי אני צריך קצת לנוח? היה עומס של מופעים. והייתה לי אופציה להביא מחליף למופע. אמרתי, אולי אני אישאר בבית לנוח, כי למחרת היה לי מופע גדול עם תזמורת סימפונית. תודה לאל שהחלטתי לקיים את המופע. בזכות העובדה שקיימתי את המופע הזה - ניצלתי. כי זה קרה לי מול 500 איש. אחרי שחזרתי מבית החולים, חברים ואמנים אמרו לי, שמענו שהיה לך עניין בלב, אל תעבוד כל כך קשה. האירוניה במצב הזה, שאם לא הייתי הולך לעבודה באותו יום ונניח הייתי יושב מול נטפליקס, סביר להניח שהייתי מת. בגלל שהייתי מול אנשים, היום אני פה".
הדדי הוא מוזיקאי ותיק ומוערך, שהוציא אלבום סולו אינסטרומנטלי בשם "Origins" עם עיבודים קלאסיים לפיוטים ומנגינות יהודיות, הקליט אלבום עם דוד ד'אור, הלחין שירים רבים לאמנים רבים ובהם השיר "מילים" של הראל סקעת שייצג את ישראל באירוויזיון 2010, "שלג בשרב" של שירי מימון ו"אהבה למרחקים ארוכים" של גלי עטרי, הפיק מוזיקלית את אילנית ואת בועז שרעבי, ליווה בפסנתר את ריטה בהופעותיה, עיבד לאמנים בינלאומיים ובהם אנדראה בוצ'לי ומרסדס סוסה ועבד גם עם מייקל בובלה, ניגן עם הסקורפיונס, ניצח על תזמורות ברחבי העולם ובהם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, תיזמר ועיבד ל"דה וויס ישראל" וזכה בשלל פרסים ובהם פרס אקו"ם לשנת 2013.
במלאת שנה בדיוק ליום שבו חטף דום לב על הבמה וחייו ניצלו "בזכות שרשרת של ניסים", מוציא היום הדדי שיר חדש, "מודה אני" שכתב הפזמונאי, השדרן ויו"ר אקו"ם יואב גינאי בהשראת התפילה בעלת אותו שם, שהדדי הלחין, עיבד ושר. שניהם שיתפו בעבר פעולה בין השאר ביצירת השירים "שלג בשרב" של שירי מימון ו"חג שמח" שביצע בועז שרעבי. הדדי מספר כי מתוך תחושת הודיה לכך שזכה בחייו ובמשפחתו מחדש, הוא פנה לחברו גינאי, סיפר לו שבכל יום הוא אומר את תפילת "מודה אני" ומוסיף בסופה "שהחזרת בי נשימתי ונגינתי" - ועל רקע זה נוצר השיר. "עוד לפני האירוע הייתי אומר 'מודה אני'. ומאז האירוע אני פשוט בתחושת הודיה מטורפת. למשפחה ולחברים ולקהילה ולאנשים שהתפללו בשבילי", אומר הדדי. האזינו לשיר (מעל).
איזה שיעור קיבלת מהאירוע המטלטל הזה?
"חוויה כזאת מלמדת אותך ששום דבר בעולם הזה לא חשוב, חוץ ממשאב אחד, הזמן. קלטתי את זה אחרי שבאיזשהו מובן הייתי בצד השני וחזרתי. אני לא יודע לספר לך על חוויה של לראות את האור בקצה המנהרה, אבל הלב שלי הפסיק לפעום ולא הייתי שם. הייתי מורדם ומונשם ואחר כך כשהתנתקתי מהמכונות חשבתי איך אנחנו כבני אדם מקבלים כמובן מאליו את הפעולה המאוד בסיסית הזאת - הנשימה שלנו. כשחזרתי הביתה וראיתי את שלושת הילדים שלי ידעתי בדיוק מה יכול היה לקרות. הבנתי שיש לי עוד צ'אנס איתם. אז אחת התובנות הכי גדולות מתוך הדבר הזה שהמשאב היחיד שצריך לרדוף אחריו, במרכאות, זה זמן עם האנשים שאתה אוהב".
לשיר שיוצא היום הדדי מצרף קריאה לציבור: "אם הצלחתי לתפוס את הקשב שלכם לעוד משפט או שניים, אנצל זאת לבקש מכם בפעם הבאה שיש לכם קצת זמן פנוי, לנסות ולעשות קורס החייאה בסיסי או ללמוד מהו דפיברילטור ואיך להפעיל אותו - שני אלו היו מרכיבים חשובים בהצלת חיי. בלתי נתפס, אבל מכשיר שעולה כמו אייפון הציל את חיי".