לעתים רחוקות ביקורות טלוויזיה צריכות להתעסק בלוחות שידור, אבל המקרה של "הראש" הוא היוצא מן הכלל. הוכחה ניצחת לכך שטיימינג זה הרבה יותר מעניין של תזמון. אז לפני שמתחילים בכלל לדבר על הסדרה החדשה שפרק הבכורה שלה עלה אתמול בערוץ 12, כדאי לציין 10 עובדות קטנות:
1) הסדרה עוסקת בראש השב"כ (יהודה לוי), ובפעילות הארגון ברצועת עזה.
2) הסדרה נכתבה על ידי כמה מהכותבים הטובים בתעשייה, שחתומים על סדרות מעולות.
3) הסדרה מתרחשת בשנת 2021.
4) הסדרה נכתבה וצולמה לפני ה-7 באוקטובר.
5) הסדרה הייתה אמורה לעלות לשידור בקשת באוקטובר 2023 - ונדחתה בגלל המלחמה.
6) יותר משנה אחרי, הסדרה הייתה אמורה להיות משודרת בינואר 2025.
7) יומיים לפני שידור התכנית נהרגו ארבעה לוחמים בבית חאנון. ביום השידור עצמו נהרגו עוד חמישה לוחמים. בקשת בחרו, ובצדק, לדחות את שידור הסדרה.
8) הסדרה נמכרה לנטפליקס העולמית ואמורה להיות משודרת ב-20 מדינות.
9) במקור קראו לסדרה "האויב שבתוכנו". איזה מזל ששינו את השם.
10) הסדרה לבסוף שודרה יום לאחר שרה"מ הודיע לראש השב"כ על פיטוריו.
"הראש" נחשפה לראשונה לציבור לפני יותר משנתיים, באירוע חגיגי של שידורי קשת במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב. באותו אירוע נמסר על ידי המנכ"ל אבי ניר על השקעה של 100 מיליון שקל בלוח הדרמה של הערוץ. "אנחנו מובילי תנועת האנטי בינג'", הוא אמר באותו אירוע, ואולי זה מסביר למה אין חשק להמשיך לפרק הבא של "הראש" כשנגמר פרק הבכורה.
כאן צריך להסתייג ולהגיד שפשוט אין אפשרות לראות את הסדרה בלי העננה של ה-7 באוקטובר מעליה. קצת כמו שאי אפשר לשמוע שיר של אייל גולן בלי להיזכר בפרשה ההיא (של העלמות המס, למה, למה חשבתם שאני מתכוון?). הפריימים אותם פריימים, הדיאלוגים אותם דיאלוגים אבל וואלה, האנשים בנטפליקס שקנו את הסדרה הזאת האמינו כנראה בשקר לפיו אנשי השב"כ יודעים כל מה שקורה ברצועה בכל רגע נתון עד לרמת מי נוהג בכל רכב בדיר אל בלאח. קשה להאמין שזה אותו ארגון שישן בעמידה בזמן שהנוחבות חצו את הגבול ושחטו משפחות שלמות בקיבוצי העוטף.
חשוב להדגיש שלמרות הדיסוננס בין הסדרה למציאות, "הראש" היא הפקה ישראלית ברמה בינלאומית שאין להתעלם ממנה. היוצרים רון לשם, דניאל אמסל ועמית כהן - שלושתם חתומים על "בוגד", "שמיים אדומים" ו"שעת נעילה" - והבמאי אופיר לובל ("בלקספייס") הם מהטובים שיש לתעשייה המקומית להציע. יהודה לוי מגלם את ראש השב"כ בכריזמה ובדיוק שמצדיקים את הפיכתו לשחקן העסוק ביותר בטלוויזיה, וצוות השחקנים המגוון - יעל אלקנה, אושרי כהן, מלי לוי, לונא מנסור ואמיר בנאי - מספק משחק לא עקבי, אבל עם פוטנציאל.
ערכי ההפקה מרשימים: הצילום התזזיתי, העריכה שמבליטה את המתח הטבעי של אזור המלחמה, והאסתטיקה ההוליוודית הופכים את הסדרה לחוויה ויזואלית מרהיבה שמסבירה מדוע נטפליקס מיהרה לרכוש את הזכויות עליה. אין ספק ש"הראש" יכולה הייתה להיות ה"פאודה" הבאה, לולא המציאות העקובה מדם שהקדימה את הבדיון בדרכים שאף תסריטאי לא יכול היה לדמיין.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
אלא שגם אם מנסים לשים בצד את מה שאנחנו יודעים שקרה בעזה ובשב"כ מאז 2021, הפרק הראשון של הסדרה פשוט לא יושב טוב. יהודה לוי שחקן משובח, רון לשם הוא גאון שחתום על יצירות מופת, וההחלטה של קשת לצאת רק לשתי הפסקות פרסומות של דקה אחת כל אחת לאורך הסדרה עוזרת לפלואו של הסדרה לשמור על מתח חיובי לאורך כל הפרק. אך זה לא מחפה על דיאלוגים מלאכותיים שקשה להאמין שחתומים עליהם כותבים כמו עמית כהן ודניאל אמסל. לעתים זה נראה כאילו זרקו מושגים מקהיליית המודיעין לצ'אטGPT וביקשו למלא את החסר בקצת פאתוס.
בסצנה שבה ראש השב"כ מגיע לגייס אישה מפוקפקת (יעל אלקנה) שבדיוק יצאה מהכלא הפדרלי בארה"ב, היא מכינה לעצמה קפה שחור בלי להרתיח מים. ובכל זאת, זה לא הרגע הכי לא אמין באותה סצנה - אלא הדרך שבה הוא אומר לה, ואני מצטט: "אנחנו יודעים להתמודד עם מדינות, עם ארגוני טרור גדולים". ברוכים הבאים ל-6 באוקטובר. ויש עוד: שני שב"כניקים (אושרי כהן ואימרי ביטון, שניהם ליהוקים מסקרנים) עומדים במלתחות מול המראה, מדברים על רגשות כמו דמויות מסדרת נעורים, ואז מעבירים ביניהם דאודורנט - ופשוט מורחים אותו בבית השחי אחד אחרי השני בקז'ואליות, כאילו זה משהו שבני אנוש רציונליים עושים.
ברגע אחר בפרק, יהודה לוי יוצא מחדר המצב ההוליוודי בסערה, בזמן שאחת הנשים בארגון מחזיקה בידה טלפון וצועקת לו שראש הממשלה נמצא על הקו. ראש השב"כ מנפנף אותו. יש לו דברים חשובים יותר לעשות מאשר לענות לדרג המדיני כרגע. וזה בסדר, אם היינו צופים בסדרה הזאת לפני שנתיים זה היה זורם, אבל זה פשוט קשה לצפייה כשזה קורה בשבוע שבו נדב ארגמן מדבר על הקשר האינטימי שנוצר בין ראשי שב"כ לראשי ממשלה, ובשבוע שבו רונן בר מפוטר בגלל "חוסר אמון מתמשך" (ולא, למשל, בגלל שהשב"כ בראשות בר חוקר את קטארגייט).
ראיתי כבר קונספירציות חמודות שרצות ברשת על העיתוי הנוכחי של עליית הסדרה, אבל האמת היא שלפעמים טיימינג זה עניין של מזל. ובכלל לא בטוח שהעיתוי של עליית התכנית עושה לה טוב, לאור מה שקורה במציאות. זו בעיה מוכרת בקשת, הבעלים הגאה של "ארץ נהדרת", שמתקשה כבר שנים לייצר פארודיה שתצליח להיות מצחיקה יותר מאשר הדמויות האמיתיות שהיא מנסה להגחיך.
אותה הבעיה ניצבת בפני "הראש". לא משנה איזו עלילה תספק לנו המשך הסדרה. איזה כישלון ענק יתגלה בשב"כ, איזו גבורה יציגו החיילים שלנו, אילו טעויות יקבלו מקבלי ההחלטות שלנו - בסוף, במציאות של אחרי ה-7 באוקטובר, הכל יתגמד. לא נולד התסריטאי שיכול לכתוב סרט כמו זה שאנחנו חיים בו. בהצלחה לאנשי השיווק של נטפליקס לשווק בעולם את הסדרה הזאת, שבה ישראל פועלת בעזה במציאות שקדמה למלחמה. מה שנכתב כסדרת מתח עלול כעת להיתפס בעיני חלקים בעולם כאפולוגטיקה לפעולות צבאיות שנויות במחלוקת. ובהצלחה לקשת לשכנע את הציבור הישראלי לראות סדרה עם כל התזכורות ל-8200, 9900 ועוד שמות קוד שלאוזניים ישראליות זועקות כיום "מחדל".
מצד אחד, לא הוגן לשפוט את היוצרים על אי-יכולתם לחזות את העתיד. מצד שני, זוהי המציאות שבה הסדרה משודרת כעת, והקהל בהחלט יצפה בה דרך הפריזמה של אירועי ה-7 באוקטובר. "הראש" הפכה בעל כורחה למעין מוצג היסטורי, עדות זמן מוקפאת למה שהיה "לפני". תיקוף של הפער בין מה שדמיינו שאנחנו יודעים לבין מה שהתגלה שלא ידענו. זהו העול הכבד ביותר שמוטל על כתפי יצירה שעוסקת בנושאים אמיתיים - להיבחן לא רק על איכות הבימוי והמשחק, אלא גם על האמינות שלה.
ואולי שם טמון הפרדוקס הגדול של "הראש": ככל שהיא הייתה מדויקת יותר בתיאור חולשות המערכת הביטחונית, כך הייתה זוכה לביקורת נוקבת יותר על חוסר הריאליזם שלה לפני ה-7 באוקטובר, אך הייתה נחשבת לנבואית ומדויקת אחריו. כך או כך, "הראש" תישאר תמיד כלואה בין שני עולמות - הפנטזיה שכתבו היוצרים והמציאות שכתבה את עצמה, מציאות שאף תסריטאי לא היה מעז להמציא.