אלמוג בוקר ראיין ברגישות את צביקה ואפרת מור, אבל עשה מניפולציה על הצופים

"רגע לפני שאתם שופטים אותה רק בגלל שהיא מקריית ארבע, רגע לפני שאתם חורצים את דינה של משפחה שבוחרת לפעול אחרת כדי להחזיר הביתה את הבן שלה מהשבי - תתנתקו מהסטיגמות ותקשיבו למשפחת חטופים מפורום תקווה", אומר בקולו מלא הרגש אלמוג בוקר, בריאיון עם אפרת וצביקה מור, הוריו של החטוף איתן מור שנמצא בעזה כבר 548 ימים. אתמול הוא ביקר בביתם, במסגרת כתבה ששודרה במקום בולט במרכזה של המהדורה המרכזית - איפשהו בין דיווחים על הדחת ראש השב"כ, סקר מנדטים לא באמת דרמטי, ועוד עדכון על ירי מעזה.

לא הופתעתי מהדברים של אפרת וצביקה מור. זו אמנם הפעם הראשונה שבה ראיתי אותם מדברים בסביבה הטבעית שלהם, כשכתב חדשות מבקר בביתם היפה שבקריית ארבע, אבל כבר שמעתי אותם מתראיינים בעבר במהדורות החדשות. והאמת? הלב יוצא אליהם, בדיוק כמו לכל משפחת חטופים אחרת. כששומעים אותם מדברים על הרצון להחזיר את בנם, איתן, הביתה - אך מתנגדים לשחרור מחבלים שלדבריהם רק יוביל לחטיפות ולרציחות נוספות - קשה שלא להאמין כי דבריהם באים מדם לבם ומתוך אמונה שלמה.

עובדתית, הרוב המוחלט של משפחות החטופים חושב אחרת ממשפחת מור. מי שהולך להפגנות בכיכר החטופים, מי שמאזין לעדויותיהם של החטופים והחטופות ששבו מעזה, שומע קול אחיד הקורא לשחרור מיידי של החטופים - אפילו במחיר הפסקת אש - כדי להציל חיים כאן ועכשיו.

ובכל זאת, יש מקום לשמוע גם את מי שחושבים אחרת. הבעיה, ואולי המניפולציה שנעשתה כאן על הצופים, היא שהדברים של משפחת מור הוצגו כאילו הם מושתקים - כאשר ההפך הוא הנכון. בפועל, המשפחות החברות בפורום תקווה, שדעותיהן תומכות בהמשך הלחימה וברובן מביעות תמיכה בראש הממשלה, זוכות לנגישות גבוהה הרבה יותר לפגישות עם נתניהו ועם גל הירש, הממונה על תיק החטופים. כאמור, קטונתי מלשפוט את תחושותיהם של משפחת מור, במיוחד כשברור שכוונותיהם טהורות, אך יש דואליות ברורה בין הרצון שלהם לקבל אוזן קשבת מממשלה שהולכת בקו אותו הם מובילים - לבין הרצון לזכות גם באהדת הציבור, שרובו תומך, לפי כל הסקרים, בהפסקת אש ובהחזרת החטופים.

תושב חוץ שהיה צופה אתמול בשידורי חדשות 12 - גוף תקשורת שמזוהה על ידי הימין כ"שמאלני" - היה עלול לתהות אם לא טעה בכתובת. נכון, בניגוד ל"הפטריוטים", לא התקיימו דיונים על הדחת ראש השב"כ או תיאוריות קונספירציה, אבל הקולות שנשמעו היו כמעט כולם מהצד הימני של המפה. כך למשל, ב"אברי ושרקי", הובאה לריאיון ראשון נוי אליה רוטשטיין, בתו של תנ"צ אבישי מועלם, מפקד ימ"ר ש"י, החשוד כי הדליף שיחות עם בכיר בשב"כ. הראיון עסק בעיקר בטוהר מידותיו של מועלם ולא כלל כמעט עיסוק בחשדות עצמם.

האם מה שהצופים באמת היו זקוקים לו בימים אלה זה ריאיון מפרגן עם בתו האוהבת של קצין משטרה שחשוד שסרח? רק בסוף הריאיון העלה שרקי שאלה בעלת חשיבות עיתונאית אמיתית: מה לגבי העיתוי של פרסום ההקלטות - בדיוק כאשר ראש הממשלה מנהל עימות ישיר עם ראש השב"כ? רוטשטיין השיבה כי אביה קיבל את הטלפון שלו חזרה רק ביום חמישי האחרון, והכחישה כל קשר לעימותים הפוליטיים. הצופים ישפטו בעצמם.

רובנו אולי לא עדים לזה, אבל בעולם שמחוץ לישראל שמנו מוזכר בימים האחרונים כמעט רק בהקשר של התקרית הקשה ברפיח, בה נהרגו 15 עובדי סהר אדום. העדויות - שחלקן קשות מאוד - כוללות האשמות בהוצאות להורג והעלמת ראיות. אין לי הוכחות, וכמו רבים אני נזהר מדיווחים שמקורם בחמאס, אבל ההתייחסות הקצרה של חדשות 12 לאירוע הדרמטי (שלוש דקות בלבד, ללא פרשנות) מצביעה על תהליך הולך ומחריף של הסתגרות והתרחקות מהשיח הבינלאומי.