כתבה ב"אולפן שישי" לפני כחודשיים, ברגע נדיר של תקווה והקלה בשנתיים שחורות משחור, הציגה תמונה מיוחדת: משפחת בן עמי, מותשת ומאושרת אחרי מאות ימים של מאבק להשבת אבי המשפחה אוהד שנחטף מקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר 2023, מתכנסת יחד על גג, מביטה בשקיעה, שותה יין - ומקשיבה לשירים אהובים. הזמר ברקע, כמובן, הוא אריק איינשטיין. השיר ברקע, כמובן, הוא "כמה טוב שבאת הביתה".
הקלאסיקה שיצרו יענקל'ה רוטבליט ושלום חנוך מ-1971, גם ככה אחד השירים הישראלים האהובים בכל הזמנים, הפכה ולא במקרה לסיסמה שמייצגת את כל מה שרצינו וחלמנו להגיד לכל אותם אנשים שנלקחו מביתם ומשפחתם ונאסרו במנהרות תת-קרקעיות בלי יום ובלי לילה: כמה טוב שבאתם הביתה (קצת רזים, אך מה זה חשוב?). זה סלוגן, זה שיר, וזו גם מנטרה. כמה שזה טוב: כשאנחנו שרים את זה יחד, אנחנו יודעים באמת שסוף סוף הם כאן.
הם היו חטופים יותר משנה. כעת הם צריכים להסתגל לחיים שבחוץ. "הדרך אל החופש" - פרויקט מיוחד
בטקס הקולקטיבי החוזר שנמשך כאן כמה שבועות לאורך העסקה השנייה, קצת אחרי תיעוד המפגשים המרגשים עם המשפחות, זה תמיד הגיע באחת התחנות: מפגש ראשון עם מוזיקה בעברית. עילי בוטנר בא לשיר לתצפיתניות את "מכתב לאחי" ("בסוף הדרך עוד תהיה מאושר", אפשר רק להתפלל). שי גבסו נסע לשיר לאלי-ה כהן את "יום ועוד יומיים" (אנחנו סופרים כבר יותר מ-500). ג'ירפות שרו לאוהד בן עמי "יש לי חור בלב בצורה שלך", ושגיא דקל חן אפילו שר בעצמו, יחד עם הפרויקט של תמרי, את "קרן שמש" של בניה ברבי. וזה רק קמצוץ: הרי אמני ישראל מגויסים לחלוטין למען המטרה הזו, אין אירוע תרבות בישראל בשנה וחצי האחרונות שלא מזכיר את החובה להחזיר את כולם ועכשיו.
כל אחד מהרגעים האלה, שהגיעו מהר מאוד לערוצי הטלוויזיה ולרשתות החברתיות, הפכו לרגע את האוויר לקל יותר, ואפשרו לקצה של חיוך לעלות סוף סוף על הפנים. בטח בשבילנו, ונדמה שגם בשביל החוזרים. בשביל אומה שמדברת בשירים, הרגעים האלה נתפסים באופן טבעי כחלק חשוב בשיקום ובדרך להחלמה, שלהם כפרטים, שלנו כחברה. אולי מפני ששום דבר לא גורם לנו להרגיש יחד - ככל שאפשר להרגיש יחד בישראל 2025 - כמו מוזיקה ישראלית. ואם לא יחד, אז פשוט קצת יותר כמו עצמנו, כמו מה שהיינו לפני שכל מה שהיה בטוח קרס באכזריות מול עינינו. כמו מה שהיה הבית. השיר אומר "בית זה אומר כבר הכול", ומה אומר בית יותר מאשר אריק איינשטיין?
אבל צריך להתעכב בכל זאת עוד קצת על המשפט הזה - כמה טוב שבאתם הביתה - מפני שכל מילה בו טעונה רסיסים של משמעות. כמה - 59, שעדיין נמצאים שם וחייבים לחזור לכאן בהקדם האפשרי, עכשיו; טוב - הכי טוב, אין שום דבר טוב יותר או חשוב יותר מחזרה של אנשים לביתם, וכל אופציה אחרת היא רע איום ונורא; שבאתם - וזה מתאפשר רק בעסקאות, בעוד פעילות צה''ל רק מסכנת עוד יותר אנשים שנמצאים בסכנת חיים תמידית; והביתה - זו הרי נקודת השבר. זה הרי לא אותו הבית. כל כך הרבה אינם, והשיקום רחוק מסיום. הוא לעולם לא יסתיים עד שכולם יחזרו, ונוכל לשיר גם איתם.