אחת העצות הכי טובות שנתנה לי הגננת ישראלה, מתישהו כשהייתי בן 5, היא לא להתייחס לבריונים. הם ניזונים מהיחס, היא הסבירה. מהפחד. מהבכי. מההלשנות. מהכאב. אם מתעלמים מהם - הם לא יודעים מה לעשות, ומתפוגגים לתוך חוסר הביטחון של עצמם. יכול להיות שזו העצה המעשית הכי טובה שקיבלתי בכל שנותיי במערכת החינוך הישראלית. לצערי, התקשורת הישראלית לא קיבלה את העצה הזאת.
טלי גוטליב היא תמצית הבריונות הישראלית. בולי במלוא מובן המילה. אישה שכל מהותה הוא חיפוש אחר יחס. פרובוקציה מהלכת. זה לא התחיל בפוליטיקה. גוטליב הפכה לדמות מוכרת ובולטת בתקשורת עוד בימיה כעורכת דין פלילית שמתמחה בייצוג אנסים. למען הסר ספק, אין לי חלילה ביקורת נגד עורכי דין פליליים, שמהותם המקצועית היא להגן על חלאות - אלא שגוטליב, שזכתה ב-2017 לכינוי "המלאך השומר של האנסים" באתר mako התנדבה להגן תקשורתית על אנשים שהסתבכו עם האשמות על פגיעות מיניות גם בלי שאף אחד שכר את שירותיה.
כך למשל בחרה להגן על אלון קסטיאל, עבריין מין שלא שכר את שירותיה, בריאיון לתחיה ברק: "המעשים שמיוחסים לו לא מרשימים אותי. מתלוננות יוצאות איתו, הן רוצות לצאת איתו, ואז הן עולות אליו הביתה כשברור למה הן עולות הביתה, ואז מאשימים אותו באונס. הייתי יושבת ושומעת ואומרת 'מסכן'. באינסטינקט שלי הוא קורבן. מה רוצים מחייו?". פחות משנה אחרי אותו ריאיון, אותו "מסכן" הודה והורשע בעבירות של ניסיון אונס, מעשה מגונה בכוח, מעשה מגונה והטרדה מינית.
היא פשוט דורשת את תשומת הלב הזה. זועקת אותו. אם היינו במאה ה-20 כנראה שהייתי כותב בשלב הזה משהו על האיפור שלה, אבל התקדמנו מאז וכולנו מבינים שזה לא לגיטימי לכתוב על איפור של אישה. במקום זה אכתוב על אביב גפן, שסיפר שנהג להתאפר בהופעות "ממקום של מסתור". אולי אכתוב על טים מינצ'ין הקומיקאי-מוזיקאי האוסטרלי הנהדר שמאפר בכבדות את עיניו מכיוון שלטענתו זו הדרך שלו לגרום לאנשים להסתכל לו בעיניים מכל מקום בחדר, גם באולמות ענק. אולי אספר קצת על ה"קשו", האיפור המסורתי של שחקניות הקבוקי היפניות. ראשית מורחים שכבת בסיס לבנה, ועליה את שכבת הקומדורי, שמבליטה בהגזמה את קווי הפנים כדי לשוות להן מראה חייתי. אף אחד לא בוחר להתאפר כמו שחקנית קבוקי כי הוא רוצה לא לבלוט. בהגזמה.
זכותה של טלי גוטליב לבלוט. זכותה של טלי גוטליב לצעוק. זכותה של טלי גוטליב להיות מוגזמת. חובתה של התקשורת להתעלם ממנה. וכן, אני מודע לצביעות. לזכותי ייאמר שהפעם האחרונה שהתייחסתי בטקסט שלי לטלי גוטליב הייתה בפברואר 2023, וגם אז זה היה רק בשביל להבהיר שהיא לא קיימת מבחינתי. באותו מאמר כתבתי: "קראתם את הציוץ המחריד של טלי גוטליב? ראיתם אותה צורחת בכנסת? שמעתם את נתניהו מגנה את דבריה? מזל טוב, אתם חלק מההצגה שתפקידה להסיח את דעתכם מהעיקר. התקשורת לוקחת חלק פעיל בקרקס הזה, ורק השחקנים סביב הנאשם בפלילים מתחלפים".
המילים האלה נכתבו לפני שטלי גוטליב נשלחה למערכה כדי לגרום לנו לשכוח מ-59 חטופים שעדיין נמצאים בעזה. המילים האלה נכתבו לפני שטלי גוטליב נכנסה לבית המשפט העליון במטרה לפוצץ דיון בבג"ץ כאילו היא פואד שמנסה לפוצץ את הדרבי התל אביבי אחרי גול של ערן זהבי. התקשורת, כולל האתר שאתם גולשים בו כרגע, כרגיל החליטה להתייחס לבריון, במקום להתעלם ממנו.
בזמן שבאולם בית המשפט נערך הדיון המשפטי החשוב ביותר בישראל מאז משפט אייכמן, ולבטח הדיון המשפטי החשוב ביותר לעצם קיומה של הדמוקרטיה הישראלית מאז ומעולם - התקשורת שידרה בלופים את טלי גוטליב מובלת בכוח אל מחוץ לאולם. הכותרות דיברו על הצרחות שלה, ועל העימות שלה עם יצחק עמית - במקום על הטענות המטורפות של "הממשלה" בתוך האולם.
ראוי לציין שכתבי המשפט עשו את עבודתם נאמנה וסיקרו את הדיון, אך איכשהו כל החומרים הוכנסו למטחנת הבשר של התקשורת שהוציאה אותם בצד השני עם כותרות על טלי גוטליב. בדיוק כפי שהיא רצתה. במקום לדבר על תוכן, מדברים על צורה. במקום לדבר על דמוקרטיה, מדברים על הצגה. טלי גוטליב היא שחקנית נהדרת. גם אנשי התקשורת שלועגים לה היום, לא מבינים שהם בעצם מקדמים אותה לתפקיד בכיר יותר בכנסת הבאה. טלי גוטליב עוד תהיה שרה בממשלה. אולי השרה לקידום מעמד האישה.
אולי זה הזמן לחזור לשיעור החשוב ביותר שלמדנו בגן - להתעלם מהבריונים. בעולם של מדיה חברתית ומחזורי חדשות של 24 שעות, זה נראה כמעט בלתי אפשרי. אבל אולי זו בדיוק העצה שהחברה הישראלית צריכה לאמץ מחדש. כל עוד נמשיך לצרוך את הקרקס התקשורתי, נמשיך לקבל עוד ועוד מופעים של בריונות. השאלה אינה מתי התקשורת תשתנה, אלא מתי אנחנו, הצופים, נחליט שהגיע הזמן להפנות את תשומת הלב שלנו למה שבאמת חשוב - לדמוקרטיה המתפוררת, ל-59 החטופים שעדיין בעזה, לסוגיות האמיתיות שמעצבות את חיינו. בינתיים, כל עוד אנחנו ממשיכים לצרוך צרחות על בסיס קבוע, נמשיך לא לשמוע את המהות שמאחורי הרעש.