לפני שבוע ויום הפכתי לראשונה לאבא. כל הורה שקורא את הטקסט הזה בוודאי מכיר את מנעד הרגשות הבלתי נגמר שהאירוע הזה מביא איתו - כרגע ההשוואה הכי מדויקת היא לרכבת הרים שדוהרת במהירות של 350 קמ"ש, ונעה בעיקר בין אופוריה לחרדה. אבל גם מי שעדיין לא חוו הורות, מבחירה או שלא, כבר שמעו על כך לא פעם: ילדים - במיוחד במדינה כמו ישראל - הם לא רק "שמחה", כפי שכתב יהושע סובול, אלא גם סוג של חובה. אם אחרי גיל מסוים אין לך ילדים, או חלילה אתה מעז להכריז שאינך מעוניין בילדים, לא רק שתקבל פרצוף עקום - סביר להניח שאנשים באופן אקטיבי ינסו לברר מה לא בסדר אצלך. הדבר הזה מקבל משנה תוקף אם אתה - בכלל את.
בפרק של התוכנית "חשיפה", ששודר אמש בקשת 12, תיעדה שירלי בוגנים, מהדוגמניות הישראליות המצליחות בכל הזמנים, את מסע הפונדקאות שלה ושל בעלה לירן, שכפי שכבר פורסם בכל מקום אפשרי, הסתיים בשעה טובה בזוג תאומים שנולדו בחודש שעבר בגאורגיה. בוגנים, בת 51 (ולא נראית יום מעל שלושים), תיעדה בליווי צוות התוכנית את הניסיונות שלה להפוך לאמא באמצעות פונדקאית - אחרי יותר מ-13 שנים של כישלונות בכל דרך אחרת.
ייתכן שאם הייתי צופה בסיפור של הזוג בוגנים לפני שנתיים, הייתי נותר אדיש. בסך הכול מדובר בזוג פוטוגני להחריד, שלפחות על סמך ביתם המצודד נראה שגם מבחינה חומרית לא סובלים ממחסור - כך שאולי הייתי אומר בציניות: "אוי אוי אוי" אבל אחרי שחוויתי את מסע טיפולי הפוריות המפרך ואת תחושת האכזבה והכישלון האיומה שהוא מביא איתו, אי אפשר להישאר אדיש לסיפור הזה. כן, גם אם הוא מובא דרך זוג שנראה כאילו נשלף מתוך העונה הבאה של "הלוטוס הלבן".
קשה להישאר ציני מול אישה - כל אישה - שמדברת על תחושת הכישלון, האשמה והאכזבה שחוותה במשך יותר מעשור על כך שלא הצליחה לעשות את הדבר הטבעי לכאורה: להפוך לאמא. ואכן, יש בתהליך הפריון משהו מטעה: רבים כל כך נכנסים להריון בטעות, ואילו עבור אחרים - מדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית. ובאמת, ועוד רגע אתייחס לכך בהרחבה, נראה שלשירלי ולירן יש את כל הכלים - בייחוד החומריים, אבל גם תמיכה מהבית - שנדרשים למסע שכזה.
אחרי יותר משנה אני יכול להעיד ממקור ראשון: טיפולי פוריות הם הליך יקר מאוד. אמנם בישראל קופות החולים והביטוחים הפרטיים מסייעים, אבל גם עם העזרה הזו מדובר בעשרות, אם לא מאות אלפי שקלים - שלא לדבר על הסבל שעוברות הנשים: כמות לא הגיונית של הורמונים, זריקות יומיומיות ותופעות לוואי קשות. "חשיפה" אפשרה לשירלי בוגנים לגעת ברגעים הקשים, אבל לא התעמקה בהם. הצד הכלכלי של המסע שלהם נותר מחוץ לתוכנית, ההליכים הבירוקרטיים שצריכים לעבור בשביל כל סבב טיפולים והאישורים הרבים שצריכים להמתין להם, לפעמים במשך חודשים אורכים.
יותר מזה, באופן קצת מוזר לתוכנית שנקראת "חשיפה", המסע של שירלי ולירן תועד מזווית הדוקו-סלב שלו, ולא באמת ניסה להעמיק בסוגיות המוסריות המורכבות שבתהליך - ויש כאלה, בשפע. פונדקאות היא נושא שנוי במחלוקת (מוזמנים לשאול את מרב מיכאלי וליאור שליין), ואמש קיבלנו הצצה למקרה מוצלח יחסית: נינו, הפונדקאית של שירלי ולירן, שאמנם הופיעה בסרט עם פנים מטושטשות, נראתה כאילו עברה את ההריון בקלילות יחסית. אבל במקרים רבים המציאות מורכבת הרבה יותר - ולא במקרה, גם במדינות חזקות כמו ארה"ב, פונדקאיות מגיעות בדרך כלל מהשכבות היותר חלשות של האוכלוסייה. יש מקום לדבר על כך ולפתוח את הנושא לדיון, אבל אתמול הוא נותר בצד.
גם שאלות אחרות, כמו הורות אחרי גיל חמישים, לא זכו להתייחסות. באופן אישי, במיוחד לאחר הצפייה בסרט, נראה ששירלי ולירן יהיו הורים נפלאים. אי אפשר היה לפספס את הניצוץ בעיניים של שניהם בכל פעם שדיברו על ילדים ועל הרצון להקים משפחה. אבל כאמור, רק מעצם הבחירה להפיק תוכנית ולא כתבה ארוכה ל"ערב טוב עם גיא פינס", היה אפשר וצריך לפתוח דיון על הורות מאוחרת - ועל השאלות המוסריות שהיא מביאה איתה (שאלות שגם אני שאלתי את עצמי לקראת הפיכתי לאב בגיל כמעט ארבעים).
מי שקיוו לחשיפה במובן של מה שסלבריטאים לא משתפים ברשתות החברתיות - קיבלו אותה. מי שרצו הצצה עמוקה ומורכבת יותר לתהליך הפונדקאות - יצטרכו לחפש אותה במקום אחר.
בקטנה
מהדורת חדשות 12 נפתחה אתמול בסיפורו מעצרו של השב"כניק במילואים, שנעצר לאחר שהדליף חומרים מתוך הארגון לעיתונאים ולפוליטיקאים, ויובא הבוקר להארכת מעצר. לא בפעם הראשונה בחודשים האחרונים מדווחות החדשות על מערכות היחסים שהתפתחו כאן בין פוליטיקאים, אנשי תקשורת וגופי ביטחון - יחסים שנראה שמשרתים הרבה אינטרסים, אבל אף פעם לא את האינטרסים של אזרחי ישראל.
אתמול, בחדשות 12, דיווחו על פרשה שהתחילה ממש באותו אולפן - ולא לפני זמן רב. היה זה הפרשן הבכיר עמית סגל שחשף בפרסום ראשון את אותה הדלפה מאיש שב"כ, לפיה רונן בר ביקש לפתוח בחקירה על ההשתלטות של הכהניזם על משטרת ישראל. לכאורה, יש גם סימנים לכך שייתכן שהאופן שבו הוצג המסמך בפרסום הוא שגרם לחשיפת המקור - אבל זה לא העניין כרגע, ונשאיר זאת לגופי החקירה.
מה שהיה ברור הוא שבחדשות 12 עדיין לא הגיעו למצב שבו הקולגות של סגל - או של כל עיתונאי אחר במערכת, לצורך העניין - מסוגלים לנהל דיון אמיץ בנושא באולפן. אפילו גיא פלג, אדם שעידון בדרך כלל אינו הצד החזק שלו, נזהר בלשונו כשדיווח על הפרשה. במציאות הנוכחית, נראה שהמקרה הזה הוא רק קצה הקרחון. ייתכן שהוא אפילו הסנונית של שורה של סיפורים חדשותיים, שקורים לא מאחורי הקלעים - אלא ממש בתוך אולפני החדשות עצמם. אם היינו חיים בתוך סדרה הוליוודית, אולי זה היה מרגש. במדינה כמו שלנו, זה בעיקר מטריד.