פעם, לא כזה מזמן, היה ממש כיף לכתוב על טקס המשואות. גם היום בא לי לכתוב טקסט כיפי על הקרינג' הנוראי שהביא את עוזי חיטמן, שושנה דמארי, ג'ו עמר ועופרה חזה לשיר ביחד מעבר לקבר את "לחיי העם הזה". ארבעה מתים ששרים על חיים, כמה עקום, כמה מביך. אחלה מירי רגב! המחירים של התחבורה הציבורית זינקו בצורה מטורפת, הפקקים בלתי נסבלים - אבל לערוך טקסים מצחיקים היא תמיד ידעה. מה ששלה שלה.
אבל האמת היא שצריך להגיד ביושר: בשנתיים האחרונות לא נערך טקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות. מאז שנת 1951 הטקס נועל באופן מסורתי את אירועי יום הזיכרון ופותח באופן רשמי את חגיגות יום העצמאות. בשנתיים האחרונות, כאמור, לא היה טקס כזה. הר הרצל היה ריק מחגיגות בערב יום העצמאות אמש, בדיוק כפי שהוא היה בשנה שעברה. עד כאן העובדות.
זה מוזר כי בטלוויזיה שידרו טקס. היו לפידים, היו טקסי סדר, היו פרוג'קטורים שהאירו את הקבר של חוזה המדינה ולפניו עמדו משום מה עיתונאיות שהסכימו להנחות את האירוע. אבל זה לא באמת הטקס הזה, החצי משעמם-חצי קרינג'י שכולנו למדנו לאהוב במרוצת השנים. בשנה שעברה נתנו תירוץ (שקרי) של אבטחה, השנה נתנו תירוץ (אמיתי) של מזג אוויר. בשני המקרים, קלטת נשלחה לגופי התקשורת בישראל, וכולם החליטו ליישר קו ולשדר את הסרטון כאילו הוא מתקיים בשידור ישיר. איך אמר פולי מ"הגשש"? יעני, ישראבלוף.
בשנה שעבר הטקס נערך ללא קהל, הוקלט מראש ובכל זאת שודר על ידי כלי התקשורת. חזרתי לטקסט שכתבתי בבוקר שאחרי "הטקס" ההוא ונראה שהרבה לא השתנה. בין השאר כתבתי שם את המילים האלה: "הסיבה המרכזית להקלטת הטקס מראש ללא קהל היא כי מירי רגב, הזרוע הביצועית של גדודי אל-ביבי, חששה ממחאות של הקהל או של מי מהמשתתפים. אם אין קהל, אין מי שיקים קול זעקה מהטריבונות או חלילה יניף שלט נגד הממשלה. אין בעיה לעשות שיקוף ל-5,000 משתתפים כדי למנוע מהם להכניס כלי נשק לאירוע, אבל עדיין אי אפשר לדעת מה עובר לבן אדם בראש. ובכלל, מה אם עברי לידר יחליט לחרוג מכללי הטקס ולהגיד מעל המשואה משהו על האלימות המשטרתית נגד משפחות החטופים? אפשר פשוט לחתוך ולהוריד בעריכה. כמה קל, ככה דיקטטורי".
אין עוררין על כך שביטול הטקס אמש היה הכרחי לנוכח המציאות. מצד שני, סביר להניח שאנחת רווחה שוחררה בלשכת מירי רגב. מי צריך את כאב הראש הזה? החזרה הגנרלית, שהוקלטה מראש, עברה בשלום בלי אירועים מיוחדים. הגיוני בסך הכל. אם דנה אינטרנשיונל, למשל, התכוונה לומר כמה מילים שלא היו בתסריט במהלך הדלקת המשואה שלה - היא חיכתה לטקס האמיתי, ולא תשרוף את עצמה (סליחה) בחזרה הגנרלית. האם דנה התכוונה לעשות פרובוקציה כלשהי? לעולם לא באמת נדע, אבל בפועל הטקס המהונדס ששודר בסוף (שי כרם, המנהל של דנה, סיפר שהיא הגיעה אליו בג'ינס) מצא את דנה מנרמלת בעצם השתתפותה את בן שפירו, מהטרנסופובים הרהוטים בעולם, כזה שסביר להניח שהיה מתעקש לפנות לדנה בלשון זכר.
בשנה שעברה כתבתי שזו הייתה טעות לשדר את הטקס שהוקלט מראש בצורה סימולטנית בכל הערוצים, במקום פשוט להקרין קטעים נבחרים כמו הדלקת המשואות. במקום בחרו אז בערוצים להעביר מדי פעם את השידור למסך מפוצל, כאשר בחצי אחד ניתן היה לראות את יו"ר הכנסת אמיר אוחנה נואם, ובחצי השני אפשר היה לראות את "טקס כיבוי המשואות" שנערך במקביל בשוני, שם אפשר היה לראות ביציע אלפי ישראלים אוחזים בשלט שעליו כתוב: "אין חטופים - אין עצמאות". עברה שנה מאז, 59 חטופים עדיין נמצאים בעזה.
אם בשנה שעברה עוד אפשר היה להתווכח על נחיצות השידור של הטקס המוקלט, הפעם התרחש במקביל לשידור "הטקס" (אי אפשר להפסיק להדגיש: לא היה אתמול טקס!) אירוע חדשותי דרמטי, כאשר אש אחזה בשפלת יהודה, יישובים שלמים פונו מתושביהם וכבאים אמיצים נלחמו באש שכילתה דונמים שלמים ללא הפסקה. לעבור לשידור של החזרה הגנרלית של טקס שלא יצא לפועל בסוף בזמן הזה זו כבר לא סתם החלטה שנויה במחלוקת, זו פשוט בגידה בצופים.
ב-2 במרץ 2002 בחרה זכיינית ערוץ 2 טלעד לשדר את משחק הכדורגל בין מכבי חיפה למכבי קריית גת בשידור מפוצל. בשליש הימני של המסך ניתן היה לראות את נועלת הטבלה דורסת במפתיע את האלופה הגאה, כאשר בשני השלישים השמאליים של המסך דווח על מספר הרוגים ועשרות פצועים בפיגוע בשכונת בית ישראל בירושלים. 11 בני אדם מתו באותו ערב, והכתם על ערוץ 2 לא נשכח עד היום. אמש לא הייתה טעות בשיקול דעת, אלא החלטה מודעת של כל ערוצי הטלוויזיה בישראל. כולם ידעו שהטקס בוטל כבר בצהריים, כולם הבינו שאין ערך אמיתי בשידור החזרה הגנרלית בשידור חי, ובכל זאת כולם בחרו לעשות את זה.
היחיד שאני שמעתי שבחר לצאת נגד ההחלטה היה הכתב הצבאי של רשת 13, אור הלר, שרמז שלא בטוח שהיה צריך לשדר את החזרה הגנרלית בזמן הערב מלא האירועים הזה. ראשית, מגיע שאפו לחדשות 13 על עצם זה שכתבים יודעים שהם יכולים להגיד כאלה דברים בשידור חי, קשה להאמין שבאף אחד מהערוצים האחרים תשמעו כתב שיוצא נגד החלטת עריכה של הערוץ עצמו. מוריה אסרף מיהרה לנזוף בו ולהעמיד אותו במקומו, בדיוק כפי שנזפה באודי סגל על כך שפקפק בנחיצות של דמות שנויה במחלוקת כמו בן שפירו בטקס. אסרף יצאה להתקפה כאילו הייתה הדוברת של מירי רגב. הלר לא התרגש מהדברים שלה, והמשיך לתהות האם היה נכון לשדר את ההקלטה.
הלר הזכיר במילות התוכחה שלו את הסנטימנט הציבורי למען החטופים, שדי מציב בסימן שאלה את כל החגיגה של טקס המשואות מלכתחילה. זה בלט כפליים בחזרה הגנרלית ששודרה לבסוף, בה אף אחד לא חשב לחתוך החוצה את הקטע בו נטעלי שם טוב וליטל שמש הציגו את מדליק המשואה אלי שרעבי, שפשוט לא נכח בהר הרצל בחזרה. היה בזה משהו סמלי, שרעבי הופקר פעם אחת יותר מדי, וכעת הוא פועל ללא הפסקה למען שאר החטופים שנותרו מאחור. אנחנו צריכים לעשות טקסים לכבודו. מי שכן ריגשה בנוכחותה היא אמילי דמארי, ששרדה 471 ימים בשבי. אחת הנשים המרגשות בישראל. תחושה קלה שגם היא לא הייתה מסתפקת בתסריט שנקבע מראש ומאלתרת משהו מרגש, בדיוק כפי שעשתה בבלומפילד. ובכל מקרה, זה עצוב, אבל אין בסיפור של החטופים שום זכר לתפארתה של מדינת ישראל.