ליבי יצא אל לוסי איוב, אולי המגישה הכי אינטליגנטית ולא לוחצת שהריאליטי הישראלי הכיר לנו בשנים האחרונות, שחזרה אלינו אמש עם עונה חדשה של "רוקדים עם כוכבים" בקשת 12. לא משנה כמה היא עצמה מעורבת ומושקעת במאבק להשבת כל 58 החטופים והחטופות, מונולוג הפתיחה של התוכנית, זה שהתרגלנו לשמוע בכל תוכנית ריאליטי בשנה האחרונה ובא להשקיט את מצפון הצופים על כך שהם בחרו לראות אנשים בשמלות פאייטים רוקדים ג'ייב ולא, נניח, לצאת להפגין, הולך ונהיה יותר ויותר מעייף וחסר אותנטיות מעונה לעונה.
גם אתמול, דקות אחרי שהסתיימה מהדורת החדשות שבה דווח על הרחבת מבצע "מרכבות גדעון" בעזה על שלל השלכותיו ההרסניות, קיבלנו טקסט טפלוני שמנסה לקשור בין התקווה להחזרת החטופים וסיום המלחמה לעולם הריקוד. ולמה לבי יוצא אל לוסי? כי הטקסטים האלה, שהפכו להיות סטנדרטיים כמו הסלוגנים שמדקלמים נציגי מכירות טלפוניים רגע לפני ביצוע הזמנה, פשוט לא עוברים יותר. הניסיון של "רוקדים עם כוכבים" או כל ריאליטי אחר ללכת עם ולהרגיש בלי (או להיפך) כבר לא עובד.
בהתאם, הצפייה שלי ב"רוקדים עם כוכבים" יכולה להתקיים רק בשני יקומים מקבילים: האחד בו אין מלחמה, הכל בשגרה וכולנו שוב מתכנסים לראות את ה"כוכבים" - בין אם הם באמת כאלה ובין אם סוכניהם הצליחו לשדרג את מעמדם - מסתכנים בפציעות על רחבת הריקודים. השני הוא הציר העגום והמציאותי יותר, הציר שבו קשת 12 וכל גופי התקשורת בחרו במודע לנרמל את הסיטואציה הלא הגיונית שאנחנו חיים בה, ובמקום להקדיש אולפנים פתוחים מסביב לשעון כדי לקחת את הכוח שלהם ולהניע שינוי, הם חזרו לעשות את מה שהתרגלנו לקבל מערוץ מסחרי: למכור לנו כמה שיותר שת"פים, חסויות ודברים שאנחנו לא באמת צריכים.
אז באיזה מהיקומים הייתי אתמול? ובכן, אחרי שהתבאסתי ממונולוג הפתיחה, התעייפתי מההרמה הכל כך צפויה של קשת לעצמה עם ההשמעה החוזרת של "New Day Will Rise" של יובל רפאל (המלכה), ותהיתי בפעם האלף איך עדיין לא מצאו שופט טיפה יותר טלוויזיוני מאלי מזרחי - החלטתי לעבור ליקום הקליל יותר. פשוט לברוח לעולם של צ'ה צ'ה וליהנות מ"רוקדים" כמו מה שהיא אמורה להיות - הגילטי פלז'ר האולטימטיבי.
ובאמת, אחרי כל המניפסט הזה, אין ספק ש"רוקדים עם כוכבים" הוכיחה שוב מדוע היא תוכנית הריאליטי הכי מבדרת שיש לטלוויזיה שלנו להציע. 21 מפורסמים ומפורסמות הגיעו העונה לנסות לזכות בגביע הגדול ובעיקר בקמפיינים שיגיעו איתו. נדמה שהעונה מחלקת הליהוק נתנה עבודה טובה במיוחד - התמהיל לא רק אקלקטי אלא גם כולל שמות מסקרנים, כאלה שלוהקו לפי הבריף הקלאסי (זוג אקסים, מדליסטים אולימפיים, הבן/הבת של, קומיקאי שיתגלה כרקדן וכו'), אבל עדיין מצליחים להרגיש מרעננים.
כמו בכל עונה, גם הפעם הם חולקו לשלוש קבוצות של שבעה משתתפים. אתמול עלו לרחבה המדליסט האולימפי שגיא מוקי, שניסה למכור לנו סיפור על כך שלמרות שהוריו הכירו בריקודי עם, הוא עצמו לא יודע לרקוד - אך כצפוי, הפגין ביצועים מרשימים; עומר נודלמן, דוגמנית ושחקנית, שהקליפ הפותח דילג באלגנטיות על העובדה שפרצה בעיקר בזכות שיתופי פעולה ברשתות החברתיות (וסחטיין על כך) וניסה למכור לנו אותה כשחקנית רצינית סטייל תיאטרון "גשר"; שי אביבי, שנכנס לטייפקאסט של "השחקן המבוגר שיגיע עם ציפיות ברצפה ויתברר שצריך להנמיך אותן עוד יותר" - אבל וואו, כמה שהוא נראה טוב לגילו; שחר טבוך, האיש שמאמץ קבוצות שייכות (הומו/דתי/נאדי באדי) כמו שאני מחליף גרביים וגורם לי להרגיש בערך בן 900; אימרי ביטון, שחשף את ההתמודדות שלו עם פוסט-טראומה משירותו הצבאי; אשת הרדיו איריס קול, שאמנם חשפה זוג רגליים מעוררות קנאה אך חטפה בלק אאוט בתחילת הריקוד; ורוני דלומי, שכפי שדוד דביר כבר רמז - ברור שנראה אותה עד הגמר.
כצפוי, את מרבית הליהוקים המסקרנים ביותר שמרו בהפקה לפרקים הבאים: אמיר "ראמזי" שורוש, אלונה סער - שנראה שמשפחתה (אשתו של אביה שר החוץ, גאולה אבן סער) כבר חתמה בארטר עם ההפקה - וכמובן זוג האקסים טיילור מלכוב ובן זיני, הגרסה של העונה הנוכחית לטל מורד ומאיה קיי. חבל שרק לא ליהקו גם את עדי הימלבלוי כדי להפוך את כל העסק לעוד יותר צהוב.
לסיכום, אם אתם מסוגלים לשים את המשקפיים השחורים במגירה ולהתייחס לטלוויזיה שלכם כאופיום להמונים, נראה שגם העונה אין אופציה טובה יותר מ"רוקדים עם כוכבים". אם לצערכם התעוררתם מהמטריקס ואתם רואים את המציאות נכוחה - ובכן, אין לי שום דרך לעזור לכם.