במאי 2016 הגיע יאיר גולן, אז סגן הרמטכ"ל, לטקס יום השואה במכון משואה ליד קיבוץ תל יצחק, ונתן את אחד הנאומים המכוננים בתולדות מדינת ישראל. "השואה חייבת להוביל אותנו לחשיבה על אודות חיינו הציבוריים, ועוד יותר מכך, היא חייבת להוביל את כל מי שיכול, ולא רק את מי שרוצה, לשאת באחריות ציבורית", אמר, והבהיר: "כי אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל, ובגרמניה בפרט, אז לפני 70, 80 ו-90 שנה, ומציאת עדות להם כאן בקרבנו בשנת 2016".
יאיר גולן צדק.
מאז פרופ' ישעיהו ליבוביץ', לא צדק כאן מישהו כמו שיאיר גולן צדק.
יא אללה, כמה שיאיר גולן צדק.
המילים האלה, שזכו עם השנים לכינוי "נאום התהליכים", ניבאו בדיוק מחריד את מה שהתחולל בתשע השנים שעברו מאז. בזמן אמת גינו אותו. אמרו שלובש מדים לא צריך לדבר ככה. אמרו שאסור להשוות בין ערוגות הפשיזם שצמחו במדינת היהודים לבין הזכרונות מגרמניה הנאצית. הגינויים הגיעו מכל מקום, מהימין, מהשמאל, ובעיקר מ"המרכז", אותו גוש חסר אידיאולוגיה שכל מטרתו לזהות סנטימנטים של רגש בציבוריות הישראלית ולרכוב עליהם במטרה לקושש כמה קולות, להיבחר לכנסת ואז לשמור על הכיסא עד לבחירות הבאות.
יאיר גולן צדק. לא רבים זוכרים, אבל גם יאיר גרבוז צדק, באותו "נאום הקומץ" שנשא ב-2015 שבו זיהה במדויק את ההשתלטות של אנשי כהנא חי על המדינה. הקומץ שממנו הגיע הרוצח של רבין. הקומץ שלוקח שוחד. הקומץ שמחריב את הדמוקרטיה. בזמנו נתניהו הפך את הנאום המבריק הזה לטובתו, וטען שגרבוז מתנשא על הציבור הדתי שכן הוא בז בנאומו למנשקי מזוזות. "ממתי זה פשע לנשק מזוזה", ענה בנאום משלו. העובדה שהמילה "מזוזה" לא הופיע בשום מקום בנאום של גרבוז כמובן לא הפריעה לאף אחד.
מעניין להיזכר כיצד בוז'י הרצוג האשים אחרי הבחירות של 2015 את יאיר גרבוז בכך שהוא פגע בו אלקטורלית. בריאיון שנתן לענת גורן חודש אחרי הבחירות סיפר כיצד בבוקר שאחרי הנאום רצה לפרסם סטטוס: "גם אני מנשק מזוזות?". למה הוא לא עשה את זה? לדבריו הגיעה "אחת מהצוות" ואמרה לו שזה רעיון רע, כי "קהל היעד הוא מצביעי לפיד". המרכז הישראלי לא נבהל מהפשיזם. הוא נבהל מממים בפייסבוק.
והרי זה כל הסיפור כולו גם בסערה החדשה שהניבו מילות תוכחה של יאיר גולן. ייאמר מראש, לדעתי יאיר גולן שגה בלשונו, בלשון המעטה. ההבהרה שהוא נתן במסיבת העיתונאים אחה"צ הייתה חשובה ודייקה את הדברים שאמר, אבל במשך שעות ארוכות עמדו באוויר הדברים שאמר בבוקר ברשת ב', לפיהם "ישראל צריכה לחזור להיות מדינה שפויה", כאשר אחר כך הגיעו המילים המטרידות באמת: "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב". ההיסק הלוגי היה ברור, קיצוני - ולא הוגן.
בנאומו בערב דייק את דבריו והסביר שהביקורת שלו הייתה כלפי הממשלה, ודברים שנאמרו על ידי חברי קואליציה ושרים. הפעם העובדות היו לצדו. למי ששכח, בממשלה עדיין מכהן שר שקרא להטיל פצצת אטום על עזה. גולן לא התנצל על הדברים ולא חזר בו, רק ביקש להבהיר שהטענות שלו אינן כלפי צה"ל או חייליו. הוא הזכיר למי ששכח שהוא הקדיש את כל חייו הבוגרים לביטחון ישראל. הסערה שהוא חולל בבוקר התהפכה לטובתו.
אלא שכמו במקרים קודמים, גם הפעם התייצב כל מחנה המרכז-שמאל כדי להיות הראשון לגנות את הדברים של גולן. לא ברור אם זה אגו, או פשוט אפס למידה מטעויות - אבל פעם אחר פעם מתעקשים בני גנץ, יאיר לפיד וחבריהם למרכז הקיצוני לעשות את העבודה בשביל בנימין נתניהו. כשמדברים על מכונת הרעל חושבים על אנשים כמו טלי גוטליב או דודי אמסלם, אבל האמת היא שאין למכונת הרעל אף דובר רהוט ויעיל יותר מחילי טרופר.
רגע לפני שאכתוב כמה מילים על טרופר אציין שלפני חמישה חודשים כתבתי עליו ביקורת כאן בוואלה תרבות. הביקורת לא הייתה חריפה או בוטה מדי, אך היא נגעה לטרופר בנקודה רגישה והוא החליט להגיב. קודם בפנייה אישית, לאחר מכן בפניה למעסיקיי ולבסוף ביקש לפרסם טור תגובה כאן באתר. מישהו פה כנראה לא שמע על אפקט סטרייסנד, כי התגובה שלו רק הגדילה את העניין סביב הטור המקורי. התגובה שלו הייתה מנומסת, מכבדת, מקפידה על טון ענייני. בדיוק כמוהו. וזו בדיוק הבעיה. כי חילי טרופר, אולי יותר מכל פוליטיקאי אחר בישראל, מייצג את מה שנשמע ממלכתי, נראה טוב - ופשוט מתבטל בין כל מה שרע כאן.
טרופר הגיב על הדברים של יאיר גולן בנחרצות ברשתות החברתיות, וכתב כי "דבריו של יאיר גולן הם יריקה בפרצופם של הלוחמים", תוך כדי שהוא מנצל את שמו של חלל צה"ל שהובא למנוחות באותן שעות כדי להתנגח ביריב פוליטי. רמת קלאס: גלית דיסטל אטבריאן. מי שלא מכיר את הנפשות הפועלות יכול היה בקלות לחשוב שטרופר הוא חבר קואליציה, כשהוא מאמץ את כל השטיקים של מכונת הרעל כדי להציג את מנהיג השמאל הישראלי כמישהו שרוצה לפגוע בחיילי צה"ל. עוכר ישראל.
בעקבות ההתגייסות הלא באמת מפתיעה של טרופר לשמירה על נתניהו מאוחדת, הוא הוזמן לריאיון ב"שש עם עודד בן עמי". הריאיון נערך אחרי מסיבת העיתונאים של גולן, כאשר בתחתית המסך הופיעה הכותרת: "יאיר גולן לא מתנצל". זה היה אירוני במיוחד לאור העובדה שטרופר פתח את דבריו במילים: "טוב שהוא חזר בו. טוב שהוא הבהיר את דבריו והתנצל".
עודד בן עמי, שועל אולפנים ותיק, נתן לטרופר לדבר עוד דקה שלמה, עד שלבסוף אמר בפשטות: "האמת שאני לא שמעתי את יאיר גולן מתנצל". זה היה רגע קצרצר של טלוויזיה גאונית. טרופר יצא מהרגע המביך הזה והמשיך למכור את דף המסרים שלו, לפיו חשוב לחזק את חיילי צה"ל כי חלקם יצביעו ליאיר גולן, חלקם לבני גנץ וחלקם לאיתמר בן גביר. אפס התייחסות לתוכן של דבריו של גולן, אלא רק לבחירת המילים השגויה. אפס ביקורת על מדיניות הממשלה. רק תמיכה בחיילים והעלאת המורל.
האוטומטיות שבה טרופר שיבח את יאיר גולן על ההתנצלות שלו (שלא הייתה) רק מראה את הפער בין המנהיגות שיאיר גולן מציע למצביעים הפוטנציאליים שלו, לבין הרפיסות של "המרכז" שמציעים בני גנץ, טרופר ושות'. טרופר היה בטוח שיאיר גולן התנצל, כי זה מה שהוא היה עושה. אם עודד בן עמי לא היה שם, כנראה שהוא עדיין היה מאמין שיאיר גולן התנצל. זו ההתעסקות הזאת בצורה שהדברים נאמרים, אותה נחמדות אגרסיבית וממלכתיות מלאכותית, במקום במהותם של הדברים.
אלא שגם אם שמים בסוף את הקטטות הפוליטיות בצד, ומתעלמים מהמריבות על בחירת מילים, הסיפור הגדול הוא שטרופר ממשיך להדהד את מסרי הממשלה כאילו הוא עדיין חבר בה. כן, יש לו ביקורת נגד הממשלה והוא רוצה להחליף אותה - אבל במשך ריאיון שלם הוא לא התייחס לעניין שעל הפרק: הפסקת המלחמה למען החזרת החטופים.
וזה אולי הדבר שהכי מקומם בתגובתו של חילי טרופר: מאחורי הממלכתיות, מאחורי הטון הנעים, מאחורי הדאגה לחיילים - מסתתרת בפועל תמיכה בהמשך המלחמה. מי יודע, אולי זה מה שהראו לו הסקרים האחרונים. הוא מדבר על החשיבות שבחיזוק החיילים, אבל מתעלם לגמרי מהמחיר שהמלחמה הזו גובה - לא רק מהם, אלא מכולנו. טרופר לא מזכיר את הקריאות להשתלט מחדש על עזה, לא מתייחס לשיח הטרנספר, לא אומר מילה על השרים שמדברים בגלוי על "הרעבה אסטרטגית". במקום, הוא בוחר לעסוק רק בסגנון. הנחמה היחידה? לפי הסקרים, נראה שהציבור כבר לא קונה את הנחמדות הזו.
גם ההתייחסות ל"רצח תינוקות" כאילו מדובר בפרובוקציה שקרית היא התעלמות בוטה מהמציאות. כאשר שרים בממשלה מדברים על הרעבת האוכלוסייה בעזה, ופייגלין מתארח בערוץ 14 וטוען כי "כל ילד וכל תינוק בעזה הוא האויב - ולא חמאס" - קצת מצחיק לנזוף דווקא ביאיר גולן, שהפך למנהיג הציוני היחיד שמתייחס בכלל למציאות בשטח. למעשה, רק בזכות אותה אמירה מקוממת דיברו אתמול בחדשות 12 על כך שיש תינוקות מתים בעזה.
בפוסט בפייסבוק כתב טרופר שהדברים של יאיר גולן "מהווים גיבוי מסוכן לשונאינו בהאשמותיהם השקריות כלפי ישראל". הפוסט נכתב פחות או יותר במקביל להודעה של האו"ם, לפיה 14 אלף תינוקות עלולים למות ביממה הקרובה אם לא תגיע אליהם אספקה הומניטרית. אז יכול להיות, רק יכול להיות, שהתמונות שמגיעות מעזה, ביחד עם השיח הזה על "כיבוש עזה ויישובה עד שלא יהיה בה ילד ערבי אחד" הם הסיבה לכך שהעולם מגנה אותנו, ולא העובדה שיש מנהיג אופוזיציוני שקורא להפסיק את המלחמה?
בשורה התחתונה, אפשר לא להסכים עם גולן כמובן. למעשה, אני לא מסכים עם רוב העמדות שלו. אפשר לא להסכים על הדברים שהוא אומר ולא על הדרך שהוא אומר אותם - אבל בסוף, צריך לזכור שהאיש הזה נתן את החיים שלו למדינה. בזמן שמשתמטים קוראים לו "בוגד" ויש "מנהיגים" שמסרבים לקחת אחריות על חלקם בטבח ה-7 באוקטובר, כדאי להיזכר מה יאיר גולן עשה בבוקר של אותה שבת שחורה.