באוקטובר 2018 ערכתי שיחה ארוכה עם איאן אנדרסון, מנהיג להקת ג'טרו טאל האגדית. בריאיון הוא שטח בפני את התיאוריה שלו על כך שהמוזיקאים הגדולים באמת לא למדו מוזיקה, אלא אמנות. "חוץ מאלטון ג'ון שלמד ברויאל קולג' אוף מיוזיק, כולנו למדנו בבתי ספר לאמנות. לא למדנו מוזיקה. לימדו אותנו על צורה, שורות, צבעים, טונים, אלה דברים שבאים לידי ביטוי בעולם המוזיקה בדיוק כמו שהם מתבטאים בציור או פיסול. כולנו הושפענו מהבלוז האמריקני, ופשוט לקחנו את הגרסה הגולמית הזאת של בלוז עם ההשפעות מבית הספר לאמנות".
תיאוריה שעובדת. כמה מהשמות הגדולים בתולדות הרוק הבריטי למדו בקולג'ים לאמנות: ג'ון לנון, אריק קלפטון, ג'ימי פייג', סיד בארט, בריאן פרי - כולם בוגרי בתי ספר לאמנות, לא קונסרבטוריונים. הביטלס, פינק פלויד, הקינקס, לד זפלין - כולן התחילו כחלומות של סטודנטים לציור, פיסול וכו'. כך גם להקת The Who, שמייסדה פיט טאונסנד למד בקולג' האומנויות אילינג בלונדון (אותו בית ספר בו למד כמה שנים מאוחר יותר מהגר מזנזיבר בשם פארוק בולסרה, שאתם בוודאי מכירים בתור פרדי מרקיורי).
אחד מהמרצים בקולג' של טאונסנד היה האמן היהודי גוסטב מצגר, אחד מהאמנים המהוללים בהיסטוריה. מצגר, שנולד בנירנברג, ברח בתחילת מלחמת העולם השניה מגרמניה, והחורבן שהוא חווה על בשרו בשנות נעוריו הפכו אותו לאחד מהאמנים הייחודיים בהיסטוריה. הוא הגדיר את עצמו כ"אמן של הרס עצמי". באחת היצירות המפורסמות שלו, הוא הציג את הצילום המפורסם של חיסול גטו ורשה, ומתחתיו ערימה של לבנים, שכמו קוראות למתבונן לשבור אותן.
מצגר העביר לכיתה של טאונסנד הרצאה בנושא "אמנות אוטו-דסטרוקטיבית ואוטו-קריאטיבית", שהשפיעה על התלמיד הצעיר עמוקות. הרעיון היה פשוט: שימוש בהרס כאמצעי לביטוי אמנותי. מצגר האמין שאמנות יכולה, ואף צריכה, לכלול הרס עצמי כאקט פוליטי ורגשי, שמשקף את העולם המודרני ואת החרדה הקיומית שבו. טאונסנד לקח את הרעיון הזה למקום פרקטי, והחל ליישם אותו בהופעות של הלהקה שלו - כשהוא שובר את הגיטרה שלו בסיום ההופעה כחלק מהביצוע האמנותי.
זה לא היה ונדליזם, אלא הבעה של תסכול, כוח, שחרור ואפילו יופי. חגיגה של רגע טהור, רגע לפני שההופעה נגמרת והולכים הביתה. לימים הוא הסביר שהיה בזה גם ביקורת על המסחור של המוזיקה, וגם ביקורת עצמית על הרצון שלו להיות בשליטה.
כשהלהקה התחילה להצליח, השימוש ב"הרס אמנותי" הפך למזוהה איתה. זה לא היה רק הגיטרות. המתופף קית' מון נהג לשים חומרי נפץ בתוך התופים, ולפוצץ את הכלים במהלך ההופעה (בהופעה טלוויזיונית אחת, מון החדיר יותר מדי חומרי נפץ, והביא לפגיעה קבועה בשמיעה של טאונסנד). לימים, כשהוא הבין שהקהל מצפה להרס של כלי הנגינה, טאונסנד הבין שאין בזה כבר את התשוקה האותנטית של האמנות, והוא חדל מהעניין. לימים הוא הסביר שזה כבר לא היה טהור, ולכן זה כבר לא היה אמנותי.
זה לא אומר שאחרים לא התחילו לחקות אותו, ושבירת גיטרות הפכו לעניין שבשגרה בהופעות רוק. יש גם וריאציות יצירתיות לעניין, כמו המוזיקאי האגדי ניל יאנג שאמנם לא שובר את "אולד בלאק" - הגיטרה האהובה שלו - בהופעה, אבל כן מפרק אותה לגורמים, וקורע את המיתרים תוך כדי שהוא ממשיך לנגן עליהם בזעם מתפרץ ומצמרר. אה, וגם אביב גפן שבר את הגיטרה שלו בסוף "נשף רוק" בפארק הירקון השבוע.
אז למה החפירה הארוכה הזאת על גיטרות שבורות? כי ינון מגל, ביביסט בכיר ומבקר תרבות בשעות הפנאי, החליט לבקר את ההחלטה של אביב גפן לשבור את הגיטרה שלו בסוף ההופעה שלו. יותם זמרי ניסה להציל את מגל מעצמו והציע לו "לא לצאת דוד", אבל מגל סירב לקבל את ההצעה, ועשה דאבל דאון: "לא אכפת לי לצאת דוד, בעיניי תרבות שבה בסופו של דבר האמנים שוברים את כלי הנגינה היא תרבות מטומטמת. זו דעתי. מה יחזיק הרוקנרול הזה? לא יחזיק כלום".
אז הנה חדשות בשביל ינון מגל: הרוקנרול דווקא מחזיק סבבה. למעשה, עוד מאה שנים אנשים ברחבי העולם עדיין ישמעו את "טומי" של פיט טאוסנד ולא יהיה להם מושג מי זה ינון מגל. רק השבוע אביב גפן הופיע בפני קהל שיא בפארק הירקון, בעוד הכיסאות מאחורי ינון מגל אתמול היו ריקים מאדם (הוא אף נזף בצופים שלא מגיעים לאולפן במוצאי שבת).
אלא שברור שינון מגל לא איבד את הסבלנות לרוקנרול סתם ככה, הוא פשוט התעצבן מדברים "קיצוניים" שאמר אביב גפן בסוף ההופעה - לפיהם צריך לעצור את המלחמה ולהחזיר את החטופים. אתם יודעים, מה שחושבים כל הישראלים השפויים שאינם מקבלים באינפוזיה את הרעל של ינון מגל ושות'.
זה היה דיון מטומטם, אפילו יחסית לפאנל המכובד של "הפטריוטים". הכותרת על המסך צעקה: "הזיוף הנוסף של אביב גפן". מצחיק. הדיון נסוב סביב השאלה הבאמת מדהימה "האם מותר לאמן להגיד את דעתו על הבמה?". ייאמר לזכותה של עירית לינור שהיא אמרה את המובן מאליו: מותר לאמן להגיד את דעתו, לבטח אמן כמו אביב גפן שבמשך יותר מ-30 שנה אומר את דעתו בכל מקום. גם יותם זמרי, שטען שהיו לו כרטיסים להופעה אבל העדיף לא ללכת כי הוא לא הולך להפגנות של השמאל, בסך הכל חזר על אותה דעה די פופולרית: אף אחד לא אמור להיות מופתע לשמוע דעות פוליטיות בהופעה של אביב גפן.
לזכותם של זמרי ולינור, הם לא יסכימו להשפיל את עצמם בשביל "סקופ" מדהים כמו העובדה שאביב גפן אינו תומך בממשלת המחדל של בנימין נתניהו. גם יקי אדמקר שהיה בפאנל פשוט לא אמר מילה. אלא שמדובר בערוץ 14, ואנשים לא מעבירים לערוץ הזה הזה בשביל דעות הגיוניות. זה התחיל עם אבי שושן, שהיה בעברו מבקר מוזיקה, שכנראה הרגיש שהוא צריך להוכיח את מקומו בפאנל ונאלץ לפלוט את גיבובי הדברים המטופשים ביותר. לטענתו של שושן הוא בעצמו "ילד אור הירח" והוא היה מעריץ של אביב גפן שלא החמיץ אף מופע "נשף רוק" של אביב גפן, אך השנה החליט להחרים את האירוע בעקבות דברים שגפן אמר על הבמה בשנה שעברה.
חזרתי, בשביל הספורט, להקלטה של ההופעה מהשנה הקודמת כדי לראות מה כל כך עצבן את אבי שושן. אביב גפן אמר שם: "אנחנו עם מדהים. מימין ומשמאל", ואז דרש ממשלה לא מאפיוזית, אלא הגונה ומועילה. כלומר - הנאום הדי פרווה הזה של אביב גפן גרם לאבי שושן לקטוע מסורת של למעלה מעשור. ובכלל, מי שקורא לעצמו "ילד אור ירח" בוודאי מכיר שירים מתוך האלבום "זה רק אור הירח". למשל, את השיר "גנרל" האנטי-מיליטריסטי. איכשהו, זה לא הפריע לו - אבל כמה מילים נגד ממשלת נתניהו הפכו אותו להייטר. אמין מאוד בסך הכל.
אלא שאת פרס "האנקדוטה האינפנטילית של הערב" לוקח בהליכה הפרופסור משה כהן-אליה, שסיפר כיצד הלך להופעה של מוריסי בקיסריה אחרי שנים שחיכה לראות את סולן להקת הסמית'ס, אותה הוא העריץ בצעירותו - והופתע לגלות שמוריסי מבצע את השיר "Meat is Murder" של… להקת הסמית'ס. לטענתו, הוא עזב באמצע ההופעה. רמת אמינות: הטענה של ינון מגל לפיה אלפים נטשו את ההופעה של אביב גפן אחרי שדיבר נגד המלחמה (בפועל, זה פשוט היה לפני השיר האחרון בהדרן).
אני מצטער, אבל אני חייב להתעכב עוד רגע על הסיפור של נטישת ההופעה של מוריסי, כי הוא באמת סיפור די מדהים. כהן-אליה נזף במוריסי על כך שהוא ביצע שיר של הסמית'ס, שזה כמו לנזוף בפול מקרטני על כך שהוא מבצע שיר של הביטלס. בנוסף, התייחס כהן-אליה לוידאו ארט שהוצג ברקע, שהציג תמונות קשות מבתי מטבחיים, להן הוא קרא "שטיפת מוח טבעונית". מדהים כיצד עצם ההצגה של המציאות בלי פילטרים הופכת, עבור אדם כמו כהן-אליה, ל"שטיפת מוח". אפשר להתווכח כמובן על האם הצגה של שחיטה כשרה (הסרטונים היו ממשחטה ישראלית) היא תוכן שמתאים להופעת רוק - אבל זו עדיין המציאות. אגב, מוריסי הופיע שלוש פעמים בתל אביב לפני אותה הופעה, אז במקרה הטוב הוא לא טרח לעשות גוגל ובמקרה הרע הוא סתם משקר.
בשורה התחתונה מדובר בדיון מטומטם שמסכם את כל הטירוף של הערוץ הזה. מישהו אמר משהו רע על ביבי, ופתאום צריך לעשות דיון על כמה שהוא זייפן. בתוך אותו אייטם, תחת הכותרת "תשירו ותשתקו" הם הכניסו גם קטע וידאו קצר של הזמרת ריטה שאמרה דברים דומים לאלה של אביב גפן בריאיון לאופירה אסייג. זה אותו מסר שניסו (לשווא) להעביר ללברון ג'יימס: "תכדרר ותשתוק". ספוילר: אף אחד לא זוכר מי אמר את זה ללברון, אבל את לברון כנראה יזכרו כל עוד יהיו ילדים שיחלמו להטביע כדור לסל.
ינון מגל יכול להמשיך לצעוק עד מחר, זה לא יהפוך את התכנית שלו לפחות מטומטמת - אבל אולי זה יגרום לצופים שלו להיות קצת יותר בורים. במציאות: אמנות תמיד הייתה פוליטית. רק במשטרים כמו איראן או צפון קוריאה אומרים לאמנים: "אל תביעו דעה". להגיד למוזיקאים "לשיר ולשתוק" זה לא רק ההפך מאמנות - זה גם ההפך מדמוקרטיה. ומילה אישית, ינון: עדיף שתתעסק כמה שפחות בביקורת תרבות ואמנות. תאמין לי, לצערי זה תחום בלי הרבה כסף. עדיף שתישאר במה שאתה כבר עושה - שירותי קידום בתשלום לשרים בממשלה. זה הרבה יותר משתלם. כל אחד ותחום ההתמחות שלו.