אהרן עמרם, הזמר, המלחין וחוקר המוזיקה התימנית, שיצר את השיר "גלבי" שהפך ללהיט הבינלאומי הגדול ביותר שיצא מישראל, הלך לעולמו היום (ראשון) בגיל 86. עמרם הקליט לאורך חייו יותר מ-150 תקליטים וסינגלים, ונחשב לאחד היוצרים המשפיעים והבולטים בשימור התרבות התימנית. בין יצירותיו הקלאסיות: "אם ננעלו" (1956), "אהבת הדסה", "שובי יפהפייה", "אסאלק" ו"אהבת רעיה רצוני" שכתב עבור זהר ארגוב.
עמרם נולד למשפחה דתית בצנעא, שם אביו היה שליח אב בית דין וראש חבורת "קוראי התהלים", ואמו טיפלה לא רק בשבעת ילדיה אלא גם ביתומים מהכפרים. בגיל 9 עלה לישראל עם משפחתו במסגרת מבצע "על כנפי נשרים", ונקלט במחנות העולים בראש העין ובעין שמר. כבר בילדותו נחשף כישרונו המוזיקלי יוצא הדופן - בבית הספר נצח ישראל בפתח תקווה החל לשיר ולקרוא את פרשת השבוע ברדיו "קול ישראל לעולי תימן".
ב-1956, בגיל 17 בלבד, הקליט את שירו הראשון "אם נסגרו פתחי שערים", מלווה רק בתיפוף על פח. לאחר שחרורו מהצבא (בו שירת כלוחם בגולני ובחיל השריון והשתתף במלחמות ישראל), החל להקליט תקליטים נוספים והוציא עשרות שירים ואוספים, חלקם הפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית.
"אהבת רעיה רצוני" נכתב במיוחד עבור זהר ארגוב, שהיה מעריצו הגדול. "עוד לפני שזהר התפרסם הוא היה מגיע להופעות שלי ומבקש לעלות לשיר", סיפר עמרם ב-2019 בריאיון לדודי פטימר במעריב. "בהתחלה היססתי, אבל כשראיתי שיש בו משהו, נתתי לו במה". גם יהודה קיסר וחיים משה ציינו לא אחת את השפעתו על תחילת דרכם.
אחת התחנות הבולטות בחייו הייתה סביב השיר "גלבי" (במקור: "לדמע עיני"), שהוקלט על ידו כבר ב-1961, אך זכה להכרה בינלאומית כשעפרה חזה הקליטה אותו לאלבום "שירי תימן" ב-1984, בעיבוד של יזהר אשדות ויאיר ניצני. השיר הפך ללהיט עולמי והכניס את עמרם להיסטוריה המוזיקלית של ישראל, אף שנאלץ לאורך השנים לנהל מאבקים משפטיים על זכויות יוצרים.
מעבר להיותו זמר ויוצר, עמרם היה גם חוקר רציני של מסורת יהדות תימן. הוא הוציא ספרים כמו "כתר תאג'" ו"דיואן - שירים אשורר", תיעד קריאות מסורתיות והוציא כ-150 תקליטורים, מהם רבים כללו הקלטות נדירות של תפילות ומנהגים. ב-2011 קיבל פרס אקו"ם על תרומתו, וב-2020 זכה בפרס שר ההשכלה הגבוהה והמשלימה לתרבות יהודית.
אף שניסו לקדם את מועמדותו לפרס ישראל, עמרם שמר על צניעותו האופיינית: "אף פעם לא רדפתי ולא ארדוף אחרי פרסים ושבחים", אמר באותו ריאיון.
ב-1967 נישא לשרה משרקי, מורה ילידת ראש העין, ונולדו להם שישה ילדים. בנו, לירון עמרם, ממשיך את דרכו המוזיקלית, אך בסגנון חדשני שמשלב בין מסורת תימנית לפופ, רוק ואלקטרוניקה.
בריאיון לוואלה תרבות ב-2023 סיפר לירון שאביו היה חלוץ ההופעות בשמחות ואירועים. "אבא שלי המציא את זה. הוא היה זמר האירועים הראשון בארץ".
"אין הרבה אמנים בארץ שאוהבים אותם גם פרופסורים באוניברסיטה העברית וגם פועלים פשוטים", אמר לירון עמרם. "אבא שלי חוצה מגזרים, חוצה גבולות ומיוחד. עם זאת, אני מבין את מה שאתה אומר. יש פער מסוים, כי במקום אחד הוא מלך ובמקום שני הוא אדם רגיל. זה פער מצחיק שחוויתי אותו כילד ונער - שבמקומות מסוימים, בקהילות ענקיות, כולל מרוקאים ואשכנזים, שמעריצים בהם את אבא שלי על מה שהוא עשה. בעיקר בעולם האקדמיה, אנשי הפיוט ואנשי המחקר. מצד שני, כמו שאתה אומר, יש איזה חלק מאוד גדול בעם שלא מכיר את העשייה שלו".
עוד הוסיף הבן: "בתרבות העתיקה ובתרבות שאבא שלי הביא איתו הטקסט היה כל כך מהותי שהוא יכול היה להישמר 400 שנה, ואנשים עדיין שרים את אותו טקסט בגלל המסורת. זו חשיבה ותפיסה אחרת לגבי אמנות, הטקסט יותר ייצוגי. הסברתי לא מזמן לחבר שתפיסת האמן במוזיקה המזרחית והמסורתית שונה לחלוטין מתפיסת העולם בעידן המודרני. במקום אחד אתה משקף תנועה חברתית גדולה ובמקום שני אתה אינדיבידואל".
בצער שאין לתאר וביגון עצום, איבדתי את היקר לי מכל,
— Ayelet Amram איילת עמרם (@AmramAyelet) June 1, 2025
אבי אהרון עמרם , האיש הכי צנוע,ישר וטוב שיש, החזיר את נשמתו לבורא, תחסר לי בכל שנייה מחיי, היית האבא הכי טוב, תומך ואוהב שיש, הלוויה תתקיים היום, ברוך דיין האמת. pic.twitter.com/86d9GXsn1O
גם בעשור האחרון, למרות גילו, המשיך אהרן עמרם להופיע, להקליט ולהשיק פרויקטים כמו אפליקציה אישית שבה הנגיש את מחקריו ושיריו בחינם לציבור.
פרופ' אדוין סרוסי, ראש הקתדרה למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית, תיאר אותו כמי שתרם לא רק לשימור אלא גם לשילוב שירת יהודי תימן בתרבות הישראלית הרחבה. ואכן, בעוד רבים ראו בו את "אלביס של יהדות תימן", עמרם ראה עצמו תמיד כאיש שליחות שחייב להגן על מוזיקת השורשים הטהורה, גם כשלא הושמעה ברדיו או קיבלה הכרה ממסדית.