הייתי עורך זוטר באתר אינטרנט גדול, וערכתי ידיעה על הולדת בנו השני של איזה סלב מקומי. הכותרת שנתתי לכתבה - "שחקן הטלוויזיה שהפך לאבא בפעם השנייה" - זיכתה אותי בנזיפה הראשונה שחוויתי בחיי המקצועיים. העורך הראשי, אבא לחמישה, זימן אותי אליו למשרד וצרח עליי שאפשר להפוך לאבא רק פעם אחת בחיים. הבנתי שהוא צודק, אבל לא הבנתי למה הוא צועק.
שנים עברו, הפכתי לאבא בעצמי, והבנתי ש "להפוך לאבא" זה מסוג הדברים שאפשר לעשות רק פעם אחת בחיים. להבדיל, גם להאזין לאלבום האהוב עליך בפעם הראשונה אפשר לעשות פעם אחת בלבד. אני זוכר בדיוק את החנות שבה רכשתי את "פט סאונדס" של הביץ' בויז; זוכר בדיוק עם מי הייתי; זוכר בדיוק את האוטו שנסענו בו; זוכר בדיוק את הדרך העוקפת שלקחתי כדי להמשיך לנסוע, ולשמוע את הנס המוזיקלי הזה שוב ושוב. זו הייתה אהבה מהאזנה ראשונה. ושניה. ושלישית. אני מניח שהאזנתי ליצירת המופת של בריאן ווילסון יותר מאלף פעמים, ובכל פעם התאהבתי בה מחדש.
כשהפכתי לאבא בפעם היחידה שבה הופכים לאבא, הניחו עליי את בתי הבכורה שלא הפסיקה לבכות. הייתי חסר ניסיון בעולם ההורות והתחלתי לשיר לה שירים. היא נרגעה מיד. וכך ביום הראשון לחייה, בתי זכתה לשמוע את אביה מזייף לה את "God Only Knows" של הביץ' בויז פעם אחר פעם.
היקום נוטה להסתדר בדרכים מוזרות, וכך ביום שלאחר לידת בתי הראשונה נשאלתי אם אני מעוניין לראיין את בריאן ווילסון האגדי, מנהיג הביץ' בויז ומי שהלחין את רוב להיטיה, והאחראי על הפרויקט המדהים שהוא "פט סאונדס". כל עצם בגופי זעקה מרוב תשישות, אבל הלב ענה במקומי. לא יכולתי לוותר על ההזדמנות לדבר עם אחד מהגיבורים התרבותיים הכי גדולים של חיי. אמרתי כן.
אומרים שאסור לפגוש את האלילים שלך, ואכן, הריאיון נפתח בדרך מאכזבת למדי. ווילסון היה חסר חשק לחלוטין, וענה על השאלות בעיקר ב"כן" ו"לא". אחרי אלף ראיונות כאלה שהוא נתן בקריירה, קשה לבוא אליו בטענות. לבסוף החלטתי להיפתח בפניו וסיפרתי לו שממש אתמול הפכתי לאבא לתינוקת קטנה, שנולדה בניתוח חירום ונרגעה כששמעה בפעם הראשונה בחייה את השיר שהוא כתב לפני יותר מ-40 שנה. זה שחרר בו משהו. שאלתי אותו איך זה הרגיש בזמן אמת לכתוב שיר כמו "God Only Knows"; אם הוא ידע בזמן שכתב את הלחן שזה הופך להיות אחד מהשירים האלה, שאנשים ישירו במשך עשרות שנים לאנשים שהם אוהבים. הוא שוב ענה במילה אחת, "כן", אבל הפעם הרחיב: "ידעתי שזה הולך להיות משהו מיוחד, אלוהים נגע בי כשכתבתי את השיר."
ניצח את הביטלס
חברי הביץ' בויז הקליטו שבעה אלבומים מצליחים בשלוש השנים הראשונות לקיומם. אלא שבשנת 1965 נכנס מנהיג הלהקה בריאן ווילסון לחנות תקליטים בקליפורניה, יצא עם "Rubber Soul", האלבום החדש של הביטלס, והבין שהמשחק השתנה. זה היה האלבום היפה ביותר שהוא שמע אי פעם. ווילסון החליט שהוא הולך לנצח את ארבעת המופלאים מליברפול ולהוציא לאור אלבום מושלם מתחילתו ועד סופו, בלי אף תו מיותר.
האתגר היה גדול במיוחד. חברי הלהקה טסו לסיבוב הופעות עולמי בלעדיו והשאירו אותו לכתוב את שירי האלבום החדש. הוא נשאר לבדו במערכה נגד ארבעת חברי הביטלס, שהיו בשיאם המוזיקלי והמסחרי, מחוזקים במפיק האגדי ג'ורג' מרטין. מולם ניצב לבדו ווילסון, בן 23 שסבל ממחלת נפש בלתי מאובחנת, וחירשות מאובחנת בהחלט באוזן אחת. ההכרזה שלו שהוא עומד להקליט אלבום טוב יותר מהביטלס, הייתה יכולה להתפרש כחוצפה אמריקנית טיפוסית, אלא שווילסון עצמו סבל מחוסר ביטחון פתולוגי, שרק החמיר לאור התמכרותו הטריה לסמים.
אף אחד לא האמין שדווקא האיש השבור הזה יהפוך את עולם הפופ על פניו. מוזיקאים ידעו להעריך את כישרון ההלחנה של ווילסון, אבל לאיש לא היו ציפיות מיוחדות שדווקא המנהיג השקט של הלהקה שמפורסמת בזכות שירי האהבה שלה לים, לגלישה ולנשים שזופות, יהיה הראשון שיצליח לשלב באופן כה נפלא את עולם הפופ והמוזיקה הקלאסית. ובכן, הוא הצליח. על הדרך, הוא הפך את אולפן ההקלטות לכלי מוזיקלי לכל דבר, ושינה לנצח את הדרך שבה מוזיקאים מקליטים מוזיקה, ואת הדרך שבה אנחנו מאזינים למוזיקה.
לא כולם אהבו את היצירה מהאזנה ראשונה. "רק מישהו עם שמיעה של כלב יכול להאזין לחרא הזה," זעם מייק לאב, אחד ממקימי הלהקה וכותב המילים ברוב להיטי הגלישה שלה, כששמע את נביחות שני הכלבים של בריאן ווילסון, לואי ובננה, שהוקלטו על רקע צליל רכבת נוסעת לצורך קטע מוזיקלי שאמור היה להתווסף לאלבום. באופן אירוני, התגובה של לאב היא זו שנתנה לאלבום את השם הדו-משמעי שלו: "Pet Sounds" - מצד אחד, "צלילי המחמד" של בריאן, ומהצד השני, אלבום שכולל הלכה למעשה נביחות של חיות מחמד.
הלהיט הגדול של האלבום היה ונשאר God Only Knows שהוזכר קודם. כמעט 55 שנים עברו מאז, וגם היום קשה שלא להתרשם מהשיר שפול מקרטני הכריז עליו כשיר האהבה הטוב ביותר בכל הזמנים. קולו המלאכי של קארל ווילסון המנוח, אחיו הצעיר של בריאן, צף מעל התזמורת שהרכיב ווילסון. עשרים ושלושה מוזיקאים ניגנו את השיר הזה, אך בגרסה הסופית שהגיעה לאלבום נעשה שימוש "רק" בעשרים כלי נגינה, לא כולל הצ'מבלו המפורסם מהפתיח של השיר. בעולם הפופ של לפני "סרג'נט פפר" עדיין לא הכירו הפקה מוזיקלית מורכבת כזאת.
כמו הרבה יצירות מופת, "פט סאונדס" לא הצליח מסחרית באמריקה בזמן אמת. ברוס ג'ונסטון, החבר הטרי בלהקה, טס עם התקליט החדש ללונדון והשמיע אותו לקית' מון, המתופף האגדי של The Who, שהתאהב באלבום. מון החליט להזמין לחדר המלון שלו כמה מוזיקאים מקומיים, ביניהם אריק קלפטון וחברי הביטלס. החברים הקשיבו לאלבום בגרסת המונו על המערכת הפשוטה, וכשהוא הסתיים, לנון ומקרטני ביקשו לשמוע אותו שוב מההתחלה. "האלבום הזה סובב לי את הראש," הודה לימים מקרטני. "והוא עדיין אחד האלבומים הכי טובים שאי פעם הוקלטו לטעמי. וואו. הכרחתי את הילדים שלי לשמוע אותו, וכולם אהבו אותו. זה היה הדבר הכי גדול ששמעתי עד אז. וחשבתי לעצמי: אוי ואבוי, זה האלבום הכי טוב אי פעם, מה אנחנו הולכים לעשות?"
סר ג'ורג' מרטין הודה לימים שבלי פט סאונדס, הביטלס לא היו מקליטים לעולם את סרג'נט פפר. זו לא הייתה מחמאה ריקה, זו הייתה עובדה. מה שבריאן ווילסון עשה בשנת 1966 באולפן בקליפורניה, בכלים אנלוגיים וללא כל עזרה טכנולוגית, עדיין נשמע יצירתי ורענן גם בימינו. לרגע קצר בריאן ווילסון הוכרז כגאון המוזיקלי הגדול ביותר של המאה ה-20. שנה לאחר מכן, ווילסון האזין לסרג'נט פפר של הביטלס ואיבד את שפיותו. אבל זה סיפור אחר שיסופר בהזדמנות אחרת.
בריאן ווילסון הלך לעולמו אתמול בגיל 82. מי שמכיר את ההיסטוריה שלו יודע, שעצם העובדה שהוא הגיע לגיל הזה, והמשיך ליצור כמעט עד יומו האחרון - היא בגדר נס. בזמן ששני אחיו הצעירים ימצאו את מותם בגיל צעיר. קארל נכנע לסרטן בגיל 51 בעוד דניס, שבאופן אירוני היה הגולש היחיד בין "נערי החוף", טבע למוות בגיל 39. כעת, שלושת האחים עם קולות המלאכים מתאחדים ביחד, בהרמוניה נצחית. יהי זכרם ברוך.
הקטע הנ"ל לקוח מתוך הספר "רוקנרול! - 50 אלבומי רוק גדולים מהחיים".