אחד הטילים ששוגרו אמש מאיראן נחת ברמת גן, במרחק של כ-60 מטרים בלבד מדירתה השכורה של השחקנית הוותיקה שרה (שרית) וינו-אלעד. הטיל גרם לנזק רב בביתה, כל החלונות בבית נופצו והדירה התמלאה ברסיסים. למרבה המזל, וינו-אלעד בת ה-53 ובתה בת ה-18 שהו באותו זמן בביתה של אחותה הגרה לא רחוק ממנה. "עבור הילדה שלי, זה היה קשוח. כל החדר שלה זכוכיות", אמרה וינו-אלעד לוואלה תרבות. "מבחינתי, זה לא נאחס. אני בחתיכה אחת. אם הייתי פה בזמן שזה קרה זה היה מוסיף טראומה מטורללת לחיים. הבום הזה, אני משערת, היה הופך לי את הקרביים".
הנחיתה התרחשה, כאמור, כשוינו-אלעד הייתה בבית אחותה, במרחק חמש דקות הליכה מביתה. "עצרו אותי באמצע ארוחת שבת ואני קצת עצבנית כי אני רעבה", אומרת לנו וינו-אלעד. "במטח הראשון, כשהייתי במרחק של כמה שורות של בניינים מהנחיתה, הכל זז. הבנו שמשהו קרה, וכשיצאנו מהמרחב המוגן חזרנו לאכול. לא חשבתי שמשהו קרה אצלי בבית. אחרי המטח השני כתב לי חבר טוב שגם גר בשכונה, שכל הזכוכיות בסלון שלו התפוצצו. חשבתי שזה נורא. אחרי שסיימתי לאכול, בדרך חזרה הביתה, עברתי דרך הבית של החבר לראות שהוא בסדר. הגעתי אליו, ראיתי שהוא מנקה. הסברתי לו שלא יזרוק הכל, כדי להראות למס רכוש, כאילו אני יודעת על מה אני מדברת. ואז רציתי ללכת הביתה, וכשהגעתי למרחק של כ-40 מטר מהבית שלי לא נתנו לי לעבור. היה מחסום ואמרו לי, את לא עוברת, גברת".
בסופו של דבר הגיעה לביתה - והוכתה בתדהמה. "נכנסתי לבית שלי וראיתי שבכל מרכז הבית יש עיסה של שברים. תתאר לך. כל החלונות התנפצו. מלא זכוכיות. הייתי בהלם", אומרת וינו-אלעד ומוסיפה בחיוך מר: "אבל מאוד מאוורר פה! הייתי צריכה להביא אדם שיתקן את התריסים, נו, אז עכשיו תהיה לו קצת יותר עבודה".
כשראית את הבית במצב הזה, מה המחשבה הראשונה שעברה לך בראש?
"כשראיתי את הבית שלי אתמול, הדבר הראשון שחשבתי עליו, זה שבזמן בו הייתי בלואיזיאנה, אחרי הוריקן קתרינה, ראיתי בתים כאלה וכאב לי הלב בשביל אנשים אחרים. אני עכשיו כמו אותם אנשים אחרים. זה מוזר, ממש מוזר. את הולכת בהריסות והדברים קיבלו זווית אחרת. כל מה ששרד את המפץ הזה בבית, עכשיו יהפוך למשהו יותר חשוב. יש נגיד ציור ענק, שציירה בת זוגו של אבי זיכרונו לברכה. הציור על הקנבס נקרע. עכשיו אני הולכת לתקן אותו עם חוטי זהב. הציור הזה יקבל נפח אחר עכשיו".
לאחר ההלם הראשוני, אספה כמה דברים בשקיות, חזרה לבית אחותה והעבירה שם את הלילה. "נרדמתי ואז התעוררתי והתברר שלא חלמתי, זה קרה", היא אומרת. הבוקר הלכה למרכז שאמור לסייע לתושבים שנהרסו להם הבתים ומחפשים תשובות, ונוכחה בבלאגן האדיר במקום. "הבלאגן במרכז הסיוע היה מלחיץ", אומרת וינו-אלעד. "כתבתי לראש העיר, כרמל שאמה-הכהן, והוא שלח מישהו שישר הגיע וניסה לעזור. היתה שם היסטריה, מלא אנשים ממלא בתים עם מלא כאב ומלא לחץ. היסטריה".
במהלך הראיון עם וינו-אלעד היום (שבת) היא פגשה בבניין שלה מהנדס שעדכן אותה שהבניין לא הולך להתמוטט ושהיא יכולה להיכנס אליו. "איזה יופי, קיבלת ביחד איתי את הבשורה שהבניין שלי לא נפגע ברמה שאי אפשר לחיות בו", אומרת וינו-אלעד. "אתה מבין שאתה מדבר איתי ברגע מכונן? הבניין לא נפגע במבנה שלו. 'רק' כל החלונות התפוצצו. אבל כל החלונות. אין חלון אחד שנשאר שלם".
וינו-אלעד הייתה אמורה לטוס ביום שלישי לפסטיבל בעיר מנהיים, גרמניה. "זה לא יקרה עכשיו. לא נראה לי שמישהו יכול לצאת מהארץ, וגם אם זה יתאפשר, אני לא יכולה לעזוב ככה את הבית".
אירוע כזה יכול לגרום לאנשים מסוימים לחזור בתשובה. הוא משפיע עליך דתית או רוחנית?
"אני חושבת שזה לא יקרה במקרה הזה. אני לא צריכה לחזור בתשובה. אני ואלוהים יש לנו הסכמים משל עצמנו, באמת, התקשורת בינינו ישירה. זה באמת מדהים האירוע הזה".
את חושבת שהיציאה למלחמה מול איראן היא מעשה נכון?
"לצאת למלחמה זה לא הדבר הנכון. אני מאמינה שמלחמה לא פותרת כלום. בעיני המתקפה הזאת על איראן היא מיותרת. כלומר, אם אתה לא ביבי נתניהו, המלחמה הזאת מיותרת. היא תשיג את מה שהיא תשיג רק בשביל נתניהו".