ליקום, שובב שכמותו, יש דרכים משלו להעביר לנו מסרים. תחשבו למשל על רשת 13 - שחשב שהוא יוכל לחזור לשדר את תוכנית הריאליטי היחידה שעוד מביאה לו צופים, למרות המלחמה והחטופים. הוא אפילו דאג לשלב מונולוג אמפתי בכל פרק, בין משימת שגעת במשרד לוויכוח על סיר פתיתים. וזה אפילו הצליח לו - לכאורה - עד שהוא קיבל מלחמה עם איראן על הראש.
ואם נעבור מהמיקרו לעוד יותר מיקרו - מאי, שההדחה של טל עדיין מטלטלת אותה (לפחות ברגעים שבהם היא לא בוהה באיסקוב), החליטה לקחת את הקלף של הרב שטל נתן לה ולשים אותו בספר התהילים שהביאה מהבית. פתאום היא גילתה שם הקדשה מהטאטע (הטאטע הביולוגי, לא זה שבשמיים), שבו כתב לה כמה הוא מאמין בה, תומך בה, וגאה בדרך שהיא עוברת. והיא? היא בכלל רק רצתה למצוא מקום שקט שבו המצלמות יהיו רק עליה, להיזכר בטל, למלמל משהו כמו "חסר לך שאתה לא מחכה לי בחוץ", לבכות קצת ולזכות ברגע נדיר שבו הפוקוס עליה - בלי שכל שאר הדיירים נדחפים לפריים.
כן, מאי היא ללא ספק דמות שנויה במחלוקת - אבל בניגוד לרוב הדיירים בבית, היא לפחות דמות עגולה. מי שנכנסה על תקן דוגמנית נוטפת סקס-אפיל, ומיד חטפה על הראש מכולם בגלל החוטיני האדום שלה, לא רק שהביאה לבית גם פריטי לבוש שמכסים טפח - אלא התגלתה כבעלת אינטליגנציה רגשית וסיפור רקע מורכב יותר מרוב הדיירים.
מן העבר השני נמצאת דרורע, מוותיקות הגווארדיה של הבית, שביחד עם מאור שלטה בו עד כה ביד רמה - אבל כפי שראינו אתמול, לא לעולם חוסן. מי אם לא דרורע שלנו, זאת שמתפללת שחרית, מנחה וערבית לדנה אינטרנשיונל, אמורה הייתה לדעת שבסוף "ציפור עם ציפור נפגשת" - ולכל הריכולים הדו-פרצופיים שלה יהיה מחיר. למרבה האירוניה, הייתה זו דווקא לורן - מי שבעצמה לא בדיוק מתרגלת את מנטרת "לשון הרע לא מדבר אליי" - שהוציאה את דרורע מהארון, עברה דייר דייר ואמרה את הידוע מכל: דרורית שלנו נותנת נשיקה בלחי רגע אחד, וברגע שאחריו היא מכישה חזק־חזק וממהרת לזחול לכיסא השיזוף שליד מאור.
מה שהדליק את הרדאר של לורן הייתה הצביעות של דרורע מול מאי - זו שהוא מקפיד לטנף מאז שירדה במדרגות, אבל רץ לחבק בבוקר שאחרי ההדחה. השיימינג לדרורע הדליק כל כך הרבה אש בבית, עד שהיא כמעט כילתה את הדשא הסינתטי שבחצר, ואילצה את דרורע לצאת למסע בקרת נזקים. אם פספסתן - דרורע תמיד פועלת באותה טקטיקה: מאי (או כל דייר אחר) ניגש לדרור ואומר ששמע שאמר עליו משהו, דרור מכחיש, הדייר מתעקש, דרור מודה שאולי כן אמר, אבל "כולם חושבים ככה", הדייר לא מתרצה, דרור נוקט בטקטיקה הבלתי מנוצחת: "זה היה בהומור, אני מצחיק, אסור להיעלב ממני".
הסיפור של דרורע בפרק הזה הזכיר לי - הישארו איתי לרגע לשיעור היסטוריה קצר - את טרומן קפוטה. מי שהיה אחד הקולות החדים ביותר בספרות האמריקאית של המאה ה-20, וכתב בין השאר את "ארוחת בוקר בטיפני'ס", היה הומו מוחצן וקולני עם כישרון יוצא דופן לרכילות ולהתחברות לנשים חזקות. למעשה, הוא הפך לאקססורי הנחשק ביותר של נשות החברה הגבוהה בניו יורק, בזכות הדרך שבה הפיח חיים בכל אירוע עם אמירות משעשעות ("הלו? מי זה? אני לא שומעת!" - מזכיר לכן מישהו?), עד שכל חברותיו הבינו שהוא מסכסך ביניהן, והפנו לו עורף. בסופו של דבר, הוא נותר גלמוד ובודד בשארית חייו.
גם שאול מוצא את עצמו בודד רוב הזמן. ביחד עם נתנאל וחן, אפשר לומר שהם מרכיבים את שלישיית "הם עדיין פה?", וסביר להניח שרוב הצופים לא יודעים אם הם כבר הודחו או לא. המקרה של שאול מעניין יותר, כי על הנייר יש לו את כל מה שצריך כדי להפוך לדייר שכל הבנות מכרכרות סביבו: הוא חתיך, הוא חתיך, והוא - ובכן - חתיך. אבל מסתבר שחתיכות זה לא מה שהדיירות מחפשות. הן מעדיפות מישהו קצת יותר מחוספס, נגיד עם פה ג'ורה ואגו שיכול להפעיל בעצמו את הצנטריפוגות של הפצצה האיראנית - ולכן הן נמשכות כמו זבובות קטנות ורעבות לריח האפטרשייב של איסקוב (אגב, לא יודע אם הטלוויזיה שלי הפכה ל-4D, אבל הוא הדייר היחיד בבית שאני ממש יכול להריח בכל פעם שהוא על המסך). הריב בין שאול הבודד לאיסקוב המחוזר היה לא כוחות - למרות שברור ששאול, שאלוהים לא חנן אותו בלשון חדה, הוא דווקא הצודק מבין השניים.
ועוד מילה לגבי שלקה - בחייאת, צאו לבחורה מהצלחת. אפשר לצחוק על חוסר הבגרות שלה, על ההתאבססות הלא-חיננית על איסקוב, ואפילו על היכולת שלה לבכות מכל שטות - אבל תפסיקו להתעסק במה שאנשים אוכלים. אנשים בבית צופים בכם, זאת תקופה של אכילה רגשית וחדרי הכושר סגורים וזה פשוט לא מגניב.
ציטוטים נבחרים:
"אתן יודעות שאני הומואית רעה, נכון?" - דרורע חושבת שאנחנו עדיין בשלב כרטיסי הביקור.
"אם הייתי רוצה הייתי נכנס איתך לאמאמא של העומקים" - איסקוב במשפט חיזור של האמאמא של הכדורגלנים.
"הנה האלמנה הגיעה" - מאור רואה את מאי ומפזרת אהבה על הבוקר.
"לאנה אין אישיות, ויש לה כריזמה של נייר סופג" - ועוד קצת אהבה.
"הקם להורגך, השכם להורגו. כמובן שבגבולות מה שקורה בבית" - שאול קם במוד תנ"כי.
"נחתנו כאן כדי ללמוד על התרבות ועל השפה שלכם" - החייזרים במשימת החייזרים. (נראה לי שזה הולך להיות קורס ממש קצר.)