אחרי איראן תתחיל המלחמה האמיתית. לא בטוח שאפשר לנצח בה

"אנחנו לא מציגים ככה את באר שבע", אמר אסף פוזיילוב למצלמה, בזמן שהוא הודף ביד אחת (השנייה אוחזת במיקרופון של תאגיד השידור הציבורי) ארבעה צעירים חסונים, שרק רוצים לקלל שמאלנים בשידור חי. זה קורה בזמן שהעיר שלהם מופגזת על ידי טילים איראנים, שחודרים את מערך ההגנה האווירי של ישראל, וזורעים חורבן, הרס ומוות ברחבי המדינה. אחד צועק ש"הכל בגלל השמאלנים המגעילים האלה", השני מוסיף "שרמוטות".

מילה טובה מגיעה לאסף פוזיילוב, שאין לי מושג למי הוא מצביע, אם הוא מזדהה כימני, כשמאלני או כחלק מהמרכז הקיצוני - אבל לא לקח לו יותר משנייה כדי להפסיק את הדברים של מדעני הגרעין העתידיים של ישראל, ולמנוע מהם גישה למיקרופון או למצלמה. גם ההבהרה שלו כי לא מדובר באנשים שמייצגים את בירת הנגב הייתה במקום.

הוא צודק כמובן. פוזיילוב, כמו כל כתבי הדרום, מיניר יגנה הגדול של וואלה ועד אלמוג בוקר של חדשות 12, יודעים שהחיים בדרום מורכבים, כמו האנשים שחיים שם. באר שבע מלאה באנשים טובים, שגם בשעות אלה מתנדבים לעזור למי שנפגע בתקיפות האיראניות. אנשים שפותחים את הבית שלהם בשבת עבור זרים. אנשים שיוצאים להתנדב לפינוי ההריסות בסורוקה. הם יקבלו פחות זמן מסך מהמשורר המודרני שצעק למצלמה: "בני שרמוטות" על שמאלנים.

הוויראליות של הסרטון נובעת גם מההצלחה של פוזיילוב לסתום את הפה לחבורה האלימה שעטפה אותו, אבל גם מהדיסוננס שקשה להתעלם ממנו. כמעט 18 שנים נתניהו נמצא בשלטון. הבחור הצעיר שנובח על "השמאלנים המגעילים" לא נולד בפעם האחרונה שהייתה כאן ממשלה שמאלנית. ובכל זאת, הוא תוצר של הסתה מחושבת. הימין שולט, וכל דבר טוב שקורה פה זה בזכותו (ע"ע התקיפה באיראן) וכל דבר רע שקורה פה זה בגלל השמאלנים (ע"ע מחדל השבעה באוקטובר).

חשוב "לא להציג ככה את באר שבע", כי זה לא הוגן כלפי רוב התושבים של באר שבע, שאינם מזדהים עם השנאה היוקדת של הצעירים המוסתים האלה - אבל חשוב גם לא להתעלם מהמציאות. הילדים האלה הם קורבן במשחק הפוליטי הציני של נתניהו והמיניונים שלו. הם לא נולדו לשנוא שמאלנים, הם הוסללו לשם. אם זה על ידי הרשתות החברתיות או אנשי תקשורת כמו ינון מגל. למען הסר ספק: הם שונאים תל אביבים הרבה יותר משהם שונאים את תושבי טהראן.

לא צריך להציג ככה את באר שבע, כי זה לא רק בבאר שבע. כמה שעות מאוחר יותר, יוסי אלי שידר בערוץ 13 מזירה בחולון, שם נפל רסיס על אחד הבניינים. כשמסביבו אזרחים רבים בכפכפים ומכנסיים קצרים, יוסי אלי נראה קצת מוזר עם קסדה ואפוד מגן, אבל מתברר שהייתה לו סיבה טובה. בחור ג'ינג'י מקומי החל לספר לו בשידור על "ערב פוקר מהסרטים, שנגמר בבום מטורף". רגע לפני שאחד החברים מנסה לעשות פרסומת לפיצוצייה בה קנו את הפיצוחים לפוקר (בחיי), החליט הג'ינג'י להיכנס אול אין לפוזיצייה של בן גביר.

"בגג למעלה יש שריפה אש. שריפה מטורפת", אמר בן הטובים התמים, ואז הוסיף: "הכול בגלל השמאלנים האלה שיקחו אותם". יוסי אלי, מוקף בצהלות של "רק ביבי" ו"יאללה בן גביר", ידע שהקסדה והאפוד לא יעזרו לו, והחזיר את השידור לאולפן. ביחד ננצח.

גם את חולון, עיר הילדים, לא צריך להציג ככה. חולון שבעבר הממש לא רחוק הייתה עיר של תרבות, עם עשרות מוזיאונים, תיאטראות ובתי קולנוע - עוברת תהליכים של הקצנה דתית, כשראש העירייה שי קינן מקצץ בלי רחמים בתקציב התרבות של העיר, והעיר מתמלאת בשלטי חוצות שקוראים לנשים להתלבש בצניעות. כמה אירוני זה לדבר על הפלת שלטון האייתוללות, רק בשביל לגלות שאיראן זה כאן. מזמן.

אחרי שנסיים את המלחמה הזאת, ואת המלחמה הקודמת, ונחזיר את החטופים, ונקבור את המתים, ונתחיל לבנות מחדש את הבתים - עדיין נצטרך להתמודד עם המלחמה הגדולה ביותר. המלחמה על העתיד שלנו אחד לצד השני. את הממשלה הרעה הזאת נצטרך להחליף כדי לתקן את כל הנזקים שהם עשו - ברמה המדינית, הדיפלומטית וההסברתית. ברמת התשתיות. ברמת החינוך. ברמת התחבורה. הכל רקוב, אבל בר תיקון.

השאלה אם עדיין אפשר להציל את הילדים השונאים - בבאר שבע, אבל ממש לא רק - מהכהניזם שזורם להם בדם. שנאה זו מחלה ממארת, שמתפשטת במהירות וקשה לעצור אותה. הגרעין האיראני מפחיד הרבה פחות מהשנאה הזאת. את זה נצטרך לפרק - מיד אחרי שנבנה מחדש את כל מה שהממשלה הזאת החריבה.